מחפשתאתהאור
New member
היי
כל כך הרבה זמן שלא כתבתי פה.
רוב הזמן גם בקושי נכנסתי לפה וכשכבר נכנסתי באתי רק לקרוא ויצאתי.
אני במקום אחר בחיים שלי. כן יש עבודה עם האוכל לא אשקר אבל אני גם התקדמתי הרבה מעבר
להפרעה שהייתה לי. השיפור הכי משמעותי אני חושבת זה שאני אוכלת וגם מרשה לעצמי לאכול דברים שפעם
נמנעתי מלהתקרב אליהם. מרשה לעצמי לאכול הכל.
אני לומדת נהיגה , גרה לבד(סוג של) עובדת בעבודה יציבה (
) מתקדמת בחיי, לומדת לחיות את החיים.
משהו שעד לפני שנתיים(כן, עברו שנתיים מאז הטיפול המשמעותי שעברתי) לא חשבתי שאני אעשה(אני אגור לבד?!
לאכול מאכלים שהם איך לומר, משמינים?! אני?! חח אז כן... זה קורה
ולמען האמת? זה כיף!)
הטיפול האחרון הציל אותי. אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא הייתי פונה לשם. אם לא הייתי מחליטה שאני שמה סוף
למקום השלילי שבו הייתי. אם לא הייתי מחליטה לשים סוף ללילות ללא שינה שעברו עלי (נרדמת מתעוררת נרדמת מתעוררת וחוסר לחלילה.. והיו לילות שהייתי הולכת לישון בבכי וקמה בבכי...) היום יותר קל להירדם. אני משתפרת מבחינה מחשבתית. מתמודדת. מנסה להפנות את האנרגיה למקום אחר חיובי יותר. טוב יותר.
למרות שיש עוד הרבה עבודה. אני רק בתחילת התהליך של לצאת החוצה לעולם אחרי הטיפול(למרות שעברו שנתיים מאז
שסיימתי אותו)
אבל אני גאה בעצמי על זה שהתחלתי את התהליך. על זה שבכלל בחרתי באפשרות לצאת מההרס עצמי שעטף אותי.
מודה על זה שחברה סיפרה על הטיפול שהיא עברה כדי שגם אני אגיע אליו ואנסה ולא הרפתה ממני עד שגם אני הלכתי לשם (והייתי צריכה לעבור פרידה כואבת מבחור כדי שזה יהיה הטריגר שלי ללכת לטיפול הזה... וזה הציל אותי)
וזהו. סתם הרגשתי צורך לשתף קצת אחרי שנים שלא כתבתי פה.
(בעיקר כי בחרתי להתרחק מהפורום הזה ממקום של אני צריכה להתרחק מטריגרים ולהתמודד עם עצמי)
אבל הפורום הזה היה סוג של בית. ואני לא שוכחת מאיפה באתי(חח כמה שניסיתי כנראה שזה בלתי אפשרי)
כל כך הרבה זמן שלא כתבתי פה.
רוב הזמן גם בקושי נכנסתי לפה וכשכבר נכנסתי באתי רק לקרוא ויצאתי.
אני במקום אחר בחיים שלי. כן יש עבודה עם האוכל לא אשקר אבל אני גם התקדמתי הרבה מעבר
להפרעה שהייתה לי. השיפור הכי משמעותי אני חושבת זה שאני אוכלת וגם מרשה לעצמי לאכול דברים שפעם
נמנעתי מלהתקרב אליהם. מרשה לעצמי לאכול הכל.
אני לומדת נהיגה , גרה לבד(סוג של) עובדת בעבודה יציבה (
משהו שעד לפני שנתיים(כן, עברו שנתיים מאז הטיפול המשמעותי שעברתי) לא חשבתי שאני אעשה(אני אגור לבד?!
לאכול מאכלים שהם איך לומר, משמינים?! אני?! חח אז כן... זה קורה
ולמען האמת? זה כיף!)הטיפול האחרון הציל אותי. אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא הייתי פונה לשם. אם לא הייתי מחליטה שאני שמה סוף
למקום השלילי שבו הייתי. אם לא הייתי מחליטה לשים סוף ללילות ללא שינה שעברו עלי (נרדמת מתעוררת נרדמת מתעוררת וחוסר לחלילה.. והיו לילות שהייתי הולכת לישון בבכי וקמה בבכי...) היום יותר קל להירדם. אני משתפרת מבחינה מחשבתית. מתמודדת. מנסה להפנות את האנרגיה למקום אחר חיובי יותר. טוב יותר.
למרות שיש עוד הרבה עבודה. אני רק בתחילת התהליך של לצאת החוצה לעולם אחרי הטיפול(למרות שעברו שנתיים מאז
שסיימתי אותו)
אבל אני גאה בעצמי על זה שהתחלתי את התהליך. על זה שבכלל בחרתי באפשרות לצאת מההרס עצמי שעטף אותי.
מודה על זה שחברה סיפרה על הטיפול שהיא עברה כדי שגם אני אגיע אליו ואנסה ולא הרפתה ממני עד שגם אני הלכתי לשם (והייתי צריכה לעבור פרידה כואבת מבחור כדי שזה יהיה הטריגר שלי ללכת לטיפול הזה... וזה הציל אותי)
וזהו. סתם הרגשתי צורך לשתף קצת אחרי שנים שלא כתבתי פה.
(בעיקר כי בחרתי להתרחק מהפורום הזה ממקום של אני צריכה להתרחק מטריגרים ולהתמודד עם עצמי)
אבל הפורום הזה היה סוג של בית. ואני לא שוכחת מאיפה באתי(חח כמה שניסיתי כנראה שזה בלתי אפשרי)
