סדרה הזויה שמסתיימת בצורה הזויה
במחצית הראשונה הבאקס מגיעים מפוחדים למשחק. כולם חוץ מיאניס מתנערים מאחריות. ההגנה ההיפר-אגרסיבית של מילווקי מסדרת לטורונטו מבטים פנויים... באמת שאני לא מבין מה ג'ייסון קיד ניסה להשיג. הוא עצר את טורונטו במשך 4 משחקים ואז במשחק החמישי הטראפים האגרסיביים האלה סידרו לטורונטו 118 נקודות, במשחק השישי ממשיכה אותה מגמה.
 
לא משנה, נקפוץ קדימה. טורונטו עושה ריצה נוספת ברבע השלישי ועולה ליתרון שיא של 25 נקודות. בול גיים? יונאס ולנצ'יונאס עולה לשחק ואז מתחילה ריצה של מילווקי שמכניסה את האולם לאקסטזה וממלאת את הבאקס בביטחון. מ-25 נקודות ההפרש יורד לחד ספרתי והבאקס רוצים את זה יותר. מסתערים על כל כדור. היה פוזשן ברבע האחרון שמילווקי לקחה כל-כך הרבה ריב' התקפה, נדמה שהיא שיחקה בחצי של טורונטו במשך רבע שעה.
הבעיה היחידה שיאניס לא מפסיק להחטיא מהעונשין. מילווקי קלעה 7-15 מהעונשין ברבע הרביעי במהלך הריצה שלה והיא תשלם על כך בהמשך. הטירוף ממשיך וטרי קולע שלשה שמעלה את מילווקי ליתרון 2 נקודות וסוגרת ריצת 34-7.
טורונטו חוזרת מפסק הזמן בהרכב של לאורי-ג'וזף-דרוזן-פטרסון-איבאקה. דרוזן חודר לסל באגרסיביות, ג'וזף קולע שלשה אדירה שמחזירה לטורונטו את היתרון ושוברת סופית את המומנטום של מילווקי.
הבאקס ממשיכים להתקשות להגיע למבטים נוחים, כמו ברוב המשחק למעשה. יאניס סחוט מעייפות. מידלטון לא מצליח להשיג ג'אמפרים נקיים מול לאורי וג'וזף. דאנק אדיר של דרוזן מעלה את הראפטורס ליתרון 5, 48 שניות לסיום, ממנו מילווקי כבר לא תחזור.
 
בתחילת הפלייאוף הימרתי שטורונטו תנצח ב-7 משחקים. בהמשך התחרטתי וחשבתי שזה בכיס של מילווקי. מאז קרו מספר דברים:
- לאורי ודרוזן יצאו מהשוק.
- פאוול עלה לחמישייה על חשבון ולנצ'יונאס וטורונטו שיחקה יותר בהרכבים נמוכים שירדו להגנה וכיסו שטח, במקום ללכת חזק לריב' התקפה.
- מילווקי נקטה בשיטה הגנתית היפראקטיבית שלדעתי רק שיחקה לידיים של הראפטורס.
 
לרוב הסדרות יש דינמיקה יחסית ברורה, מהסדרה הזאת אני יוצא רק יותר מבולבל. מה היה כאן? האם השלשות הפנויות שברוגדון ודלבדובה החטיאו בגיים 2 בדיעבד הפסידו לבאקס את הסדרה? האם קיד ניסה להיות חכם מדי?
המסקנה היחידה שלי היא שהמעבר של טורונטו לסמול בול הציל להם את הסדרה.