משימת הטריידאין
בפני אלינה עמדו שתי אפשרויות:
לצאת עם עיסקה טובה מול ישראל שתשרת את השבט שלה או- לתת לאילנה את הזכות להחליט ולהמר על הערך המוסף של ההחלפה שאולי היתה מתבצעת.
אלינה ידעה מה עובר על עדי בשבט השני, בחושיה הרגישה כיצה היא הולכת ונכבית וכמה יכולותיה, שעשויים לעזור לשבט, מתפוגגים עם הרוח.
מאידך גיסא, גב' חברת הכנסת נאוה בוקר, שתרומתה שווה קליפת שום לשבט וכל מהותה לקטר, בהחלט ראויה להיות מוחלפת.
טוב עשתה אלינה שהסכימה להחלפה המוצעת ובדיעבד, אף התברר שההחלטה היתה טובה.
עדי ביטי, הקטנה, התגלתה כגדולה.
ולענינו של ישראל - הוא סולל את דרכו, בכל יום, בכל משימה.
אבל המסלול יהיה מסלול מכשולים שיכשיל אותו.
הוא מייצר אוירה לא נעימה בשבט, הוא מייצר אנטיגוניזם נגדו.
לדעתי, הוא יהיה זה שעליו נאמר: הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת.
(כן כן, יודעת שבימינו אסור להשתמש בביטוי זה ומי שעושה זאת נחשב מיד גזען, אז, שיקפצו לי. אני משתמשמת באמירה זו בדיוק לשם המטרה שהיא הומצאה להגיד!)
במשימת הפרס זכו שבט אנטינג אנטינג בדג.
נא אמנם, אבל זכו.
ועדי ביטי הפגינה כישורי אש מרהיבים.
וזהר שטראוס ריגש.
לסיכום: אחלה עיסקה עשתה אלינה.
ואם ימשיכו כך, יש לשבט הזה בהחלט סיכויים טובים להגיע לגמר, ברובו.