שוב הכל מההתחלה
הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שהייתי פה חשבתי שהכל מאחוריי והצלחתי להתגבר על ההפרעות שלי.
אחרי המון טיפולים ושיחות הרגשתי שאני מצליחה להתגבר על הכל שאני באמת יכולה להתנהל לבד עם אוכל וספורט והכל יהיה בסדר.
גיליתי שזה הדבר הכי קשה בעולם.
עד לפני 6 שנים אוכל היה החבר היחיד והכי טוב שלי שלט בכל חלק ממני לא הצלחתי לחשוב על האפשרות שאני אגעל ואשנא אוכל, אף פעם לא הצלחתי לצום ליותר מכמה שעות.
ואז זה קרה ביום אחד הכל התהפך מהילדה שכל כך אוהבת לאכול וכל היום חושבת על הארוחה הבאה, אני לא מסוגלת להסתכל עליו.
מודה זה בא בהדרגה אבל היום הגעתי למצב שאני פשוט לא מרגישה צורך בלאכול אני אוהבת להרגיש רעבה ומפחדת מהיום שזה ייגמר.
הייתי בולמית או שאני עדיין בולמית כבר לא יודעת, הכל כל כך מבולבל ומסובך אני מרגישה אבודה בתוך עצמי.
הכי נורא שאני ממשיכה לא לאכול ולצום כמה שיותר ומתלהבת שלא קורה לי כלום אני כאילו מחכה ליום שמשהו יקרה ואין לי מושג למה....
הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שהייתי פה חשבתי שהכל מאחוריי והצלחתי להתגבר על ההפרעות שלי.
אחרי המון טיפולים ושיחות הרגשתי שאני מצליחה להתגבר על הכל שאני באמת יכולה להתנהל לבד עם אוכל וספורט והכל יהיה בסדר.
גיליתי שזה הדבר הכי קשה בעולם.
עד לפני 6 שנים אוכל היה החבר היחיד והכי טוב שלי שלט בכל חלק ממני לא הצלחתי לחשוב על האפשרות שאני אגעל ואשנא אוכל, אף פעם לא הצלחתי לצום ליותר מכמה שעות.
ואז זה קרה ביום אחד הכל התהפך מהילדה שכל כך אוהבת לאכול וכל היום חושבת על הארוחה הבאה, אני לא מסוגלת להסתכל עליו.
מודה זה בא בהדרגה אבל היום הגעתי למצב שאני פשוט לא מרגישה צורך בלאכול אני אוהבת להרגיש רעבה ומפחדת מהיום שזה ייגמר.
הייתי בולמית או שאני עדיין בולמית כבר לא יודעת, הכל כל כך מבולבל ומסובך אני מרגישה אבודה בתוך עצמי.
הכי נורא שאני ממשיכה לא לאכול ולצום כמה שיותר ומתלהבת שלא קורה לי כלום אני כאילו מחכה ליום שמשהו יקרה ואין לי מושג למה....