היי
כתינוקת ,נולדתי והייתי תינוקת רזה ,אפילו רזה מידי ,שמעתי שלא אהבתי לאכל כתינוקת ואמא שלי דאגה אמא שלי עצמה מאד רזה ,תמיד הייתה מילדות ובמהלך כל החיים גם לאחר הלידה ,כילדה לא הייתי ילדה רזה ולא ילדה שמנה ,היה לי גוף מאד יפה ,אני רואה זאת בתמונות ילדותי ,אני זוכרת שגם הרבה אנשים אמרו תמיד לאמא שלי שהיא צריכה לרשום אותי לסוכנויות של הפקה שאני ילדה יפה ומתאימה להופיע בפרסומות אבל אמא שלי היא לא מה שנקרא "פושרית" ולא רצה איתי למקומות כאלו , בבית הספר עברתי התעללות רגשית מאד גדולה של ילדים במשך 8 שנים , לפעמים גם קצת פיזית , הייתי תלמידה מצטיינת ואמא שלי הלבישה אותי תמיד בשמלות של שבת גם ליום חול והייתי מביאה אותי ומחזירה אותי ושאר הילדים בכתה התקשו בלימודים ,לחלקם לא היו בגדים של שבת אפילו לשבת ורובם היו ילדי מפתח וזה עורר כלפיי צרות עין מאד גדולה ,חטפתי חרם של שנים ומילים קשות לפעמים גם קצת מכות ,יריקות דחיפות ,גניבת חפצים ,שמעתי רק שמנה פרה מכוערת מגעילה מטומטמת מסריחה ושאר כינויים שהיו רחוקים מאד מהמציאות וההפך הגמור ממנה אבל שאת סופגת את זה ב גיל 6 לפעמים את חושבת שאולי את באמת לא בסדר ,אח"כ את מבינה מאיפה זה באמת נבע , אבל בגילאים יותר צעירים זה מחלחל פנימה ומשפיע על הנפש ,וככה התפתחו אצלי דכאון ,כי האמנתי שאולי אני באמת כזו ,וחרדה חברתית ,וחרדות אחרות ובגיל ההתבגרות כל מה שרציתי היה רק להתרחק מאנשים , התקבלתי לבית ספר תיכון יוקרתי ואף אחד לא הציק לי אבל גם לא רציתי להתחבר עם אף אחד מבחירה שלי ,העדפתי פשוט להתרחק מאנשים , והחרדה החברתית רק התעצמה ,התביישתי לאכל על יד אנשים , התביישתי להכנס לכתה אם איחרתי כדי שלא כל המבטים יופנו אלי , התביישתי לדבר עם אנשים בכלל והרגשתי לא נוח ללכת בכלל עד שהחלטתי לעזוב וללמד לבד בבית כי בעיות לימודיות לא היו לי ההפך הייתי תלמידה מצטיינת ,גם לא הציקו לי יותר אבל גם לא היו לי חברים ולא רציתי להתקל באף אחד ,רציתי להיות בבית , וככה הסתגרתי הרבה שנים בבית ,ושם התחילו בעיות האכילה ,התפתחה אצלי אכילה רגשית , לא היה לי גיל נעורים רגיל ,לא יצאתי ,לא ביליתי ,לא היו לי חיי חברה ,לא רציתי להכיר בנים ,ישבתי בבית , הרבה שנים , ועליתי במשקל בתקופה הזו , הרגשתי מבוגרת ולא נערה גם התלבשתי ככה לא הלכתי לים ולבריכה ,המצב הזה נמשך הרבה מאד זמן ,ובסוף החלטתי על שינוי כי הרגשתי שהזמן עובר אבל אני בכלל לא נהנת ממנו להפך לא חווה כלום ,אז ירדתי הרבה מאד במשק ל ,לבד בכוחות עצמי , אחרי הפגישה ההיא ,כי ידעתי שאני מסוגלת ורציתי שינוי ,חשבתי שזה ישנה לי את החיים , וירדתי המון והייתי מאד רזה ושמרתי על זה הרבה מאד זמן , אבל לא קרו לי שינויים בחיים חוץ מאשר בתחום הזה , ואז הפסקתי לאכל כמעט לגמרי ,כי היה לי בראש שאולי אם אני ארד עוד זה כן ישנה משהו וזה לא שינה והדכאון החריף ולא הייתי מסוגלת לאכל בכלל והגעתי לתת משקל , ואז אחרי תקופה חזרתי לאכילה רגשית ועליתי במשקל ואז עוד כל מני תקופות פעם רזה מידי פעם מלאה פעם באמצע ....
אני חושבת שההפרעות האכילה שלי נובעות בעקר מהדכאון מחוסר השינוי בחיים אני לא יודעת אולי יש אנשי טיפול שהם כן בסדר ועוזרים אני בטוחה שיש לא אומרת שלא פשוט אני לא נתקלתי בהם אולי יש גם כל מני שיטות טיפול אולי לא תמיד השיטה הקונווציונלית מתאימה לכל אחד ,אני בטוחה שיש היום הרבה דברים ,אני באמת לא יודעת מה לעזור בגלל הדכאון גם אין לי כוחות כל כך לרוץ ולנסות דברים אני חושבת שזה מאד קשור גם להפרעות האכילה שלי ....