הסלטיקס משחקים סט-גיים
הם לא רצים ומעיפים כדור לסל אחרי 3-4 שניות. זה מה שכל הקבוצות עושות, וזה למה ראינו משחקים של 40 הפרש השנה - כשזה לא נכנס, זה לא שווה כלום. לגולדן סטייט זה מסתדר יופי שכל הקבוצות מנסות לחקות אותם, כי אף אחד לא יכול לעמוד איתם בתחרות קליעות.
 
הסלטיקס משחקים התקפות מסודרות. בגלל זה הם שולטים בריבאונד, בגלל זה הם יכולים להחביא כל כך הרבה חסרונות שיש להם. הם מרשים לעצמם לא לרוץ, כי סטיבנס בנה שם אחלה סיסטם. הם משחקים את אותם התרגילים משנים קודמות. השיטה הזו הפכה שחקן התקפי פושר כמו בראדלי לשחקן של 17 במשחק. פלא שאתלטים מוכשרים כמו בראון או טייטום שמים על הלוח מספרים דומים מ-Day 1?
 
יתרה מכך, הרבה הרימו גבה על הטרייד של קיירי עם אייזיה, אבל האמת לאמיתה היא, שעם קיירי בפרונט, בניגוד לאייזיה, אתה לא תמיד מגיע בתור האנדרסייזד אנדרדוג. בוסטון היתה קבוצה טובה תחת תומאס, עכשיו היא נראית קונטנדרית מפחידה. עם תומאס כמנהיג הם לא היו מסתכלים לגולדן בלבן של העיניים ונותנים להם בראש. לפחות לדעתי.
 
הזכרתם כאן את מרכוס סמארט (חלש התקפית) ורוזייר (משחק די הרבה יחסית לשנים קודמות, אחוזים לא טובים). הקטע בשיטה שיש בקבוצה, זה שאפשר להחביא חסרונות של שחקנים, ומצד שני להבליט יתרונות. השיטה של הסלטיקס יכולה להחביא את הקבוצה שלסמארט אין ג׳אמפר, או שלרוזייר אין משחק פיק אנד רול משובח. כי בלכדרר עד ששחקן יוצא לקליעה ולתת כדור טוב, רוזייר מצויין. כדי לשתק גארד יריבה ולהדביק לו עבירות בפוסט, סמארט מצויין. ותחת השיטה של סטיבנס, רוזייר ישחק פחות פיק אנד רול, סמארט פחות יצא לקליעות משלוש, אבל שניהם יתרמו חבל על הזמן.
 
אני יכול לדבר על היתרונות האלה שעות, להשוות את זה לדברים שאנחנו מכירים יותר טוב, אבל בסופו של יום התוצאות ידברו. בינתיים הסלטיקס 14 רצוף.
