אכילה רגשית

[כוכב114]

אכילה רגשית

שלום לחברים ]ה
אני בת 41 אמא לשני ילדים נשואה
באופן כללי לא שמנה וגם לא רזה
לא ממש נשקלת אבל בגדול יותר בכיוון של רזה וחתיכה אם עוד משתמשים בביטוי הזה
הילדים שלי כבר די גדולים 5 ו 10
אני די מקפידה על שש -שבע ארוחות קטנות ביום וזה עובד לי אני שומרת על משקל די טוב
אממה יש בעיה כבר כמה שנים של אכילה רגשית
זה קורה במצבים שאני בלחץ וסטרס בשעות הערב בימים שבעלי עובד בעבודה נוספת ואז חוזר בחצות ואז אני ערב שלם עם הילדים לבד
אני יכולה לעבור גם ערב נפלא איתם אבל בסוף איזשהוא ריב או מתח יפרק אותי ואז הם ילכו לישון ואני אוכל שטיות ופחמימות כשאני לא בטוחה שאני רעבה בכלל
אני מודעת שזה בוודאות אכילה רגשית אכילת תסכול. כי אני אוכלת וגם לא מרגישה בכלל כאילו האוכל תקוע כזה.
מה עושים עם זה? איך מתמודדים ?
די מייאש ובתוך תוכי אני גם מאוד כועסת על הילדים שלי כי הם ואך ורק הם הסיבה לאכילה הזו. עם כל כמה שאני אוהבת אותם .זה אך ורק בגלל הלחץ והמתח בגידול ילדים ואצלי זה בנים .
אשמח לעצות
די מייאש . בעלי עובד בערך פעמים בשבוע וזה מחרב לי את כל השמירה על המשקל. בימים רגילים הוא חוזר בשש ואז יותר טוב יש עוד מישהו בבית
אז נוח להתמודד . זה משהו שיש לי בעצם מאז שהבן שלי הבכור נולד
כשהיה תינוק היה יותר חמור היה ממש קטסטרופה כי הייתי איתו הרבה לבד
היום הילדים גדלו אבל עדיין זה מתח הרבה פעמים והכל הכל סובב סביבם
ואז בסוף הערב אני מרגישה מרוקנת מתה ומיואשת ופונה לאוכל.
אשמח לעצות מאמהות שמכירות את הנושא הזה של אכילה רגשית בעקבות התמודדויות עם הילדים . תודה

 

[noa144]

ברוכה הבאה לפורום

אני חושבת שאת מתארת בצורה מאד ברורה את המצב שלך, של אכילה רגשית, ומסוגלת לקרוא לזה בשם. חשוב מכך, את מתארת בצורה מאד כנה את הקושי שלך, שהוא על פניו הסטרס הכרוך בגידול הילדים וריבים במערכת היחסים.
גם את החיבור בין הקושי לבין המצב את מצליחה לעשות ברמה מסוימת - ואני מדגישה את כל זה משום שזה מעיד על תובנה מסוימת שהיא קריטית להתמודדות ולטיפול, ואינה מובנת מאליה כלל.
אני חושבת שכדאי לפרק ולהבין יותר את הביטוי "אכילה רגשית", כדי שלא נשאיר אותו 'סתום'. למעשה מדובר במצב שבו יש גורם חרדה (סטרסור) אשר דורש יותר משאבים נפשיים וכוחות נפשיים ממה שיש לאדם על מנת להתמודד עם אותו גורם. הפער הזה בין הכוחות הדרושים לבין הכוחות הנמצאים בפועל יוצר מעין "ריק" וקונפליקט שהאדם מרגיש צורך למלא אותו - והאכילה היא למעשה הסימפטום, עבור הרבה אנשים באופן לא מודע מדובר בדרך להזין את עצמי ולת לעצמי את הכוחות או למלא את עצמי. לכן גם האכילה הרגשית אל מול גורם שלילי תהיה לרוב של מזונות עתירי קלוריות - אני כמובן אסייג ואומר שכדי להבין מדוע הפיצוי הוא דווקא בדרך של אכילה יש להעמיק בטיפול עבור כל אדם וכל מקרה, ואני רק כותבת כאן ממצאים כלליים מהספרות המחקרית. ישנן גם תיאוריות אחרות שאומרות כי האכילה מסייעת כהסחת דעת אל מול גורם החרדה, שכן לעתים הבולמוס גורם לתחושת מועקה ואשמה, וכך מתמקדים ברגשות השליליים שנוצרו מהאכילה, והם לעתים יותר נסבלים מהרגשות השליליים שנוצרו מגורם החרדה הראשוני עצמו (מתח מהילדים או בן הזוג, למשל). כלומר, בסיום האכילה הרגשית יכול להיות שתרגישי כי הערך העצמי שלך אפילו עוד יותר ירוד, אבל באופן לא מודע זה יקושר לאכילה הרגשית (אשמה בעקבות הפנייה לאכול וההרגשה לאחר מכן) ולא יקושר לגורם הראשוני עצמו, משום שככל הנראה לא ניתן להכיל ובאמת לגעת בנושא..
אני חושבת שאת תוכלי להיעזר בטיפול, לא תארת האם פנית בעבר לטיפול, אבל נראה שאת באמת מתמודדת עם המון מתח וחרדה סביב הילדים והבעל, ואין הרבה פניות לעצמך, למה שעובר עלייך. אפילו מתיאור הקושי שלך, לא סיפרת על עצמך, מי את - מעבר ללשמור ולטפל בילדים.

 

[TinaBa]

ברוכה הבאה

נועה ענתה לך בפירוט על הגורמים והמנגנונים של אכילה רגשית... אני רק אוסיף שזה נורא (!) קשה להיות אמא, ועוד אמא שמגדלת את הילדים רוב הזמן לבד. זה מביא אותנו לפעמים לתחושות קשות (שעליהן אחכ בטח מתועררת אשמה) של כעס על הבעל והילדים.
רציתי לשאול כמה דברים- האם יש ימים קלים יותר? נגיד ימים של חברים/חוגים שבהם העומס עליך נמוך יותר? האם יש סבא/סבתא שאפשר להיעזר בהם לפעמים? ואם זה קיים ועוזר- האם אפשר להרחיב את זה ולאפשר לך עוד ימים של הקלה?
האם יש לך מרחבים שהם שלך לגמרי, בלי בעלך ובלי הילדים? מקומות שממלאים ומחזקים...? האם יש לך זמן שהוא רק שלך? לי זה הרבה פעמים זאת הדרך לשמור על שפיות.
האם את ובעלך מדברים על הקושי שלך? האם הוא יודע שאת מותשת וזקוקה לנוכחות שלו?
האם קורה שאת מנסה לשלוט על האכילה שלך במהלך היום (להימנע ממזונות מסויימים, להקטין את הכמויות, להיצמד לתפריט יחסית מצומצם וכו)? הרבה פעמים קורה שאנחנו מנסות לשמור במהלך היום, ובעצם מרעיבות את הגוף. מצב כזה מעורר רעב אמיתי ופיזיולוגי, בעיקר לדברים מתוקים או לפחמימות, בשעות הערב. כשמתערבבים בזה רגשות או קשיים, זה אפילו מחמיר עוד יותר. יכול להיות שחלק מהעבודה תהיה על להגדיל את הארוחות במהלך היום כדי להימנע מרעב קיצוני בערב.
&nbsp
מצטרפת לשאלה של נועה לגבי טיפול- האם הלכת פעם? האם חשבת ללכת? נשמע שאת בהחלט יכולה להפיק הרבה מכך.
אם תרצי, נוכל אולי לעזור לך לחשוב על מקום מתאים בשבילך.

 

[כוכב114]

תודה על התשובות

ולמען ההגינות אני אחדד
אני ממש לא מגדלת אותם רוב הזמן לבד
בעלי שותף
פשוט יש לו עוד עבודה פעמים בשבוע ואז הוא בא בלילה
סבתות לצערי לא רלוונטי
בעבר היה יותר קשה עכשו הם גדולים
לגבי טיפול לא יודעת למי לפנות

 

[TinaBa]

את יודעת להגיד

מה תרצי שיהיה בטיפול?
מה את מחפשת?
האם היית בעבר בטיפול? ואם כן- איזה חוויה היתה לך?

אולי כך נוכל לעזור לך למצוא מקום מתאים