אלומת האור
New member
המחלה הזאת הורגת (טריגר)
היא לא הייתה חברה שלי. הכרתי אותה מכאן, אחר כך עברנו לפייסבוק. קראתי לאורך שנים את האמביוולנטיות שלה בין החלמה למחלה, קראתי את הנימוקים להישארות במחלה, נימוקים כל כך שכלתניים, כמעט הגיוניים אפילו, אלליי - כמעט שהשתכנעתי.
היא הצטיירה בעיניי בחורה צבעונית, מלאת חיים, כישרונית וחומלת. ובועטת גם. שנים היא בעטה במי שניסה לעזור לה. היא רצתה לצאת מזה, אבל לא.
תהינו פה עד כמה ועד מתי אפשר לחיות על אפס.
היא לא ממש הייתה חברה שלי. בקושי זוכרת איך היא נראתה, כי בפעם האחרונה שהייתה בינינו אינטראקציה, לפני כמה שנים, התכתבנו על חתולים. היא לא אהבה את מה שכתבתי, ומחקה אותי מהחברים שלה.
אבל ההודעה על המוות שלה הכתה אותי בתדהמה. בכל זאת, אני זוכרת את החריפות שלה, את התוכן, את הצורה של המילים. אפילו את הסיפור אני קצת זוכרת.
אנורקסיה.
המחלה הזאת הורגת.
לא באתי לפה להטיף, אני אפילו לא אנורקסית אלא "סתם" אכלנית יתר כפייתית.
אבל היא מתה.
ואין לי כל כך מה לכתוב, בעצם. מי אני שאטיף. בקושי לעצמי אני עוזרת.
אבל היא לא היחידה שהכרתי שמתה מאנורקסיה. אני חושבת שהיא השלישית.
ואני תוהה אם היה משהו שהיה יכול להציל אותה, ואם כן - מהו אותו דבר. ואין לי תשובה.
ואל תשאלו אותי מי זו - מי שיודעת יודעת ומי שלא - אני אכבד את הפרטיות האחרונה שאולי עוד נשארה לה.
היא לא הייתה חברה שלי. הכרתי אותה מכאן, אחר כך עברנו לפייסבוק. קראתי לאורך שנים את האמביוולנטיות שלה בין החלמה למחלה, קראתי את הנימוקים להישארות במחלה, נימוקים כל כך שכלתניים, כמעט הגיוניים אפילו, אלליי - כמעט שהשתכנעתי.
היא הצטיירה בעיניי בחורה צבעונית, מלאת חיים, כישרונית וחומלת. ובועטת גם. שנים היא בעטה במי שניסה לעזור לה. היא רצתה לצאת מזה, אבל לא.
תהינו פה עד כמה ועד מתי אפשר לחיות על אפס.
היא לא ממש הייתה חברה שלי. בקושי זוכרת איך היא נראתה, כי בפעם האחרונה שהייתה בינינו אינטראקציה, לפני כמה שנים, התכתבנו על חתולים. היא לא אהבה את מה שכתבתי, ומחקה אותי מהחברים שלה.
אבל ההודעה על המוות שלה הכתה אותי בתדהמה. בכל זאת, אני זוכרת את החריפות שלה, את התוכן, את הצורה של המילים. אפילו את הסיפור אני קצת זוכרת.
אנורקסיה.
המחלה הזאת הורגת.
לא באתי לפה להטיף, אני אפילו לא אנורקסית אלא "סתם" אכלנית יתר כפייתית.
אבל היא מתה.
ואין לי כל כך מה לכתוב, בעצם. מי אני שאטיף. בקושי לעצמי אני עוזרת.
אבל היא לא היחידה שהכרתי שמתה מאנורקסיה. אני חושבת שהיא השלישית.
ואני תוהה אם היה משהו שהיה יכול להציל אותה, ואם כן - מהו אותו דבר. ואין לי תשובה.
ואל תשאלו אותי מי זו - מי שיודעת יודעת ומי שלא - אני אכבד את הפרטיות האחרונה שאולי עוד נשארה לה.
