הי

אלזה7

New member
הי

גם אני סובלת מהפרעות אכילה ,לא קל לי להתמודד אתן ,הפרעות האכילה שלי נעות בין אנורקסיה (ללא הקאות פשוט הרעבה עצמית )לבין אכילה רגשית (אני סובלת גם מדכאון וחרדות ) ותנודות חריפות בין תת משקל לעודף משקל (לא השמנת יתר מורבידית ),אני לא מטופלת ,מטפלת בעצמי ,הרבה פעמים אני מצליחה ,אבל יש את התקופות האלו שהכל חוזר בחזרה כמו עכשיו וקשה לי עם זה .
 

noa144

New member
ברוכה הבאה אלזה

תרצי לשתף בקשיים שאת חווה עכשיו? לכתוב איך התמודדת וטיפלת בעצמך בעבר?
 

אלזה7

New member
הי נעה

תודה על התגובה .
בעבר היו תקופות שאכלתי מאוזן ולא סבלתי לא מתת משקל ולא מעודף משקל .
היום יש לי שוב כל מני תקופות וזה קורה ברצף , זו תקופה ארוכה של אנורקסיה שאני לא מסוגלת כמעט להכניס כלום לפה וניזונה בעקר משתייה ויורדת המון במשקל ופתאם בבת אחת תגיע תקופה של אכילה רגשית שמובילה לעלייה במשקל .
 

noa144

New member
את יכולה

לתאר אולי מה גורם לשינוי הפתאומי הזה?
כתבת שזה קרה בעבר - איך טיפלת בעצמך אז? מה עזר לך?
אולי תוכלי לכתוב איך נוכל אנחנו לעזור לך גם?
 

אלזה7

New member
הי

אני סובלת מדכאון וחרדות זה מה שבעקר משפיע פעם על אנורקסיה פעם על אכילה רגשית , הפרעות אכילה מלוות אותי כל החיים שלי , זה קרה לי המון פעמים בעבר , אני לא יכולה להגיד שיצאתי מזה כי זה תמיד חזר בחזרה בסופו של דבר ,הייתה לי תקופה שהדברים היו קצת יותר מאוזנים , זו הייתה תקופה שרציתי מאד שינוי בחיים הייתי מאד חדורת מטרה ,הייתי שוב עם עודף משקל והחלטתי שהפעם זהו זה ושום דבר לא יעצור אותי ,וירדתי והייתי רזה וזה היה בצורה מאוזנת לא הייתי רעבה ולא התפתתי לאכילה רגשית כי הייתי מאד חדורת מטרה ,אמרתי לעצמי שזה יביא לי שינוי בחיים ,ושהגעתי למשקל שרציתי ,אז רציתי עוד זה נעצר ולא ירד עוד ,אז הפסקתי לאכל כמעט עד שזה ירד עוד ,והתחלתי לפתח ממש חרדה מאוכל , יש דברים שאני לא אוכלת כבר שנים אפילו בחגים , אנשים אחרים מדברים על ארוחות ושואלים מה את אוכלת אפילו בתקופה של אכילה רגשית אני מעולם לא אוכלת ארוחות , אני גם לא אוכלת הרבה בתקופה של אכילה רגשית אבל בגלל שהתרגלתי לאכל כל כך מעט אני מעלה במשקל ובינתים במקביל הירידה הזו במשקל לא שינתה לי שום דבר בחיים , עיניתי את הנפש שלי אבל החיים שלי לא השתנו , ואז אמרתי לעצמי בשביל מה את מענה את עצמך וחזרתי לאכילה רגשית ואז היו לי רגשות אשם שאני אוכלת ככה וחשבתי שאני מגעילה ודוחה ופרה מכוערת ,שכולם ישנאו אותה ושעוד פעם תצטרך להתלבש כמו זקנה ותסתגר בבית לגמרי בזמן שאני בחורה צעירה , כי בתקופות של עלייה במשקל אני מתלבשת אחרת ובתקופות שאני רזה אחרת ואני יכולה לא ללכת שנים לים ולבריכה אפילו אם אני עולה רק קצת וגם בגלל החרדה חברתית הייתה תקופה שישבתי בבית ואז עליתי במשקל ושוב הפסקתי לאכל ,ובמקביל היו לי תקופות של דכאון עמוק שבכלל אני לא מסוגלת לאכל שום דבר וירדתי המון והייתי בתת משקל תקופה ארוכה ,ואז שוב את חושבת החיים שלי בזבל למה אני עושה בכלל את כל זה ושוב אכילה רגשית ואז שוב אנורקסיה וחוזר חלילה.
אני לא יודעת איך אפשר לעזור אני אשמח לשמע ובאתי לפרק מהלב את הסיפור שלי שבמקום אחר אני לא מעזה לדבר עליו .
 

noa144

New member
נשמע שחווית

ועדיין חווה.. תקופות מורכבות ביותר.
בהחלט נשמע שיש לך תובנה מאד גבוהה למצבך, וזה לא מובן מאליו כלל.
אני שמחה שזה יכול להיות מקום עבורך לשתף, האם אין מישהו שיודע מה עברת ועוברת?
 

אלזה7

New member
יש

מי שיודע אבל זה כאילו שלא ממש יודע , ההורים שלי יודעים שאני עוברת דכאון ויש לי בעיות אבל אבא שלי לא בנאדם שזה מעניין אותו בכלל ,אם אני מבזבזת את החיים שלי או שיש לי בעיות ,מצידו שאני אשן כל היום ולא אעשה כלום ורק שזה לא יעלה לו כסף ושאני לא אבלבל לו את המוח , לא אכפת לו גם אי אפשר לספר לו הוא בנאדם עצבני , ואמא שלי גם יודעת אבל זה כאילו שהיא לא יודעת אם אני אומרת לה אמא יש בעייה ,יהיה בסדר ,לא חשוב אם אני שמנה או לא , אם זה תקע לי את החיים או לא , יהיה בסדר ולא חשוב מה קורה איתי בכלל , זה כאילו שהיא לא מבינה ואולי היא באמת לא תופסת שזה הפרעות אכילה ודכאון ,היא אומרת כן אני יודעת שיש אבל מתנהגת כאילו שאין או זה לא חמור או שזה משהו שיש לכולם ויהיה בסדר ,וזהו זה .
 

noa144

New member
נשמע שהם ממש לא רואים

או מסוגלים לראות, את הקושי שלך ואת ההפרעה...מותיר אותך לגמרי לבד.
מדוע לא פנית לטיפול למעשה?
 

אלזה7

New member
את

אבא שלי זה לא מעניין בכלל ,רק שלא יעלה לו כסף ולא יבלבלו לו בשכל , הוא לא בנאדם שבכלל אפשר לדבר איתו או לשתף אותו הוא יענה לי בעצבים "אז מה את רוצה ממני ?" וזהו זה ,את אמא שלי אני יכולה לשתף אבל כנראה שזה כמו שכתבת היא לא ממש מסוגלת לראות שיש בעייה אמיתית , כאשר הייתי בעודף משקל בהתחלה ,כן פניתי לדיאטנית בקופת חולים ונתקלתי במישהי מאד לא נעימה שאמרה לי תשלימי עם עודף המשקל שלך וזהו ,כל אחד כמו שהוא ,מקסימום אל תעלי יותר אבל זה מה שיש לך וזהו זה וכנראה שככה זה ישאר ,זה מאד ייאש אותי ולא ציפיתי לשמע דבר כזה בכלל ,ועשיתי דיאטה בכוחות עצמי וירדתי המון , כך שמסתבר שהיא לא צדקה , אבל מאז לא הייתי מעוניינת לפנות לטיפול בנושא אחרי תגובה כזו , ולגבי הדכאון ניסיתי שיחות לא עזרו לי בכלל ההפך נכנסתי ליותר דכאון כבר לבד יש פעמים שאני מבינה יותר איך לעזר לעצמי ,כנראה שצריכים מזל קצת גם להתקל במטפל מתאים ,לצערי זה לא קרה לי והוציא לי את החשק כבר לנסות שוב .
 

noa144

New member
אז היית בטיפול תזונתי

עם דיאטנית, אבל טיפול פסיכולוגי שממוקד בהפרעת אכילה?
הדיאטנית לא נשמעת אמפתית במיוחד לקושי שלך, אבל אני מניחה שהיא התכוונה שהגישה היום היא שלכל גוף יש את ה-set point שלו. כלומר, משקל גוף שהוא המשקל המיטיב ביותר עבורו, והגוף תמיד ישאף לחזור להיות במשקל הזה. לעתים לשמר משקל שהוא לא המשקל הטבעי של הגוף עלול לשמר מצב של הפרעת אכילה.
את צודקת לחלוטין, הקשר עם המטפל זה בעיני הבסיס לכל שינוי או קבלה... אבל זה תהליך ארוך ולעתים מייגע... אחרת זה באמת לשבת מול זר שמייעץ לך מה לעשות - מי מעוניין בזה?
אני יכולה להבין את האכזבה שלך, אני פשוט חושבת שזה כמו מערכת יחסים - לפעמים הקשר מסתיים כשאחד הצדדים פגוע, אבל בסופו של דבר ממשיכים הלאה ומחפשים את הקשר הבא.
 

אלזה7

New member
אני

ממש לא הייתי בטפול ,הייתי בפגישה אחת וששמעתי את הגישה שלה מובן שלא באתי יותר , מאין היא יודעת מהו משקל הגוף הטוב ביותר שלי ?להיות שמנה זה משקל הגוף הטוב ביותר שלי והגוף שלי תמיד ישאף לשם ? מאין לה דבר כזה ?? היא לא מכירה אותי בכלל ,אני לא הייתי שמנה בכלל אף פעם ובוודאי שלא במשקל הזה ,אני הייתי בתקופה ארוכה ששהיתי בבית בעקבות חרדה חברתית ועליתי המון במשקל ורציתי לרדת חזרה ,אני הייתי תמיד בעלת גוף חטוב , לא מראה אנורקסי ולא בקשתי להגיע לשם אבל גם לא הייתי בעודף משקל ואני לא חושבת שהגוף שלי שואף להגיע לשם , זה ממש לא המשקל הטבעי של הגוף שלי ,ושרזיתי לא רזיתי דווקא בהפרעות אכילה ,בגלל שאני גם לא רגילה לאכל כמויות גדולות של אוכל אם אני אוכלת מעט אני ישר עולה כי הגוף שלי דווקא לא רגיל לכמויות גדולות אני לא חושבת שאני צריכה להיות מרוצה אם אני בעודף משקל והמון אנשים יורדים ושומרים על המשקל , לגבי מטפל בשיחות הם לא ייעצו לי שום דבר טוב ,גם מהם שמעתי כרגע זה המצב לגבי הדכאון שלי , חוץ מלגבות תשלום עתק ולהקשיב הם לא עשו כלום ורק ייאשו אותי לא שמעתי עצה אחת טובה או מעודדת , כבר לעצמי אני יודעת להגיד שאם אני בדכאון ויש דברים שאני רוצה לשנות בחיים זה לא צריך להשאר ככה וזו לא אשמתי ואפשר לשנות אני מסוגלת כבר להוציא את עצמי יותר טוב מהדכאון מאשר אדם זר ועוד לשלם לו על זה הון עתק , אז אני לא חושבת שבמקרה כזה אני צריכה להמשיך הלאה ולחפש ,ניסיתי לא ראיתי שזה עובד אני חושבת שאם משהו מסויים לא מתאים לא צריכים להתעקש עליו בלי סוף אלא לנסות משהו אחר שכן יתאים יותר , אם טיפוס מסויים במערכת יחסים הוא כנראה לא הטיפוס שלי ואני נפגעת ממנו אז אני צריכה ללכת על טיפוס שיתאים לי יותר ורוב הסיכויים שאני לא אפגע ממנו כנראה שגם פה סוג העזרה שאני צריכה היא בכוון אחר .
 

noa144

New member
נכון באמת אין דרך לדעת

על סמך פגישה אחת, בד"כ זה מסתמך על עקומות שקילה עוד מגיל ינקות אם יש, כדי לאמוד את זה - וגם אז- כמו שאמרת, זה לא מדע מדויק.
אולי תנסי לתאר על איזה טיפול חשבת? מה את מרגישה שיעזור לך יותר? נשמע שעם כל מה שעברת, האמון שלך באנשי טיפול הוא די אפסי..
 

אלזה7

New member
היי

כתינוקת ,נולדתי והייתי תינוקת רזה ,אפילו רזה מידי ,שמעתי שלא אהבתי לאכל כתינוקת ואמא שלי דאגה אמא שלי עצמה מאד רזה ,תמיד הייתה מילדות ובמהלך כל החיים גם לאחר הלידה ,כילדה לא הייתי ילדה רזה ולא ילדה שמנה ,היה לי גוף מאד יפה ,אני רואה זאת בתמונות ילדותי ,אני זוכרת שגם הרבה אנשים אמרו תמיד לאמא שלי שהיא צריכה לרשום אותי לסוכנויות של הפקה שאני ילדה יפה ומתאימה להופיע בפרסומות אבל אמא שלי היא לא מה שנקרא "פושרית" ולא רצה איתי למקומות כאלו , בבית הספר עברתי התעללות רגשית מאד גדולה של ילדים במשך 8 שנים , לפעמים גם קצת פיזית , הייתי תלמידה מצטיינת ואמא שלי הלבישה אותי תמיד בשמלות של שבת גם ליום חול והייתי מביאה אותי ומחזירה אותי ושאר הילדים בכתה התקשו בלימודים ,לחלקם לא היו בגדים של שבת אפילו לשבת ורובם היו ילדי מפתח וזה עורר כלפיי צרות עין מאד גדולה ,חטפתי חרם של שנים ומילים קשות לפעמים גם קצת מכות ,יריקות דחיפות ,גניבת חפצים ,שמעתי רק שמנה פרה מכוערת מגעילה מטומטמת מסריחה ושאר כינויים שהיו רחוקים מאד מהמציאות וההפך הגמור ממנה אבל שאת סופגת את זה ב גיל 6 לפעמים את חושבת שאולי את באמת לא בסדר ,אח"כ את מבינה מאיפה זה באמת נבע , אבל בגילאים יותר צעירים זה מחלחל פנימה ומשפיע על הנפש ,וככה התפתחו אצלי דכאון ,כי האמנתי שאולי אני באמת כזו ,וחרדה חברתית ,וחרדות אחרות ובגיל ההתבגרות כל מה שרציתי היה רק להתרחק מאנשים , התקבלתי לבית ספר תיכון יוקרתי ואף אחד לא הציק לי אבל גם לא רציתי להתחבר עם אף אחד מבחירה שלי ,העדפתי פשוט להתרחק מאנשים , והחרדה החברתית רק התעצמה ,התביישתי לאכל על יד אנשים , התביישתי להכנס לכתה אם איחרתי כדי שלא כל המבטים יופנו אלי , התביישתי לדבר עם אנשים בכלל והרגשתי לא נוח ללכת בכלל עד שהחלטתי לעזוב וללמד לבד בבית כי בעיות לימודיות לא היו לי ההפך הייתי תלמידה מצטיינת ,גם לא הציקו לי יותר אבל גם לא היו לי חברים ולא רציתי להתקל באף אחד ,רציתי להיות בבית , וככה הסתגרתי הרבה שנים בבית ,ושם התחילו בעיות האכילה ,התפתחה אצלי אכילה רגשית , לא היה לי גיל נעורים רגיל ,לא יצאתי ,לא ביליתי ,לא היו לי חיי חברה ,לא רציתי להכיר בנים ,ישבתי בבית , הרבה שנים , ועליתי במשקל בתקופה הזו , הרגשתי מבוגרת ולא נערה גם התלבשתי ככה לא הלכתי לים ולבריכה ,המצב הזה נמשך הרבה מאד זמן ,ובסוף החלטתי על שינוי כי הרגשתי שהזמן עובר אבל אני בכלל לא נהנת ממנו להפך לא חווה כלום ,אז ירדתי הרבה מאד במשק ל ,לבד בכוחות עצמי , אחרי הפגישה ההיא ,כי ידעתי שאני מסוגלת ורציתי שינוי ,חשבתי שזה ישנה לי את החיים , וירדתי המון והייתי מאד רזה ושמרתי על זה הרבה מאד זמן , אבל לא קרו לי שינויים בחיים חוץ מאשר בתחום הזה , ואז הפסקתי לאכל כמעט לגמרי ,כי היה לי בראש שאולי אם אני ארד עוד זה כן ישנה משהו וזה לא שינה והדכאון החריף ולא הייתי מסוגלת לאכל בכלל והגעתי לתת משקל , ואז אחרי תקופה חזרתי לאכילה רגשית ועליתי במשקל ואז עוד כל מני תקופות פעם רזה מידי פעם מלאה פעם באמצע ....
אני חושבת שההפרעות האכילה שלי נובעות בעקר מהדכאון מחוסר השינוי בחיים אני לא יודעת אולי יש אנשי טיפול שהם כן בסדר ועוזרים אני בטוחה שיש לא אומרת שלא פשוט אני לא נתקלתי בהם אולי יש גם כל מני שיטות טיפול אולי לא תמיד השיטה הקונווציונלית מתאימה לכל אחד ,אני בטוחה שיש היום הרבה דברים ,אני באמת לא יודעת מה לעזור בגלל הדכאון גם אין לי כוחות כל כך לרוץ ולנסות דברים אני חושבת שזה מאד קשור גם להפרעות האכילה שלי ....
 

noa144

New member
חוויות לא פשוטות

בלשון המעטה..
אני מסכימה שלא תמיד הטיפול ה"קונבנציונלי" מתאים, אבל בראייה שלי אין דבר כזה טיפול קונבנציונלי... אבל גם טיפולים אחרים יכולים להיות יעילים, הבעיה שלפעמים אין פיקוח או אכיפה ואז יכול להיגרם נזק.

כאשר יש דיכאון או מצב רוח ירוד (וזה מאד נפוץ יחד עם הפרעת אכילה) אז קורה בדיוק מה שאת מתארת.. פשוט אין כוחות לעשות משהו, ליזום, להניע תהליכים. כל מה שרוצים זה להסתגר ולהתכנס בתוך עצמנו, וזהו. זה יישמע הכי קלישאתי או פרדוקסלי שיש, אבל כדי להתמודד עם הדיכאון צריך עשייה. הגיוני שתשאלי - אבל איך אביא את עצמי לעשות כשאני בדיכאון? הרי הוא גורם בדיוק להפך. נכון. בהתחלה זה מרגיש בלתי אפשרי, אבל העשייה, כל עשייה של תזוזה אפילו של דברים קטנים נותן משמעות, מסוגלות. אני לא מדברת על עשייה של שגרה ושל הרגלים, אלא עשייה שתוביל להישג, אפילו קטן, מבחינתך.

באשר לטיפול, אולי דווקא קורסים והשתלמויות של עזרה עצמית או התבוננות עצמית וכדומה יכולות גם לסייע... אולי גם קבוצה? אבל כמובן שזה תלוי בחומרת המצב מבחינת משקל (תת תזונה הכוונה).
 

אלזה7

New member
היי

אני דווקא מאד רוצה לעשות דברים , יוזמת דברים כמה שאני יכולה ,ומנסה לעשות דברים כמה שאני יכולה ,לא תמיד זה מסתדר לצערי ולא תמיד מגורמים שתלויים בי , פשוט לריצות לכל מני מקומות מרוחקים לפעמים וכויו"ב אין לי תמיד כוחות ,אני גם ללא רכב ובחום הזה מאד קשה להתרוצץ ,אבל בהחלט יש מספר דברים קטנים שהייתי רוצה לעשות ואני מנסה לעשות על מנת לשנות את חיי ...

כרגע אני לא בתת משקל ,להפך ,עליתי קצת במשקל ואני רוצה לרדת חזרה ,לא לתת משקל חלילה ,אלא למשקל תקני , אולי קב' תמיכה וירטואלית יכולה להתאים אם יש ,מקום תומך שבו אפשר לספר על הישגים לקבל חיזוקים שצריך לא להרגיש לבד ,להרגיש שמישהו מתעניין ובמקביל לשמור על אנונימיות כי כרגע מרגיש לי נוח יותר כך ...אשמח גם לקרא טיפים לעזרה עצמית ...
 

noa144

New member
אז את במקום הנכון :)

מבחינת התמיכה ולא להרגיש לבד, זו מטרת הפורום.

טיפים לדעתי במצב כזה הם לא יעילים כל כך, אבל אולי השתלמויות שונות יכולות לכוון אותך בכיוון הנכון.
 

אלזה7

New member
את רשמת לי

"טיפים לדעתי במצב כזה הם לא יעילים כל כך, אבל אולי השתלמויות שונות יכולות לכוון אותך בכיוון הנכון."
איזה השתלמויות ?
 

noa144

New member
נכון

לא הוסיף את גוף התגובה משום מה :)
השתלמויות שאינן קשורות כלל לתזונה (אורח חיים בריא וכדומה). דווקא השתלמויות של מיינדפולנס, קשיבות, חרדה, אפילו קבוצות תמיכה ולא טיפול פרטני.
 
למעלה