מה דעתכם המלומדה

מה דעתכם המלומדה ../images/Emo35.gif

יש עכשיו טרנד חדש שהילדים חוזרים לגור עם ההורים...הם לא מסתדרים ...קשה להם....רוצים לחסוך וכ"ו...זה הכי כייף לגור ביחד ולהסניף כל בוקר וכל ערב את הנכדים אבל השאלה היא מה ההשלכות של החיים המשותפים תחת קורת גג אחת כשזה הופך להיות מזמני לקבוע
עד כמה זה מקשה על ההורים ש"רגילים " ל"חופש " ולפרטיות וביכלל זאת גם מעמסה כלכלית ...האם כשאנחנו נותנים לילדינו קורת גג בגיל מבוגר והם עוברים לחיות על חשבוננו זה עושה לנו טוב יותר ב-
שאנחנו "כאילו" עוזרים להם
אם אנחנו אומרים להם שזה קשה...שזה אפשרי לתקופה קצרה עד שיסתדרו האם זה צריך "לשבת " לנו אחר כך על המצפון שהם משחקים אותה נעלבים
אתמול היתה לי שיחה עם חברה קרובה שמתלבטת בדיוק עכשיו בסוגייה הזאת והיא אכולת רגשות אשמה ויסורי מצפון על שנתנה לבת שלה להבין שיהייה קשה מאוד לה אם היא ומשפחתה יעברו לגור אצלהם לתקופה מאוד ארוכה ...הילדים רוצים לחסוך זה יופי , אבל הם לא מבינים או עושים ת'צמם שזה מקשה לפעמים על ההורים. אז מה דעתכם
 

הדסבתא

New member
דעתי מאוד ברורה בנושא, וגם ללא התלבטויות

או רגשות אשם. אני הייתי עוזרת, לוקחת את הילדים חזרה אלי אך בשיחה ברורה לפני קובעים יחד ומראש מועד עזיבה!!! זה מיניסיון, אני חזרתי בזמנו לגור אצל הורי,עם ילדה בת שנה. קבענו מראש לכמה זמן אנחנו באים ומתי עוזבים! במקביל שנינו עבדנו מאוד קשה והראנו להורים שהמטרה היא באמת לחסוך, להתקדם....... בבית היינו פעילים, ניקינו אחרינו ולפנינו, בשלתי הרגשתי שזה ביתי ולא מלון, וככה גם בעלי......... ביום העזיבה, עזבנו ולכן, כשהדברים ברורים מראש כמו בעסק, ומקובלים על שני הצדדים זה אפשרי ללא יסורי מצפון, ובלי לקלקל יחסים
 

מיקי 801

New member
ומה קורה כשאין תאריך עזיבה?

האם בכל מקרה יש לקבל עוד משפחה? אני חושבת שזה די קשה.האם זה אגואיסטי לבקש את הפרטיות? מצד שני להיות כולם ביחד זה מפתה,והצורך לעזור.החלטה קשה מאוד.
.
 

הדסבתא

New member
כשאין תאריך עזיבה אז יש הרגשה של ניצול

מצד ההורים כי זה יכול להמשך ללא סוף, ואז איך אומרים די? אז יש יסורי מצפון, רגשות אשם וסיכסוכים. לאבא שלי יש משפט: כשההורים נותנים, כולם שמחים.... כשהילדים נותנים כולם בוכים..... אז עם יש גבולות ברורים, הכל נוח וטוב
 
אני דווקא שמעתי משפט כזה

" מה שאמא אחת יכולה לתת ל-10 ילדים , 10 ילדים לא יכולים לתת לאמא אחת "
אבל לעיניננו ...זה טוב ויפה כשיש ילדים שמציבים להם מטרה כמו לחסוך לדירה או לאיזו מטרה מסויימת ואז באמת נוקבים בתאריך יעד ...אבל אם פתאום באמצע משתנות להם התוכניות והם מחליטים שהם לא חסכו מספיק או שלא בא להם עוד לעבור
אומרים שכל דבר זמני הופך בסוף לקבוע
 
בקר טוב. אני חושבת

שלא צריך לעשות חוזה עם ילדים. אז מה אם קצת עוזרים? בתי הגדולה עברה אלי לחודש עם תינוק, כלבה וטיפולי פוריות והשהות הפכה ל-7 חדשים כי סיום ביתם התעכב. לא אגיד שהיה קל אבל אם עושים סוויצ" בראש ויודעים שזו רק תקופה עוברת אז שום דברלא נורא. והכל היה בבית משותף ובני היה בצבא והיה בא לחופשה ורצה את השקט שלו. בכל זאת אני אומרת שגם היום הייתי עושה את זה באהבה. למה לא? לעולם לא הרגשתי שילדי מנצלים אותי ועד היום הם תמיד מתחשבים. יום טוב
 
שלומית לא מדובר פה על "חוזה "

וכמובן שאף אחד לא חושב שלעזור לילדים זה פסול , גם הבת שלי עברה לגור אצלינו לחודש ונשארה חמישה חודשים עם שני ילדים בחדר אחד וצפוף אבל זה מראש היה לזמן קצר כי היא חיכתה לדירה שלה שתיתפנה , ואני לא אגיד לך שהיה קל...זה מצריך הרבה הקרבה משני הצדדים אבל הרוב "נופל " על ההורים בסוף. כולנו עושים את זה באהבה אבל שוב ...לא כולם אותו דבר, לא לכולם זה מתאים....וזה אנושי ולגיטימי להגיד שזה קשה ועוד משהו - צר לי להגיד לך אבל אני מכירה גם משפחות שהילדים "התנחלו " בבית של ההורים לא לשנה , לא לשנתיים ...והם בהחלט מנצלים את המצב.
 
אני יודעת רונית

שיש גם כאלה ונכון שצריכה להיות הקרבה משני הצדדים.אם הייתי מרגישה שמנצלים את נכונותי לעזור, הייתי "מתמרדת" ולא עושה. סהכ אני חושבת שזו היתה תקופה בונה לשני הצדדים. למדתי לא לראות דברים, לשמור על איפוק, לא לבקר תמיד ואני חושבת שהצד השני למד להעריך יפה את ההקרבה של ההורים. זה באמת תלוי בטיב היחסים במשך כל השנים.
 

שויי

New member
שלומיתק'ה ../images/Emo35.gif

למה את מדברת על הקרבה? אני מניחה שטעית במילה, או שהרגשת מקריבה.
 
שויי, יקירתי../images/Emo6.gif

לא טעיתי במילה. עניתי לרונית והשתמשתי במילים שלה. הכוונה כשגרים יחד צריך לוותר, להתגמש ולתת האחד לשני מבחינה נפשית יותר מאשר נותנים כשהם באים לבקר. זו בעיני ההקרבה שצטטתי. בנת או עוד לא
 
../images/Emo208.gif../images/Emo208.gif../images/Emo208.gif../images/Emo208.gif

חושבת שהנושא הזה מעניין אז לפני שהוא יעוף למטה ועד ששויי תינעץ אותו , עשיתי
שלא יעלם עד שתגיבו
 

dlia2004

New member
אם לא קובעים כללים תאריכים ותקציבים,זה מתכון

בטוח למריבות וחיכוכים.אם לא יודעים לחיות לפי תקציב, לשמור על פרטיות וכיבוד הדדי,התסכול בין הנמצאים בבית יהיה גדול יותר והכאב חזק יותר, כאשר כל צד בטוח בצידקתו,וקשה יהיה לגשר אחרי מריבה או פיצוץ .
 
פיפייה ומה עושים שהם "משחקים " אותה

נעלבים....ואז המצפון שוב מציק ...ואז קשה לישון בלילה...הילדים של היום זה לא הילדים של פעם
 

הדסבתא

New member
תמיד כהורים שרצוננינו לתת ללא סוף

אנחנו צריכים ללמוד להציב גבולות, וזה נכון לגבי כל גיל שהם נמצאים בו......... וכמובן לדעת שגם לנו יש מקום!
 

מיקי 801

New member
האם אפשר לתת פרטיות בבית לא

כל כך גדול? ומה עושים למשל עם הנכדים רוצים רק את סבתא? ואם באמת לא מצליחים למצוא דירה אז מה לגרש אותם? ומה זה להציב גבולות?בכל גיל? הילדים של היום לא כל כך אוהבים גבולות.ואם לא עומדים בתנאים? ואם ואם יו כמה שאלות
 
אינני מבינה מה זה להציב גבולות

לילדים נשואים עם משפחה??? אם מבקשים ממני משהו אני אומרת "יכולה" או לא. רוצה או לא. עסוקה או פנויה. מעולם לא יביאו אלי נכדים מבלי לשאול מהן תוכניותי. גם לארוחות ימי ששי אני מזמינה עפי תוכניותי ואם אין לי כח אני מודיעה להם שאני זקוקה לחופש. אז למה צריכים גבולות? גמרתי לחנך אותם.
 
שלומית אני גם חושבת כמו הדס

שיש להציב גבולות במקרים מסויימים גם לילדים נשואים עם משפחה...כמו שהם מציבים לנו גבולות או יותר נכון קובעים לנו עובדות
" אמא הילד חולה , בבוקר הוא אצלך עד שאני חוזרת מהעבודה "
ואם את לא יכולה אז יש לך ברירה
את בלאו הכי בבית וגם אם היו לך תוכניות אחרות איך תעיזי להגיד לא
הגוזל לא יילך לגן או לביה"ס חולה בשביל זה יש לו סבתא
 
למעלה