סופש של NBA

fatnoam

Active member
סופש של NBA

טוב אז ריב קל עם אשתי, פלוס לילה של שתיה מרובה שבא בעקבות זה, השאיר לי הרבה זמן להתאושש מול הטלויזיה. אחלה תירוץ לראות משחקים, בטח לאחר פגרת האולסטאר.

וושינגטון - קליבלנד
משחק מאוד מוזר שבסוף וושינגטון ניצחו. ב-99 פאט יואינג נפצע והשאיר את הניקס שלו ללא הכוכב הראשי שלהם, ולמרות זאת הם ניצחו את הפייסרס בגמר המזרח והמשיכו את סיפור הסינדרלה עד ההפסד לספרס ולדאנקן שזכה בפיינלס MVP הראשון שלו.
למרות זאת, הניקס שיחקו טוב ללא יואינג מה שהפך לדוגמא הראשית לקבוצה שמסתדרת ללא הכוכב, וכך בעצם וושינגטון שיחקו כדורסל מצויין למרות שג׳ון וול ישב עם חליפה (ומשקפי שמש של פימפס) בצד על הספסל. ביל לוקח הרבה יוזמה בהתקפה, וגם פורטר עושה הרבה יותר. הם פחות מסתמכים על וול שייצור מהלכים, מניעים את הכדור הרבה יותר ולפיכך משחקים כדורסל יותר טוב. אוטו פורטר ממש השתפר, הוא כבר לא רק שלשות. אמנם קשה לו לקחת שחקן לסל בכדרור, אבל כל קאט שהוא עושה, כמעט לא משנה איפה הוא מקבל את הכדור הוא מצליח להגיע למבט סביר לסל, ולסיים יפה. מיד ריינג׳, מעל הסנטר ממול. מה שלא קל יוצא החוצה. שחקנים כאלה שעושים מה שהם טובים בו ולא מנסים מה שהם לא טובים בו הם מצרך נדיר בליגה.
הקאבס הם היותר מעניינים, ובתכל׳ס מבחינתי המצב שם לא נראה טוב. לברון מתחיל ב-4 (תודה רבה באמת, תבין שאתה גדול וכבד מדי להיות 3 בליגה הזו), ופשוט מריץ את החבר׳ה כל הזמן. זה פועל רוב הזמן, אבל עדיין אין לקבוצה כדורסל כשלברון יושב. הם נראים טוב יותר הגנתית, אבל זה גם כי קווין לאב לא משחק. בכל אופן, אני מבין שזה שיפור על קליבלנד הקודמת, אבל זה נטול אפסייד לחלוטין. הקבוצה הזו לא יכולה לנצח את יוסטון/גולדן בסדרה. אני ממש בספק אם יגיעו לפיינלס. יתרה מכך, כרגע אין לה סט גיים בכלל. אם הסלטיקס או אפילו הוויזארדס שיפגשו אותה בפלייאוף יצליחו להוריד את קצב המשחק, יהיה ממש קשה לקאבס לעשות סל.
אין ספק שהקבוצה החדשה משחקת בשביל לברון. הם עובדים בשבילו, הם זזים לפי צלילי הכינור שלו, הם מנסים להשלים את הטעויות שלו. הייתי מהמר על זה בפלייאוף אם היה מדובר בלברון של מיאמי, ואם כל החבר׳ה האלה היו מתגבשים במשך שנה לפחות. מכיוון שלברון הוא פחות רבע צעד, והקבוצה חדשה, אני כבר אומר לכם לא לבנות עליהם הרים וגבעות.

גולדן סטייט - קליפרס
משחק פשוט מצויין. הקליפרס עלו למשחק בידיעה שאין להם שום סיכוי לשמור על גולדן אז הם החליטו להיכנס לתחרות קליעות. הרמה ההתקפית במשחק היתה מהגבוהות שראיתי. מה שניצח לגולדן את המשחק זה בעצם ערב מצויין של סטף קארי עם 44 נקודות, 10 אסיסטים, 8-11 לשלוש. קארי היה בלתי עציר והתעלל בשחקנים שהקליפרס שלחו אליו.
מהצד השני בקליפרס הרבה שחקנים התחממו, לו וויליאמס וטוביאס האריס קלעו סלים חשובים בקלאץ׳, גלינארי העניש את ההגנה הרכה של הלוחמים, אבל בסוף סטף גמר את המשחק בכמה סלים חשובים.
חייב להגיד שדיאנדרה ג׳ורדן עדיין טוב ומפחיד אבל הוא חצי צעד פחות מהיר ממה שהיה. יפה שהוא שיפר את העונשין סוף סוף, אבל עדיין זה סימן לא טוב ששחקן שמבוסס אתלטיות מתחיל לאבד אותה.
שתי הערות על הקבוצות - הווריירס נראו ממש מפחידים, הם יצאו מפגרת האולסטאר כאילו נורו מתותח. עכשיו ראיתי שהם נתנו בראש לת׳אנדר. הם נראים כמו אלופה אמיתית. שמיים וארץ הבדל מקליבלנד.
הקליפרס גם נראו טוב למרות ההפסד. עכשיו הם בסגל מלא (מינוס בברלי שגמר את העונה בתחילתה), ואני ממש מקווה שקבוצה כה התקפית תעלה לפלייאוף. משחקים כדורסל חיובי, ולו וויליאמס ווינר אמיתי ושחקן מרגש. יש להם סיכוי טוב לעלות, הדבוקה במערב ממקום 3 עד מקום 10 סופר צפופה. עוד נדבר על זה בדיון מתישהו.

סן אנטוניו - דנבר
אחלה משחק נוסף. יוקיץ׳ נתן טריפל דאבל, אבל מה שהרשים אותי דווקא במשחק הזה זה שני הווינגרים של הנאגטס - גארי האריס וג׳מאל מוריי. הם סקוררים אמיתיים, יודעים לייצר לעצמם, יודעים לסיים בצבע, יודעים לקלוע שלשות, יודעים להגיע לקו, וממש מאתגרים קבוצות עם העובדה שאתה צריך לשמור על שניים כאלה.
הבעיה של הנאגטס זה שיוקיץ׳ לא מגן על הטבעת בכלל והצבע ממש מחורר כשהוא עומד שם לבד, מה שמאלץ את הנאגטס לעלות הרבה פעמים עם פלאמלי לצידו. הם בונים הרבה על ההגנה של מילסאפ שייתן לקבוצה בעצם את התפוקה ההתקפית של ווילסון צ׳אנדלר (פורוורד מעולה לסמול בול אגב), אבל עם מסה בצבע והגנה על הטבעת (מילסאפ לא ארוך אבל הוא חוסם מצויין). אם הוא יחזור בכושר (נראה מאוד פיט אגב לפי התמונות בשידור), אז דנבר יכולה להציק ואפילו לעשות איזה אפסט קטן בפלייאוף. אפשר גם לחלום על ביתיות.
לעומת זאת הספרס שוקעת. בסופו של יום במאני טיים הספרס עומדים על המגרש עם טוני פארקר ופאו גאסול, אתה מערב את שניהם בפיק אנד רול, כמעט לא משנה על מי הם ״שומרים״ זה ייגמר בסל. הם עדיין קבוצה ביתית מהטובות בליגה, אבל כמו שזה נראה עכשיו יש מצב טוב שהם יגיעו לסיבוב הראשון ללא ביתיות. יתרה מכך לפי קצב הניצחונות שלהם זו הולכת להיות העונה הראשונה מזה 20 שנה שהם יסיימו מתחת ל-60% אחוזי הצלחה.

יוסטון - מינסוטה
ג׳ימי באטלר נבחר לאולסטאר אבל החליט לא לשחק, בטענה לעומס. הוא בחור מאוד תחרותי וזה הזכיר לי את דריק רוז או אפילו טים דאנקן שמעולם לא הבינו מה לעשות עם עצמם במשחק הזה. ג׳ימי טען שהוא צריך מנוחה (ואפילו אמר ״אני צריך לשמור את ג׳יימס הארדן 40 דקות במשחק הבא, אתם לא״), אבל בצד הפרשנים והשחקנים הבחירה שלו לא לשחק היתה לא מקובלת. עזבו ששחקנים עם פציעות (בראיינט, קאזינס) שזכו לכבוד להיבחר לאולסטאר עלו לדקה או שתיים רק בשביל זה, אלא יש הרבה סנאבס, שחקנים שלא נבחרו, שמחו על זה. לו וויליאמס זרק משהו על זה בטוויטר. באטלר לא נעלב, אבל לפני המשחק עם יוסטון אמר לכתבת קווים: ״כל מי שלא נבחר לאולסטאר מוזמן לשחק איתי אחד על אחד על 100,000 דולר, ואז הוא יבין למה אני באולסטאר והוא לא״. harsh. תגובת הרז-ניסים-כהן הזו נענתה ע״י אמא קארמה, וג׳ימי באטלר נפצע בברך בסוף הרבע השלישי. ה-MRI שלילי אגב, משמע הוא לא קרע את הרצועה, אבל יש פציעה במיניסקוס ומינסוטה עדיין לא מבינים מתי יחזור.
בכל אופן בניגוד לקליבלנד, הנה קונטנדרית שנראית כמו אחת. יוסטון חסרה את אריק גורדון המצויין אבל נתנה לוולבס בראש במשחק שהיה מאוד תחרותי עד לפציעה של ג׳ימי, שם הרוקטס פתחו פער של 13 שלא נסגר עד הסוף. למרות שלקחו לו את החוק של סחיטת הזריקות עונשין בזריקה לשלוש, הארדן עדיין בלתי שמיר ומגיע לקו מתי שהוא רוצה. היכולת שלו להקפיא את ההגנה היא מדהימה, הוא חושב שלושה צעדים לפני המגן שלו.
בדקות שהוא נח כריס פול מנהל את העסק, וזה בדיוק ההבדל הגדול בין קונטנדרית כמוהם או כמו גולדן. מינסוטה היא קבוצת צמרת, ועדיין שהכוכבים נחים הם בנויים על היכולת של קרופורד לייצר נקודות או מצבים, הבן אדם בן 38. יוסטון או גולדן מציגות כוכבים בשיא שלהם (אולי טיפה לפני/אחרי) בכל דקה על המגרש.
בכל אופן הוולבס הרשימו אותי מאוד, בניגוד למשחקים אחרים שלהם. טיג שלט מצויין בקצב וכשלחץ על הדוושה הראה מה גרם לו להיות רכז פותח דומיננטי באלופה של קונפרנס. וויגינס מאוד טיפש אבל מבחינת סקילסט טהור הוא אחד הכי טובים בליגה, וקשה מאוד לעצור אותו. דוריס ברק אמרה בשידור שלטאונס יש סיכוי להפוך לשחקן הכי טוב בליגה וזה לא באמת תלוש. טאונס בינתיים מאוד מזכיר את אנטוני דייויס, אולי פחות אתלטי אבל יותר יעיל, והכי חשוב פחות פציע. תראו איך דייויס משחק במשחקים מאז שקאזינס נפצע, הוא בלתי ניתן לעצירה ומשאיר אבק גם להופעות גדולות של הארדן/לברון/דוראנט, אבל שאתה יודע שכל שני וחמישי הוא נפצע, אז אי אפשר באמת לבנות על זה. טאונס (חמסה חמסה חמסה) יכול ויוכל להביא דברים דומים למגרש עם קונסיסטנטיות מרשימה.
עוד משהו שדוריס ברק אמרה, זה שהיא חושבת שגולדן פייבוריטית מול יוסטון, אבל ליוסטון יש את מה שנקרא Puncher's Chance. הם יכולים לחבר 2-3 משחקים טובים מול גולדן ולנצח אותה בסדרה, כמו שמתאגרף עם נוק אאוט פאואר יכול לנצח כל מתאגרף שעדיף ממנו.
הפציעה של באטלר טרפה את כל הקלפים, לפניה מינסוטה נראתה בעיניי מתמודדת ממש חזקה למקום השלישי, בטח ביכולת הנוכחית של הספרס ובאי יציבות של אוקלהומה. הם הספיקו לנצח עוד משחק מאז הפציעה אבל עדיין, קשה להגיד לאן זה ייקח אותם. ג׳ימי לא רק היה השחקן הטוב בקבוצה הוא היה גם המבוגר האחראי שלוקח עליו את הנטל, הוא בדיוק מה שהפך אותם מפוטנציאל לקבוצה מנצחת, ועכשיו בלעדיו קשה לי לראות אותם שומרים על רמה גבוהה לאורך זמן. רפואה שלמה.

בתמונות - פיט פול מילסאפ, פימפ ג׳ון וול



 

Cade Foster

New member
תודה על הטייק

לגבי וושינגטון - היכולת שלהם ללא וול גורמת לי לתהות האם לא מדובר בשלם שקטן מסך חלקיו. יכול להיות שיהיה שווה לוויזארדס לשקול טרייד על וול או ביל ולקבל כמה חתיכות שיתאימו יותר לשחקן שהם בונים עליו, נראה שהשניים האלה בנפרד נראים טוב יותר מאשר ביחד על המגרש.
לגבי קליבלנד - סבלנות, זה סך הכל הפסד אחד. הם עמוקים ויש ללברון עם מי לשחק. אני מאמין שזה יוכרע בינם לבין הסלטיקס וזה לגמרי יהיה תלוי בכושר ששתי הקבוצות האלה יהיו בו במהלך הפלייאוף.
&nbsp
דנבר - השילוב בין מילסאפ ויוקיץ' מאוד לא מוצא חן בעיני. יוקיץ' חייב להיות 4 (בהגנה לפחות), הוא אוויר ליד הטבעת וממש אי אפשר לשים אותו בrestricted area. יש די מעט שחקנים שהם גם מספיק אתלטים, גם שומרים על הטבעת וגם יכולים לשחק 4 בהתקפה שיכולים להיות התאמה טובה לידו. בראש עולים לי רק אמביד, דייויס, טאונס ו... סרג' איבקה. את שלושת הראשונים דנבר לא תשיג. את איבקה היא צריכה לסמן אולי כחלק מטרייד עם מילסאפ.
&nbsp
מינסוטה - תיבודו דינוזאור. זהו, אין מה להרחיב. הגיע הזמן להתחיל לחשוב יצירתי לפני שהחלון שלהם ייסגר.
 

fatnoam

Active member
שמע

וושינגטון בינתיים 8-2 חיובי מאז שוול נפצע. כנראה שהוא מחזיק יותר מדי בכדור וזה בעיה שהוא לא קולע יציב מ-3, אבל חוץ מזה הייתי מנסה לעשות התאמות איתו מאשר לוותר עליו. הוא פוינט גארד ברמה גבוהה בשני צידי המגרש.
הרכז המחליף שלו (צ׳כי אחד, זבארסקי או משהו), קולע בסדר, אבל הוא בעיקר משחרר את הכדור ומנסה ליצור התקפה קבוצתית. אם וול היה מנסה לעשות את זה, אולי הם היו נראים עוד יותר טוב. אולי הם גם סתם ״תפסו משחק״. בכל מקרה את החתיכות מסביב כבר יש לוושינגטון - מרקיף, אוברה ובעיקר פורטר הם משלימים ממש טובים לצד כוכב כמו ביל. אם הייתי יכול להחליף את וול על פול סטרייט אפ במבט לפלייאוף הקרוב הייתי עושה את זה. מצד שני, זה לא כזה קורה. זה שונה מווסטברוק ודוראנט שהוקפו בחסרי תועלת, לוושינגטון כבר יש את המשלימים, הם צריכים את הכוכבים. לכן הייתי מנסה שזה יעבוד עם וול.
אם לא, כנראה שבאמת הייתי בוחר בבראדלי ביל על פניו, קליעה פשוט זה משהו חשוב מדי בכדורסל של היום.
&nbsp
ככה תוך כדי שאני כותב, יכול להיות שטרייד על בסיס וול תמורת קאזינס יכול לחזק את שתי הקבוצות. בהנחה ששניהם חוזרים טוב מהפציעות.
&nbsp
&nbsp
בקשר לקליבלנד אני אומר לך שאין להם מספיק זמן לחבר את זה. בטח שקווין לאב עדיין יושב בחוץ. הם עמוקים זה נכון, אבל אם לברון לא עושה 70% מההתקפה קשה להם לעשות סל. בעיניי זה סימן רע, גם כשלברון ייכנס לפלייאוף מוד. אני לא מהמר נגד לברון מול אף קבוצה במזרח, אבל בעיניי זה לא יהיה מפתיע באמת אם וושינגטון/בוסטון/מילווקי ינצחו את קליבלנד בסדרה.
&nbsp
חוץ מזה בוסטון שולטת בקצב המשחק. הם כנראה יכולים לכפות את זה על הקאבס. ולכן נראה לי שבדקות החמישיה בוסטון תאנוס. חוץ מזה גם הראפטורס כרגע מובילים את המזרח והם סוס שחור אמיתי (מוזר להגיד את זה על מובילים, אני יודע). כולם יודעים שהם נטולי אפסייד, אבל הם הקבוצה הכי ביתית והכי יציבה בקונפרנס.
&nbsp
&nbsp
בקשר לדנבר, אני אוהב את מילסאפ ולכן אני חושב שהוא יעזור להם. הוא לא איזה מטרייה אוירית אבל הוא כן עולה לחסום וכן עומד לצ׳ארג׳, הוא מחליף מצויין על נמוכים בפיק אנד רול, הוא עוזר טוב בהגנה, הוא חזק מאסיבי ומאוד נייד. בקיצור כל מה שיוקיץ׳ לא. לכן בעיניי זה גוד פיט. יכול להיות ששחקן מהסוג של איבקה או ג׳מייקל גרין היה מתאים יותר, אבל עדיין, קבוצה כמו דנבר שלא שמה את כל הביצים בסל של כוכב אחד או שניים, אלא שכל אחד שם תורם את חלקו, תיעזר מאוד בשחקן כזה. בגיל שלו, לדעתי לפספס 45 משחקים עשה לו רק טוב והוא יגיע מאוד רענן ורעב לפלייאוף.
&nbsp
אמביד אגב מאוד כבד, אפילו כמעט כבד כמו יוקיץ׳. כמה ששניהם מוכשרים אני לא חושב שהם היו/יהיו שילוב טוב יחד.
 

Cade Foster

New member
באמת חשבתי על ווסטברוק ודוראנט כשכתבתי את זה

למצוא את המשלימים זו בדרך כלל המשימה הפחות קשה. גם עם כמות כזו של כישרון כמו שיש לשניים האלה באוקלהומה לא צריך הרבה מעבר לרוברסון-איבקה-אדאמס שיתנו הגנה (כולם), ריבאונד (אדאמס) וריווח (איבקה). הדינמיקה בין שני הכוכבים לא הייתה מיטבית כמו שהיא בגולדן סטייט או ביוסטון. אני חושד שבוושינגטון הסיפור הוא דומה. יהיה חבל לשרוף את שנות השיא של וול על קבוצה עם תקרת זכוכית של סיבוב שני (לא מאמין בהם בסדרה נגד קליבלנד/בוסטון).

אני מסכים שהטיימינג בבנייה מחדש של קליבלנד הוא בעייתי, אבל ההגנה שלהם בן רגע נראית אחרת לגמרי ואם בוסטון לא תבוא בכושר של תחילת העונה לסדרה מולם, אז זה יספיק למפגש חוזר עם הווריורס. על אליפות כמובן אין מה לדבר. את השקר של טורונטו אני לא קונה יותר. קודם שיוכחו את עצמם באמת בפלייאוף ואז נדבר.

אין ספק שדנבר תיעזר במילסאפ, הוא שחקן מצוין. אבל השלד שלהם הוא יוקיץ'-האריס-מוריי ובתוך השלד הזה מילסאפ שהוא גם הרבה יותר מבוגר וגם נמוך מידי הוא רחוק מלהיות גוד פיט ליד יוקיץ' לדעתי.
 

rapgamer4ever

New member
סחתין על הסיכומים

את הרוב ראיתי ואני די מסכים. מה שלא ראיתי מעניין לקרוא.
&nbsp
בכל זאת אתייחס למינסוטה. באטלר יצא לא משהו שהוא חיכה לרגע האחרון, ועוד יותר שמוק עם התגובה הלא קשורה שלו.
אני מחזיק מטאונס אבל לא חושב שהתקרה שלו גבוהה ברמה של "הטוב בליגה". הוא מניה יותר בטוחה מדיוויס או אמביד כפי שציינת אבל אין לו את הפיזיות הנדירה שלהם או של מועמדים אחרים לתואר הזה.
אני רואה בטאונס פוטנציאל להפוך לסופרסטאר עם סקילסט מאוד שלם, אבל אין לו את אפקט הוואו של לברון/דוראנט/יאניס או יכולת על כמו של קרי.
 

fatnoam

Active member
גם לדאנקן לא היה את אפקט הוואו

ואיכשהו כל אלה עם אפקט הוואו מדורו - אייברסון, מקגריידי, קרטר, גארנט, פירס, בראיינט, וובר (ובטח עוד כמה ששכחתי) - הרבה הרבה מאחוריו בטור הניצחונות וכמות הגביעים.
&nbsp
בגלל זה בעיקר דיברתי על קונסיסטנטיות בהקשר של טאונס.
&nbsp
אגב אני מאוד אוהב את דייויס ואני חושב שהוא הגבוה הכי טוב בליגה והוא השחקן היחידי בפלנטה של לברון ודוראנט. אני חושב שהוא הרבה יותר טוב מיאניס לדוגמא. אבל הוא כל הזמן נפצע, אז מה זה עוזר...
 

rapgamer4ever

New member
אני חושב שבכדורסל המודרני

דאנקן לא היה הופך לשחקן היסטורי באותה רמה. ולחילופין לטאונס היה צ'אנס להיות עוד יותר גדול בכדורסל של לפני 15 שנה (למרות שהוא כן משתלב בסגנון המודרני).

לדעתי דיוויס ויאניס די קרובים ביכולת. הסגנון שלהם שונה אבל מעניין שהמספרים מאוד דומים, לטעמי גם היכולת דומה (בשני צדי המגרש).
 

fatnoam

Active member
הרבה אומרים שזה חסרון להיות שחקן פוסט היום

מצד שני, כבר קבוצות מאוד מתקשות לשמור על שחקנים בפוסט.
ואז מישהו מוכשר כמו טאונס עושה המון סלים קלים.
&nbsp
לטאונס יש אול אראונד גיים מצויין. אני בגדול מסכים איתך - הסיכוי שהוא יהפוך לשחקן טופ 2-3 בליגה הוא אפסי - אבל יכול להיות שגם להיות הגבוה הכי טוב בליגה ייצר מספיק דחיפה למינסוטה להישאר בצמרת הגבוהה במשך שנים. לך תדע.
 

rapgamer4ever

New member
לגמרי זו הציפייה שלי

שטאונס יהפוך לביג מן הטוב בליגה בשילוב של יכולת+יציבות, כנראה שזה בטופ 5-10. יחד עם באטלר כמספר 2 ווויגינס אם אי פעם יעשה קפיצה משמעותית, אנחנו נהיה קבוצת צמרת.
מצד שני יש כל-כך הרבה בעיות מבחינת איך שהסגל בנוי, שלפעמים קשה לראות את זה קורה. וויגינס ובאטלר קלעי שלוש מתחת לממוצע, ומעבר לאחוזים הם פשוט לא אוהבים לעמוד מעבר לקשת (בעיקר באטלר). טיג עושה יותר פאמפ פייק לאוויר מאשר עולה לזריקה, גיבסון קלע 7 שלשות העונה במצטבר. הרייטינג ההתקפי שלנו גבוה אבל אני פשוט לא קונה את זה, קבוצה לא יכולה ללכת רחוק בפלייאוף כשהיא מקום 29 בליגה בקליעה משלוש.
 

fatnoam

Active member
טאונס בן 23 או קרוב לזה

אז צא מנקודת הנחה שהפריים האמיתי שלו יהיה בגיל 27-28.
נראה לי שבעוד 4-5 שנים באטלר יהיה פחות רלוונטי. אני לא יודע אם טאונס יהיה מספיק טוב בשנתיים הבאות כדי לא רק לשים מספרים אלא גם לנצח משחקים.
&nbsp
טאג׳ וטיג זה גם פלסטרים לדעתי, הם עוזרים לקבוצה לנצח עכשיו אבל הם לא באמת חלק מהעתיד שלה. רוצה לומר דבר דומה על ת׳יבודו, אבל לא באמת יודע כמה זמן הוא ייתקע שם.
 

FrecCo

Member


עוד עונה, עוד מכת פציעות שמוציאה את כל החשק.
אני תוהה אם אפשר לבסס מחקר על סמך קבוצות כמו סן אנטוניו וגולדן סטייט שכמות הדקות של השחקנים שלהן הכי מוגבלת (בספרס במשך שנים כהנחת עבודה, בווריורס פשוט כי הם סוגרים משחקים לפני הרבע הרביעי) ובהתאם כמות הפציעות שלהם נמוכה יחסית לשאר הליגה. ועל סמך המחקר שיוכיח שכמות דקות גבוהה היא ביחס ישיר לכמות פציעות- לנסח חוקי ליגה שמגבילים דקות של שחקנים.
אולי זה לא יקרה כי הגבלת דקות של שחקנים תפגע יותר מדי בתחרותיות, אבל אני לא בטוח שהיא תפגע יותר מאשר פציעות גורמות כרגע ולכן אני מניח את זה פה למקרה שיום אחד ההצעה שלי תמומש.
 

rapgamer4ever

New member
נשמע כמו התערבות גסה מדי

אגב באמת יהיה מעניין לראות מחקרים בנושא כי לתחושתי העניין של כמות הדקות הוא overblown. אני לא שולל שיש לו תרומה אבל כנראה שזה לא אחראי לרוב הפציעות שאנחנו רואים.
אמנם באטלר ממובילי הליגה בדקות אבל קשה לתלות את הפציעה שלו ב"עומס יתר" ישר אחרי שהוא נח שבוע שלם.
&nbsp
מכל סדרת הפציעות הנוראית שראינו העונה כנראה שקאזינס הוא המועמד היחיד לפציעה משמעותית שנגרמה מ"עומס יתר". וגם במקרה שלו זה debatable איזה משקל אתה מייחס לעומס, איזה משקל לסגנון המשחק שלו בהתחשב במבנהו הפיזי וכמובן לנטייה הכללית שלו להיפצע שראינו בשנים קודמות.
 

FrecCo

Member
שמע, אני מדבר רק מאינטואיציה

אבל פציעות בסן אנטוניו הן נדירות. הפציעה של קוואי (שמשחק המון דקות) ולפניה של טוני בעונה שעברה הן הפציעות המשמעותיות היחידות שאני זוכר כבר שנים בקבוצה.
ותסתכל על הווריורס. לא מספיק שהם הטובים בליגה, הם גם נראים כמו הקבוצה היחידה שאף אחד לא נפצע בה (וכן אני מנסה לנחס).

ואני אעלה עוד נקודה מחזקת שנראית מובנת מאליה למרות שגם היא מבוססת אינטואיציה בלבד- שמתם לב שכל פציעה מסיימת עונה לאחרונה היא של כוכב? זה לא במקרה- נראה שכמעט כל הפציעות החמורות הן של כוכבים או שחקני חמישייה עם ווליום גבוה. זה נכון גם לשחקנים עם פציעות קלות אבל חוזרות כמו דייויס ולאב.
אם תיקח מדגם של נניח 10 אלף דקות של שחקני ספסל שמשחקים 20 דקות ומטה לעומת 10 אלף דקות של שחקני חמישייה שמשחקים 33 דקות ומעלה תוכל לדעת אם יש קשר ישיר בין כמות הדקות לכמות הפציעות. נראה לי שכולם יכולים להסכים שיש קשר כלשהו מן הסתם, השאלה אם זה ממש גורם עיקרי וההבדלים הם מאוד משמעותיים. אם כן שווה לחשוב על שינוי בסגנון שהצעתי.
 

Cade Foster

New member
אפשר אבל לחשוב בצורה שונה

שחקן שמשחק 0 דקות, הסיכוי שלו להפצע הוא 0. שחקן שמשחק 2 דקות למשחק, הסיכוי שייפצע דווקא במהלך ה2 דקות האלה מזערי. שחקן שמשחק כמעט כל המשחק חשוף סטטיסטית יותר לפציעות. ככה שזה בסך הכל הגיוני שהכוכבים נפצעים יותר. כלומר לא העומס הוא זה שגורם לפציעות אלא עצם הנוכחות שלהם על הפרקט.
&nbsp
כמובן שיכול להיות שאני טועה, אני לא מומחה, אבל רק רציתי לתת הסבר לכך שזה בסך הכל לא מפתיע שדווקא הכוכבים נפצעים.
 

FrecCo

Member
לכן המדגם שהצעתי אמור ליישב את זה

אם אתה לוקח 10 אלף דקות מכל קבוצת שחקנים, אבל חלק מהם שיחקו פחות מ20 דקות לערב וחלק מעל 30 דקות, אתה מבודד את הנתון שרצית- עומס
 

Cade Foster

New member
אבל אני טוען שהמדגם הזה לא מוכיח שום דבר

זה פשוט לא נכון שרק כוכבים נפצעים. פשוט על פציעות של שחקני ספסל אתה לא שומע כי הן לא מעניינות אף אחד. אם היחס בין פציעות של שחקני חמישייה לשחקני ספסל הוא כמו היחס בין הדקות (נגיד 75-25, בהנחה שכוכבים משחקים 36 דקות למשחק והמחליפים שלהם 12, כמובן שזה לא חקוק בסלע) אז זה מוכיח יותר את הטענה שלי שזה בסך הכל הגיוני סטטיסטית שמי שנמצא יותר על הפרקט חשוף יותר לפציעות, בלי קשר לעומס.

למשל אם תגביל את הדקות של כל שחקן ל24 פר גיים וכל קבוצה כתגובה תנהל רוטציה של 10 שחקנים וכל אחד מקבל 24 דקות למשחק, זה לא יפחית את כמות הפציעות הכוללת אלא רק יאזן בין פציעות של כוכבים לפציעות של שחקני ספסל.

אני לא מומחה, אבל ההימור שלי הוא שריבוי הפציעות הוא תוצר של דרישות פיזיות ואתלטיות גבוהות יותר בהשוואה לעבר ולא עלייה בכמות הדקות. אין לי נתונים אבל לא נראה לי שכמות הדקות של כוכבים בשנות ה90 שונה משמעותית מכמות הדקות שלהם כיום. זה פשוט המשחק שהשתנה, נדרש משחקנים לרוץ מהר יותר, לקפוץ גבוה יותר ולסיים בכל מיני צורות אקרובטיות מתחת לסל וזה מעלה את הסיכוי שתנחת לא טוב על הרגל או משהו.
 

FrecCo

Member
ברור שהוא מוכיח, השתמשת בו בעצמך

אם תיקח 10 אלף דקות של שחקנים ששיחקו 24 דקות כמו שהצעת, ותגלה שכמות הפציעות לא פחתה אלא רק התחלקה בין כולם, אז המדגם הוכיח שאין לעומס משמעות אמיתית.
אם תגלה שכמות הפציעות של שחקנים ששיחקו 35 דקות ומעלה וירדו ל20 דקות פחתה, ובהתאם פחתה גם כמות הפציעות הכללית, אז המדגם מוכיח שהעומס הוא הגורם המשמעותי.
&nbsp
ובפיסקה הראשונה אתה לא צודק. המדגם תקף. אם לוקחים כמות דקות גדולה ו*שווה* בין שחקנים עם עומס של 35 דקות לעומת שחקנים עם עומס של פחות מ20 דקות, יחס הפציעות לא אמור להישמר אלא אם העומס הוא הגורם.
למשל על הדוגמה שלך- בקבוצה של שחקנים ששיחקו 12 דקות יהיו פי 3 שחקנים (או משחקים) כדי להגיע למדגם של 10 אלף דקות. אבל ככה ביטלנו את המשתנים האחרים, זמן הפרקט הוא זהה בשתי הקבוצות וההבדל היחיד הוא שעל השחקנים ששיחקו 36 דקות היה יותר עומס.
 

Cade Foster

New member
הבנתי, אבל לא נראה לי שניתן ליישם את זה

הדרך היחידה לדעת בודאות היא באמת להגביל את כמות הדקות (מה קורה במשחקים של 3 הארכות? שחקני הספסל יסיימו משחקים?) ולערוך ניסוי וטעייה. זה לא משהו שבאמת הולך לקרות.
 

rapgamer4ever

New member
האינטואיציה שלי גם אומרת שיש יותר פציעות מבעבר

אבל זה לאו דווקא תוצר של כמות הדקות של הכוכבים (שנמוכה מבעבר).
קוואי אף פעם לא שיחק המון דקות, ובטח שאי אפשר לתלות את הסאגה המשונה שלו בעומס בהתחשב בכך שהוא לא ממש משחק ב9 החודשים האחרונים.
&nbsp
גם הווריורס נפצעים מן הסתם... קרי בפלייאוף 2016, בוגט ואיגי סחבו שם פציעות טורדניות, אזילי מעולם לא נשאר בריא ובעונה שעברה דוראנט החמיץ כ-20 משחקים.
העובדה ששכחת שג'ורדן בל גמר את העונה מרמזת לbias שלנו לגבי פציעות כוכבים שבאופן טבעי נמצאות יותר במודעות. האם יש גרף שמראה שככל שהעומס שלך גבוה יותר כך אתה נפצע יותר פר דקה? הייתי שמח לראות גרף כזה, להערכתי אתה לא תמצא שם קשר חזק במיוחד.
&nbsp
לסיכום אני לא טוען שלעומס הדקות יש 0 השפעה, אבל בין אם בראייה רחבה או כשאתה מסתכל על מקרים פרטניים אני חושב שזו לא הסיבה העיקרית לאינפלציית הפציעות בליגה.
 

fatnoam

Active member
שמע

הייוורד, קאזינס, קונלי, פורזינגיס - גמרו את העונה. בוא נוסיף גם את קוואי. זה חמישה סופרסטארים.
&nbsp
פאט בברלי גמר את העונה
ג׳רמי לין גמר את העונה
סת׳ קארי גמר את העונה
ג׳ון לואר, דיון ווייטרס, רון בייקר, אנדרה רוברסון, דמטריוס ג׳קסון וג׳סטין אנדרסון (פילידלפיה), ברנדון נייט, ת׳אבו ספולושה והארי גיילס (סקרמנטו) כולם גמרו את העונה.
&nbsp
אלה שמות ... 12 שחקני רוטציה שגמרו את העונה. לא החשבתי כאן כל מיני כאלה שאמורים לחזור רק באפריל שזה גם תיאורטית גמרו את העונה.
&nbsp
פציעות קורות לכולם בקיצר.
 
למעלה