הי הי

mayimnoa

New member
הי הי

איך פתאום בגיל 39 אני מוצאת את עצמי, אחרי כמעט 16 שנים של recovery, שוב גולשת באתרי פרו אנה, שוב מצמצמת לכמויות ממש נמוכות של קלוריות, פחות מ700 ליום, התנהגויות מהעבר שחוזרות, בלי טריגר מסויים חוץ ממחשבות על העתיד, אבל לא משהו שלא היה קיים כל השנים הללו.
אני לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בכלל, שלא לדבר על פסיכיאטרי. זוכרת את הפורום הזה מ2002-2005 , 2 בחורות שהכרתי שגלשו כאן נפטרו מהמחלות הארורות הללו. אנורקסיה ובולימיה. ועדיין here i am.
פאק!
 

שמש157

New member
היי... טריגר מעליי


מצטערת לשמוע על שתי הבחורות שהכרת....
וכן על כך שאחרי כל כך הרבה שנים את מוצאת עצמך במצב הזה שוב... אני מתארת לעצמי שזו חוויה קשה.
מחשבות על העתיד הן בהחלט טריגר, את כותבת שזה לא משהו חדש אבל את יודעת לפעמים כשמשהו גורם לנו להגיב אליו אחרת זו יכולה להיות "קריאה" שלנו לעצמנו שאנחנו לא רוצים להמשיך ככה, רוצים לשנות... כך שגם אם זה משהו "ישן" אולי משהו בתוכך רוצה עכשיו יותר מתמיד לשנות משהו בנוגע לזה? מתחבר לך אולי? בכל אופן, זה מה שחשבתי עליו כשקראתי אותך.
אינך מאמינה בטיפול פסיכולוגי/ פסיכיאטרי מניסיון?
אם לא.. אז מדוע? אולי לתת לזה הזדמנות?
אם כן... ייתכן שהייתה חוויה לא מוצלחת, אבל את יודעת הרבה דברים משפיעים על כך שטיפול יצליח או לא יצליח כמו למשל ההתאמה בין המטופל למטפל, טיב הקשר, השיטה, וכן המוכנות שלנו להיכנס ולהירתם לתהליך, עברו הרבה שנים.. אין ספק שאת אינך מה שהיית אז...
איך עברו עלייך 16 השנים הללו ללא הפרעה? האם אינן טובות יותר לדעתך מאשר איתה? איך את יכולה אולי לעזור לעצמך ולא להיכנס לאותם אתרים שמעודדים אותך לחזור לזה שוב?
בכל אופן, ברוכה השבה, מוזמנת לכתוב, לשתף ולקרוא....
כאן איתך,
שמש
 

שמש157

New member
ורק בקשה קטנה

זה אמנם לא כתוב במפורש בנהלי הפורום ממה שראיתי,
אבל אני חושבת שעבור חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה, פירוט מספר הקלוריות הוא לא חיובי, אז אם תוכלי להמנע מכך בפעם הבאה...
אך את יותר ממוזמנת לתאר את שעובר עלייך ללא ציון המספר הספציפי.
(חברי ומנהלת הפורום, אם אני טועה וזה בסדר דווקא לציין מספר, הרגישו חופשי לתקן אותי).
תודה
 

noa144

New member
אכן צודקת, נא לא לפרסם להבא ולהתחשב בשאר הקוראות

 

noa144

New member
ברוכה השבה אם כך

קודם כל 16 שנים של החלמה הן לא דבר של מה בכך.
כתבת שאין טריגר מסוים מלבד המחשבות על העתיד, תרצי לשתף?
אולי באמת יש בכך משהו יותר מלחיץ או מעורר חרדה מכפי שאת חושבת וזה עלול מחזיר אותנו למקום של הפרעת האכילה..
 
למעלה