שמישהו יקרא... (גם ט)

שמישהו יקרא... (גם ט)

אני כותבת שנים באיזה פורום, למרות שלאחרונה אני כמעט לא מקבלת התייחסות. כבר הרבה זמן. וזה החיים שלי, חיה לבד ולא מורגשת.
וקשה לי כבר הלבד הזה. משהו השתנה וכבר פחות מתאים ונוח לי לבד כל כך.
אני רוצה שמישהו יקרא מה קורה איתי, שלמישהו יהיה אכפת.
יש לי את המטפלים שלי, ארבעה. עם הותיקים שכבר שנים אצלם יותר קל לי ועם החדשים עדיין קשה. יש לי בעיה של חוסר אמון.
אני כל כך רוצה לפגוע בעצמי באיזו דרך, אבל התפקוד שלי במשך היום לא ממש מאפשר לי. ואני נשארת מפורקת ומתפקדת. יצאתי היום מטיפול מדהים אצל מטפלת ממש מעולה שמצליחה להביא אותי להרבה הבנות חשובות, והיא גם משלבת טיפול בתנועה שחשוב אצלי בגלל ניתוק מאד גדול מהגוף. ובסוף הטיפול הרגשתי כזו הצפה עצומה, צורך למות לתקופה, לעשות משהו.
אני מתנצלת שכתבתי עוד הודעה כשכבר יש הודעה שלי בעמוד, אבל ממש רציתי שמישהו יקרא. תמחקו אם זה לא בסדר.
 


 

noa144

New member
הדברים שלך נגעו בי

אפילו דרך המסך אני מרגישה את המילים שלך, אז שתדעי שאת מורגשת.
זה יותר איך שזה משפיע עליי, אני יודעת, אבל אולי אם תדעי שזה ככה מהדהד אצלי וגורם לי ממש לרצות לענות ולהדגיש לך את זה.

אני מבינה את המצב שאת מתארת.. זה המלכוד הכי גדול שיש מבחינה נפשית - "מסוגלות לכאורה". כלפי חוץ מתפקדת ומוחזקת ובפנים קורסת. עצם זה שאת מטופלת זו חוזקה, אבל יש תקופות שמרגישים שצריך לקרוס או שאין מספיק כוחות, ואולי את יכולה לקרוס בדרך שלא תזיק לך לטווח רחוק כמו פגיעה עצמית, משהו כמו חופשה יזומה?..
 
קודם כל תודה

שבכלל קראת ועוד הגבת.
אני לא ממש יכולה לקחת חופשה. יש לי את הלילות שבהם הכל יכול להתפרק. ואת הטיפולים... שלפעמים משאירים אותי חסרת כוחות ונואשת לנשום את מה שעברתי.
 

noa144

New member
חופשה מנטלית

לפעמים באמת הלילה זה הזמן היחיד שיש לנו לקרוס לתוך עצמנו ולהתפרק, אבל יש גם המון משמעות בלפנות לעצמך את הזמן הנוסף ולדאוג לעצמך למסגרת זמן נוספת שבה תוכלי להתפרק בה.. אם זה אפשרי כמובן (אפילו אם זה אומר רק להיות בבית או במיטה). בדיוק כמו כשחולים..
לגבי הטיפולים - מה הכוונה שיש 4 מטפלים? האם המוצפות לאחר הפגישות לעתים זה משהו מדובר איתם?אני יכולה להגיד מניסיון שלי כמטפלת שיש לי מטופלות שהיו למשל נוהגות להגיע למרפאה לפגישה איתי ולאחר מכן לפגישה עם הדיאטנית, משום שזה היה יותר נוח מבחינה פרקטית לקבץ את הטיפולים ברצף, אולם זה גרם להמון מוצפות רגשית ויש גם המון קושי ולא רק תיקוף בלהיות מטופלת על ידי מספר גורמים..
 
תודה

על ההתעניינות.
נוצרה הפסקה של מעל שבוע בטיפולים וקשה. אין לי איפה לשחרר ועם מי לדבר. משתדלת מאד לשמור על תפקוד מלא בעבודות.
 

אנוביה

New member
את חברה בקבוצות פייסבוק?

בקבוצות בפייסבוק נוצרת לפעמים ידידות אמיצה,גם בגלל שכולם יודעים עם מי הם מדברים וגם בגלל הפורמט שמעודד שיחות מרובות משתתפים. אני חושבת שבפייסבוק אפשר לקבל תמיכה מהירה ונראות. פשוט כי אני לא מכירה אותך, אבל אני לא רוצה שתהיי לבד. (())
 

TinaBa

New member
פנס יקרה

קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק. לא יכולה להתחיל לענות לך בלי זה.
&nbsp
אני קוראת מה שכתבת ורוצה לשאול אותך עוד, לשמוע אותך עוד, לדעת מה קורה איתך עוד ועוד.
רוצה לספר? כי אני מאוד אשמח לקורא
 
תודה

זה מרגש אותי שאת מתעניינת.
היה לי טיפול קשה השבוע, עלו תכנים קשים שהפסיכולוגית אומרת שכרגע אני מתמודדת איתם רק בחלומות. מאז אני קצת הפוכה. התחננתי למטפלות שיעזרו לי למות. התפוררתי. הפסיכולוגית מקסימה והיתה איתי בקשר בימים האלו וגם המטפלת האחרת בדקה מה קורה איתי. בעצמי אני לא ממש יודעת. אתמול הלכתי לבר ושתיתי עד שאיבדתי שליטה וחזרתי הביתה מתה. מאז אני במיטה. אני כל כך צריכה מישהו שיהיה איתי ויעזור לי. הבנאדם היחיד שלידי זו חברה שבעצמה מתמודדת עם אינסוף בעיות, שלא נעים לי להטריח אותה.
אבל מחר אני קמה, פוגשת הורים של ילדים, עובדת עם צוות מקסים ומעבירה את היום. העבודה מצילה אותי, וגם עוזרת לי לברוח.
 

noa144

New member
בעיני זו לא העבודה שמצילה אותך

זו את שבוחרת להינצל. זה הבדל עצום. יכולת באותה המידה לא להיעזר בעבודה אבל את כן בוחרת לחיות ולחוות בנקודת הזמן הזאת ולכן זו בחירה בעיני שהיא מאד משמעותית וכן מעידה על כוחות, לפעמים במקומות שגם אנחנו מרגישים שאין לנו..
 

TinaBa

New member
המילים שלך

מזכירות לי מקומות שגם אני לפעמים נמצאת בהם.
טיפולים קשים, תכנים בלתי נסבלים שעולים בזמנים של ספק שינה-ספק עירות...
ואני מכירה את הרצון הזה למות. זה באמת מפורר להיפגש עם תכנים איומים כאלה.
&nbsp
וכן, אני גם מכירה את הרגעים האלה שבהם העבודה שולפת אותנו מהאזורים הכי מסוייטים ואיכשהו אנחנו ממשיכות לתפקד יום אחרי יום (כשבפנים זה בכלל לא מרגיש אפשרי להתקיים).
&nbsp
אני שולחת לך שוב חיבוק ענקי.
לפעמים, כשהסיוטים הופכים משהו שאפשר לדבר עליו ולחשוב אותו, זה קצת יותר נסבל. זה קצת יותר מרגיש שאפשר לחיות. אני זוכרת זמנים שבהם לא האמנתי שיכול להיות אחרת, זה היה נראה שאין מוצא. כל מפגש עם התכנים היה מפרק אותי... היום זה אחרת. לא נעלם, אבל אחרת. נסבל יותר. מוכר יותר... זה לוקח זמן, לפעמים שנים, אבל אני באמת מאמינה שזה אפשרי...
&nbsp
אני ממש מקווה שתהיה אפשרות מתישהו בעתיד הקרוב ליצור קשר נוסף שבו אפשר לשתף... לא מגיע לך להיות כל כך בודדה.
 
לא מגיע לי?

לא מגיע לי שתתייחסו אלי כאן, תחשבו תתאמצו ותענו. זה כל כך לא מובן מאליו בשבילי. זה המון ותודה.
 

TinaBa

New member
אני יודעת

שככה זה מרגיש. (ועצוב לי שככה זה מרגיש).
&nbsp
זה תמיד מרגיש רק ככה או שיש לפעמים רגעים אחרים?
 
תמיד, עם כולם

כולם עושים לי טובה שמדברים איתי. כולל המטפלים. אני חייבת לשלם כל הזמן.
 

TinaBa

New member
עצוב לי שככה זה מרגיש

ואני יודעת שזה מרגיש ככה כבר הרבה זמן...
&nbsp
&nbsp
את מדברת על זה בטיפול?
 
קוראת שוב הכל

כי אני נורא לבד. ומנסה לקרוא מילים שכבר עשו לי טוב יותר.
דיברתי היום עם מישהו שהוא פחות מטפל (למרות שהתפקיד שלו בחיי הוא כן די טיפולי), וסיפרתי לו קצת על החיים שלי. בעבר כבר נתתי לו כמה פרטים טכניים על ההסטוריה שלי והיום יצא שישבנו עוד קצת ודיברנו על איך החיים שלי נראים היום ומה קורה. הוא באמת התעניין וזה היה מוזר וגם נעים. גם היה לו אכפת ממה שהוא שמע והיה נראה שהוא רוצה שיהיה לי טוב.
בקטע המעשי שאנשים לוקחים את זה, את ההתעניינות והאכפתיות, זה כבר פחות נעים כי למה לעזאזל אתם חושבים שלכולם הפיתרון הוא אותו אחד? תמצאו לי את הגבר הנכון ואהיה מאושרת? אויש תמותו. ונכון שהוא בן אדם מבוגר שעוסק בתפקידו עוד לפני שנולדתי ובכל זאת זה תסכל קצת. רק קצת כי אני לא מצפה היום הרבה מאנשים או כמעט ולא.
תןדה למי שקרא, אין לי פואנטה, סתם משתפת כדי להיות פחות לבד בשעה הזו של הלילה וזה מה שהצלחתי לכתוב.
 
למעלה