ילדים רחוקים, ילדים קרובים

[אמא לבוגרים]

ילדים רחוקים, ילדים קרובים../images/Emo56.gif../images/Emo43.gif../images/Emo160.gif

ערב טוב לכם ולכן, תוך כדי שיחה כאן היום מצאתי לנכון להעלות נושא לדיון. אנחנו מולידים ילדים, מחנכים, מגדלים,עוברים תקופות קשות יותר וקשות פחות. לפתע הבן/בת גדלים ומודיעים על מעבר לעיר אחרת או מדינה אחרת. ואני מעלה מספר שאלות לדיון והבעת דיעה מה זה עושה לנו ? מה נכון יותר, לעבור מגורים ליד הילדים, או להמשיך עם להתגורר במקום מגורינו ? האם זאת הקרבה ,או אולי נתינה ? כיצד ילדיכם מתמודדים והאם מופעל לעיתים לחץ ישיר או סמוי למעברכם ? ואת/ה שגר/ה רחוק אולי מילדך ,כיצד אתה מרגיש/ה עם זה ? ואחזור על המשפט המופיע בחתימתי "תן לילד כנפיים שיוכל לעוף הכי גבוה שאפשר, ותן לו שורשים חזקים ועמוקים שיהיה לו תמיד לאן לחזור" ערב נעים וחמים

 

[ריקי5]

איך אני רואה את זה?

לי יש שתי בנות שגרות בחו"ל, כל אחת במקום אחר. יש לי בן שעדיין בבית (לא אכחיש ש"עזרתי" לו להחליט ללמוד קל"ב), אך לא ברור איפה הוא יהיה אחרי סיום הלימודים. הבת הגדולה - הסכויים שתחזור לישראל כרגע לא גבוהים. אולי בעתיד הרחוק. הבת הצעירה יותר - לומדת , כך שלא ברור מה יהיה אחרי סיום לימודיה. אולי תחזור. אולי לא. שזה קל? ברור שלא. הגעגועים חזקים, ביחוד שיש נכדים. אבל ברור שאני לא יכולה להחליט עבורם, ומה שטוב להם - טוב לי. דואגים לשמור על קשר באינטרנט, בטלפון וביקורים. אבל כשאני חוזרת מביקור אני מייד עושה הזמנה לטיסה הבאה, שתהיה לי תקווה. אני מתנחמת שאני גרתי קרוב להורי ואחותי רחוק בדרום, וכמובן שכשהם היו קטנים הקשר בין הילדים שלי להורי היה חזק יותר מאשר של הילדים של אחותי, אבל היום כשהם בוגרים אין הבדל בחוזק הקשר. שאני אסע אחריהם? כרגע לא מעשי. גם אני וגם בעלי עדיין עובדים, יש לי אמא שגרה קרוב אלי, וחוץ מזה לאן לעבור? את מי ל"קרב" ואת מי "להזניח?". גם הילדים לא לוחצים וברור להם שכמו שהם החליטו מה טוב להם גם לנו יש את הזכות להחליט לעצמנו. אולי בעתיד נחליט אחרת, אבל לא מלחץ אלא מהחלטה שקולה. ותמיד אמשיך לקנא בסבתות שהנכדים גרים קרוב. ותמיד אסכים להתחלף עם הסבתא המקטרת על עודף הבקשות לבייבי סיטר.

 

[רונית 1031]

אמאל"ה , בתור אמא לילדים שגרים

בקצה השני של העולם אני יכולה להגיד לך שאנחנו לא יכולים וגם לא רשאים לבחור להם את מקום מגוריהם, הם הולכים לאן שטוב להם וגם אם לנו זה נורא קשה , הרבה ברירות אין לנו ולא נותר לנו אלא לברך אותם על החלטתם ולאחל להם ולקוות שהבחירה שלהם נכונה. הקטע הקשה הוא בעיקר כשיש נכדים...אני מברכת יום יום ושעה שעה על שני הנכדים שלי שגרים מרחק 5 דקות ממני , לא יודעת איך אתמודד עם הנכד החדש שיוולד בעוד חודשיים וכשימלאו לו חודש הוא יטוס חזרה לפיליפינים ונצטרך להתרגל לראות אותו פעמיים בשנה כי זה החופשות שמקום העבודה נותן להם והבן שלי אומר שגם על זה אני צריכה לשמוח

אז כן...זה קשה אבל אני לא חשבתי מעולם לעזוב את מקום מגורי ולעבור למקום אחר בטח לא בח"ול , למזלי הבת שלנו בחרה לגור באותו יישוב שבו היא גדלה מאז מאז גיל 12 והיא מגדלת את ילדיה-נכדי צמוד אלי .

 

[ריקי5]

רונית, מה פתאום פיליפינים שוב?

לא היה מדובר על בולגריה?

 

[רונית 1031]

כן הוא נמצא כרגע בבולגריה

אבל לשימחתו הרבה החליטו להחזיר בחזרה את המחלקה שלו לפיליפינים וכבר בחודש הבא הוא טס לשם ויחזור ללידה של ג"וזי ואז כשהתינוק יהייה בן חודש הם חוזרים לפיליפינים . ג"וזי דווקא היתה רוצה להישאר בארץ

 

[מיקי 801]

מאוד קשה לגור רחוק מהילדים

בעקר שיש גם נכדים אבל צריך לקבל את החלטתם אם זה מה שטוב להם.אמנם ילדיי גרים לידי וגם הנכדות אבל אחי גר שנים בחול ואני שמאוד קשורה אליו כואבת את זה אבל בעידן המחשב אנחנו מדברים המון.

 

[אמא לבוגרים]

כולנו חינכנו לעצמאות

אין ספק שמכבדים כל החלטה של הילדים ואף שמחים איתה. אני רק תוהה. עברתי כאן על השרשור וכל מי שיש לו ילד מרוחק מציין את הקושי הגדול.פעם אחת חיים ואני רוצה להרגיש טוב.ולהרגיש טוב כולל בתוכו לראות מידי פעם (ולא התעלקות) את ילדי, להמשיך ולפנק, לראות את נכדתי (ומשערת בעתיד נוספים) ,לשחק ולטייל איתה. אנחנו קבלנו החלטה. עושים מאמץ למעבר.

 

[רונית 1031]

אני הכי מבינה אותך בעולם ../images/Emo13.gif

שיהייה לכם בהצלחה ומעבר קל , זה לא קל להחליף מקום מגורים מה עוד שזה ביכלל בעיר אחרת , אבל אם זה בעבור המון "הסנפות" של ה-

אז אין דבר העומד בפני הרצון

 

[אמא לבוגרים]

עוד לא...עוד לא...עוד לא...

אמרתי שעד שלא עוברים, לא עוברים. האמת שמבחינתי זה לחזור לעיר הולדתי, להמשיך באותה עבודה רק בעיר אחרת. זה בעבור הסנפות, ועוד ...

 

[אמא לבוגרים]

והכי חשוב שכחתי

 

[הדסבתא]

יש הבדל גדול בגודל המרחק

משהו שעד עכשיו אף אחד לא כתב, ואני חושבת שאמא לבוגרים מתכוונת לזה..(תקני אותי עם אני טועה)..... כשילדיך גרים בארץ אבל בעיר רחוקה, זה יותר גרוע מח"ול, כי זה כאילו קרוב, מרחק נגיעה אבל..........רחוק.

 

[הדסבתא]

לא יודעת על מה לחצתי, אבל לא סיימתי את הרעיון

גם ביתי בחרה לעבור למרכז, לא מאוד רחוק, רמת-גן, אבל בגלל העיסוקים של כולם, וחוסר הזמן, זה נדמה מאוד רחוק ואי אפשר"לקפוץ" לרגע לפגישה, אלא כל התראות זה התארגנות וויתורים על דברים אחרים. הבן עבר לראשון לציון, וגם...אותו סיפור.......... כיוון שהבת הקטנה עדין פה בתיכון וכל חייה פה בגן יבנה, אין בכלל אפשרות לעבור, אבל המחשבה הזו, של לעבור למרכז ולהיות יותר קרובים לילדים כל הזמן צפה ועולה ונקברת חזרה.......... אני מאוד מבינה את התחושה הזו של הקרוב ובכל זאת כל כך רחוק......................

 

[ediana]

../images/Emo45.gifקראתי את אשר אמרה כל אחת מכן../images/Emo73.gif

נכון שנח מאוד לגור ליד הילדים במיוחד כאשר לא מרגישים טוב(ואצלנו בזמן האחרון זה קורה די הרבה),אבל אצלי בחרו להתרחק מהבית. לפעמים אני אומרת לבעלי שהבת גרה בסה"כ שעה מאתנו,אבל לך תקפיץ אותה באמצע הלילה אם יש צורך. אז מתראים פעם בשבוע, לפעמים פעמיים לכמה שעות וזה מה יש. הבן בחר להתנתק מסיבות שלו, אז הכלה מביאה את הנכדה מדי פעם כאשר היא יכולה - עבודה,הילדה במעון עד ארבע וכעת גם בהריון עם הילד השני. הוריה של כלתי בחרו לעבור למרכז ולהיות ליד כל הילדים, אז היא פשוט הפכה למטפלת לרצה מאחד לשני, לא קל בכלל אבל לא מתלוננת. אם אתם בחרתם להצטרף לילדים שיהיה

, אבל כמו שאמרת לא להתעלק עליהם.

 

[אמא לבוגרים]

עלית על העניין../images/Emo13.gif

 

[שויי]

../images/Emo12.gif אמאל'ה את מפגישה אותי עם עצמי

לאחרונה אנחנו מהרהרים, ברעיון לעבור לבית במושב קרוב לילדים, מהרהרים בזהירות פן ניכווה

נוגעים ובורחים... הרעיון מממש פנטזיה על בית ואדמה וכן כמיהה להיות קרוב וזמין לילדים. גם הדייג חי באותו חלום שלי. פנטזיות מטיבן כשהן מתממשות הן מאבדות מזוהרן האידיאי ונפרטות לפיסות קטנות של מציאות שלא נצפתה. עולות הרבה שאלות, המשפחה כמרכז החיים, איזה מידת מעורבות עדיין תותיר לי חופש לרצונות לרעיונות ואפילו לבהות ככל שיעלה ברצוני. יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להשפיע לטובה או לרעה בצורת חיים כזו. אני מנסה לדמיין את עצמי במצב הזה. התפיסה שלנו את החיים, קריירה, רמת הפעילות בעיסוק שלנו, הזהות, העצמי, ההתמודדות שלנו עם התדמית שהיינו רוצים להציג. והשאלה הכי גדולה, מה הייתי רוצה לעשות, עד כמה זה נקי מהתחשבות באחרים. יש מקום אחד בי שרוצה את כולם ביחד, שאומר מה מי חשוב יותר ממשפחה, זה הלב, זו הממבראנה שלו שרוטטת כל אימת שמשהו מאיים עליה. ספרינג, כפי שאני מדמיינת מדבריה פה ושם, חיה בבית כזה ואמרתי לעצמי הנה, זה אפשרי, וגם אל לי לשכוח שלחיים תוכניות משלהם, פייפייה דליה היא דוגמא טובה לקונפליקט הזה. כג'ון ג'ון הנכד הראשון נולד, הילדים גרו מרחק 10 דקות נסיעה ממני, היחסים בינינו נפלאים טפו

הייתי איתם קצר ואיכותי ובהחלט זמין יותר. זו הייתה נקודת מפנה בחיי, עזבתי את כל עיסוקיי והפכתי למטפלת של ג'ון במשך למעלה משנה, הגיע לביתי יום יום. תקופה מאושרת שבה צמחתי גם אני. אבל זה לשרשור אחר. היום הילדים גרים במרחק כשעה נסיעה ויש יום אחד קבוע בשבוע שאני נמצאת איתם וכן מידי פעם סופי שבוע. בכל פעם שאני איתם במושב אני משתוקקת לגור שם, מה עוד שהילדים מביעים את רצונם בכך. דאיייי לא בא לי לחשוב על זה יותר, כבר שעה אם לא יותר, אני רצה בין מרק העוף למחשב, אשחרר את המחשבות שלי גם אם הן בוסריות. אני מזכירה לעצמי החוכמה לבחור היא בעצם לדעת לוותר. אוייייי זאת העבודה האמיתית

כל כך ברור לי אמאל'ה, שאין מדובר בפגיעה בעצמאות של הילדים, נקודת ההנחה הראשונית היא לתת להם לעוף, עם זאת אני יודעת את צביטת הכאב כשהם רחוקים. ככל שאני חושבת על כך יותר אני נוטה להאמין שמדובר ברגש קמאי הפורח בגילנו. אתם אמאל'ה, הגעתם להחלטה, אני מעריכה שנתקלתם בשאלות כאלו ואחרות. מברכת אתכם בהצלחה.

 

[אמא לבוגרים]

כעת שוכנעתי סופית.../images/Emo13.gif

סתםםםםםםםםםם. האמת שכבר חשבנו על כך לפני כמה שנים,אך אז הילדים(תאומים) היו עדיין חיילים והשבוע היה מתחלק בין ההכנות ,הקניות,הבישולם לקראת שבת ובואם וכשנסעו כבר חושבים על השישי הקרוב. כעת ,זה שונה לחלוטין וקשה שבעתיים. הלוואי שעה נסיעה. אצלי זה יותר מחו"ל בשעות רק זול יותר. די.די.מחכה לתשובה ממקום עבודה... ואגב, דווקא כאן יש לנו בית ענק וחצר גדולה ורוצים פינה קטנה ונעימה . והמון תודה.

 

[סבתא שולה]

אוי דרכתם לי על יבלת כואבת מאד

שנים מתוך 3 ילדי גרים בחו"ל, מי קרוב יותר מי "בפיז-דה לוח" שבפלורידה וגם 5 הנכדים איתם. עברנו לגור בשרון בגלל לחץ של הבת לעבור לגור על ידה ועל יד הנכדים - עברנו - העברנו גם את הסבתא בת ה- 86 ונו.. עכשיו אנחנו תקועים במקום שלא היינו בוחרים לגור בו מלחתחילה אילו לא הלחץ של הילדים והם ברחו לנו. נכון שבמקרה הזה זה לזמן קצוב {אני מקווה} אבל עם מישהו הגדיר "כאב לב" או "שברון לב" הוא כנראה ראה אותנו בשנתיים האחרונות!! יש כל הזמן לחץ מצד הילדים לבוא או לחילופין אפילו לקנות משהו על ידם ולגור חצי שנה פה חצי שנה שם אבל זה לא רלוונטי כרגע לאור המצב הבריאותי שלי ולאור זה שהסבתא נמצאת כרגע במצב סיעודי ובכלל המקום שלנו פה אני נולדי פה ואין לי שום כוונה ללכת לגור במקום שאני לא מרגישה שייכת אליו. הייתי בסרט הזה 5 שנים כשאנחנו עצמנו היינו בשליחות וזה הספיק לי. כרגע אנחנו יכולים רק לשתוק, לבקר את הנכדים מידי פעם, לחכות לביקורים שלהם ולקוות שהשיוניים והמעברים שהם עשו בחיים שלהם הם רק לטובתם ולרווחתם. הכי הכי קשה בחגים!!! ופסח בפתח.

 

[הדסבתא]

שולה, ממך אני מבינה, בין השורות

שלא נכון לעבור לגור ליד הילדים כשהשיקול הוא קירבה אליהם בלבד! הקירבה הזו גרמה לכם להקרבה גדולה מידי............ השיקול צריך להיות מה נכון וטוב לנו כבני אדם, ולא כהורים בשיקול מרכזי, כשעושים רשימה של יתרונות וחסרונות השיקול הזה יכול להיות אחד מהשיקולים החיוביים......... תקני אותי עם טעיתי..........

 

[רונית 1031]

הדס גם אני חושבת כמוך

השיקול המרכזי צריך להיות מה טוב לנו קודם כל , זה שנעבור לגור על יד הילדים זה טוב וכייף אבל השאלה אם זה נכון .

 

[סבתא שולה]

היום במבט לאחור - אכן כן!!