טורונטו במשחק הכי טוב שלה בסדרה
אני מופתע לטובה. באמת. היו כמה שינויים במשחק של טורונטו שהביאו ליכולת הזאת:
1. ביטחון- נורמן פאוול תותח, גם בפלייאוף שעבר הוא נכנס בסדרה קשה בסיבוב הראשון אחרי שהתייבש על הספסל והביא דקות טובות. הוא משחק ללא פחד, חודר לסל על השומרים של טורונטו ועולה לזריקות ללא היסוס. הפעם הוא גם תפס יום קליעה גדול.
קייל לאורי פחות חושב ויותר פועל. זו עדיין לא שעתו היפה ביותר אבל לפחות הוא פרודקטיבי.
 
2. קצב המשחק- לא מכיר את הנתונים אבל המשחק החמישי התנהל בקצב מהיר משמעותית ממשחקים אחרים בסדרה. טורונטו הרבה יותר מסוכנת עם 5 שחקנים שמסוגלים לרוץ מהר את המגרש ולזרוק משלוש. בדקות של ולנצ'יונאס לראפטורס לקח זמן לחזור להגנה ויאניס ניצל זאת כמה פעמים.
לעומת זאת איבאקה במשחק שיא, שינה לפחות 4 זריקות בצבע שהיו סלים בטוחים של מילווקי וגם הצליח לסיים מול יאניס בצד השני.
 
3. היפר-אגרסיביות של מילווקי בהגנה. כאן אני מפנה אצבע מאשימה כלפי ג'ייסון קיד. אני לא מבין למה דרוזן, שהתקשה לקלוע באחוזים טובים לאורך הסדרה, צריך לקבל דאבל טימים כאלה אגרסיביים 25 פיט מהסל. הוא משחרר מסירה ומאפשר לראפטורס להניע את הכדור עד שהם מגיעים למבט פנוי. מה רע בסוויץ' או אפילו הגנה שמרנית על דרוזן? כששחקני מילווקי שומרים אישית טובה ראינו שטורונטו מתקשה מבחינה התקפית לכל אורך הסדרה.