כה אומרת בעלת ניסיון עכשווי
בתי ונכדותי גרות אצלי כבר שנה וחצי וכנראה שכך זה ישאר. הבן אשתו והנכד יצטרפו בעוד חודש כשחוזה השכירות שלהם יגמר כי בעבודתו יש צמצומים וצומצמה גם המשכורת. האשה עושה סטאג' ומרויחה סימלית. הבת עובדת בחצי משרה וחצי משרה היא עם בנותיה=נכדותי. אז יש לי בית עם 4 חדרי שינה ומרתף. אשרי וטוב לי שאני יכולה להכיל את כולם וברוחה יחסית. הזמנים קשים היום - מתי לא היו? אבל גם לי נראה שהיום יותר קשה מבעבר, אפילו בתקופתינו. אולי בגלל שרמת החיים עלתה, אולי בגלל שהדרישות עלו. על מה שיותרו הילדים? כלתי על הסטאג'? נכדותי על חוגים? זה לא רק עניין של לחם ומרגרינה. אז אני בהחלט בעד ק ו מ ו נ ה. ככה הוצאות הבית מתחלקות וגם עבודות הבית. אין בעיה של מי ישמור על הקטנטנים כי תמיד יש מישהו בבית. מאז ומתמיד משפחות היו רב דוריות. רק בשני הדורות האחרונים זוגות התחילו לחפש את הפרטיות שלהם. אני חושבת שיש משהו מאד אגואיסטי בגישה הזו. הרי בסופו של דבר נזדקק לעזרת הילדים. כוחינו לא ישאר איתנו עד סוף חיינו. האם תרצו שיגידו לכם, אתם לא עזרתם לנו כשאנו היינו זקוקים לכך, אז מה פתאום שעכשיו נעזור לכם? אבל מה, אם יש לכם ילדים קרציות, שרק מחפשים איך לנצל אתכם, הייתי מושיבה אותם ליד השולחן ואומרת להם: "ילדים יקרים, אין לי שום בעיה לעזור, אבל רק לעזור. אתם מנקים אחריכם, משתתפים בהוצאות הבית וכו." ובהחלט מציבה כמה חוקים שיהיה צורך למלא. (וגם כשהזוג כבר בביתכם ולא ממלא את ההסכם, מותר להושיב אותו ליד השולחן). ודרך אגב, כאשר מדובר בזוג נשוי, צריך בהחלט לשאול, ובמה עוזר הצד השני? נכון שמפסידים פרטיות, אבל לא נכון שמפסידים את השקט בבית קובעים שיש שעות שצריך להיות שקטים. הנכדים מבינים את זה. (עניין של חינוך). מצד שני מרויחים שמחת חיים. זה בכלל לא כיף לשבת בבית ריק כל היום שאין עם מי לשוחח. וזה בהחלט כיף להיות מעורבים בחיי הנכדים ולקבל את אהבתם. זוכרים את דף הנשיקות? זה שווה את הכל.