למרות שלא שאלת, נדבר קצת על קליפרס-יוטה
הסיפור מתחיל בגיים 4 שהקליפרס היו חייבים אבל חייבים לנצח. ג'מאל קרופורד תפס את אחד המשחקים הגדולים שלו. כריס פול הצטיין בכל פרמטר. רודי גובר בהגבלת דקות. הקליפרס שרדו בדקות של הספסל. באמת שהם לא יכלו לבקש ליותר מזה.
 
רק מה? ג'ו ג'ונסון השתלט על הרבע הרביעי, קלע 11 נקודות רצופות(!) ואז מסר 3 אסיסטים רצופים(!) כשהביאו עליו עזרה. ג'וג'ו אשכרה בסדרת חייו, אני לא זוכר אותו כל-כך חד בתקופה שלו באטלנטה והנה בגיל 35 הוא הגו טו גאי של הג'אז ברבע הרביעי.
 
גיים 5 מהלילה המחיש את פערי האיכות. יוטה הגיעה למבטים פנויים כמעט ללא יוצא מן הכלל והחטיאה הרבה זריקות בצורה לא אופיינית. יש להם המון שחקנים שמסוגלים להוריד כדור לרצפה- היל, אינגלס, הוד, היוורד, ג'וג'ו, דייאו. מנגד לקליפרס יש שחקן חמישייה אחד שמכדרר ברמה טובה וזה כריס פול. הוא לא מספיק אתלטי ובעל סיבולת כדי לסחוב את המשחק על עצמו במשך 4 רבעים, לכן הוא שמר כוחות בעיקר לרבע האחרון וזה לא הספיק. ריברס חזר אבל היה חלוד מאוד, ג'מאל לא קלע את הזריקות הקשות שלו והקליפרס סבלו מקיפאון התקפי משמעותי.
 
אני הרגשתי שהקליפרס יכולים רק לגנוב את משחק הבית הזה, יוטה הייתה הקבוצה העדיפה. משחק 6 בסולט לייק סיטי אמור לגמור את הסדרה, אלא אם יקרו די הרבה דברים: ג'מאל/ריברס יתפסו משחק גדול, כריס פול יתעלה על עצמו עם 30+ נקודות, יוטה תחטיא הרבה מבטים פנויים... זה לא יהיה קל.
 
אוסיף שהיכולת ההתקפית של יוטה מפתיעה אותי לטובה מבחינת הנעת הכדור שלהם. הם חוסמים מצוין אחד לשני ויש להם מגוון שחקנים שרואים טוב את המגרש ושומרים על רצף של drive and kick.
