פעוט בן 1.9

בלונד23

New member
פעוט בן 1.9

הי בנות, הפעוט החמוד שלי בן 1.9 והוא בעיכוב התפתחותי מוטורי - רק התחיל ללכת, נמצא במעקב פיזיותרפיה. התור לרופאה ההתפתחותית בבית החולים (הולך יחד עם המעקב) נדחה ליולי אז אין לי עם מי להתייעץ... כרגע, מוטורית, הוא הולך (לרוב מחזיק לי ביד) ורוב הזמן זוחל. מדבר ברור וטוב, המון מילים ומשפטים. יש קשר עין, מתפתח קוגניטיבית היטב. האופי שלו מאוד שובב ומרדני.

הבעיה: בזמן האחרון הוא מרביץ. זה התחיל בחצי שנה האחרונה אבל זה התגבר מאוד החודש. יש לו אחות בת 6, שבערך 3 פעמים ביום מושך לה בשיער עד כדי תלישה של הרבה שערות ובכי היסטרי שלה. רוב הפעמים כשהיא ניגשת אליו (אפילו לחבק אותו - היא מאוהבת בו וגם לא מחזירה לו) הוא מגיב במכה. השבוע לקח צעצוע כבד ונתן לה בראש.
רוב ה"אלימות" היא כלפי הבת, זה יכול להיות כשהיא באה אלי לחיבוק (ואז אני מפרשת זאת כקינאה מצידו) אבל רוב הפעמים זה סתם ככה!בלי שום טריגר. למשל הם יושבים ומשחקים יפה ופתאום הוא מכה אותה חזק עד שהיא בוכה. תגובתי: אני מחזיקה לו את היד, עוצרת אותו ואומרת לו מקרוב: "אסור! אנחנו לא מכים!" בתגובה הוא תמיד מסיט את המבט למקום אחר, ולפעמים צוחק. אומר "בוכה, בוכה" ומצביע עליה בעניין רב כשהיא בוכה מכאב.
הוא מבהיר לי שהוא לא מעוניין להקשיב לי בעניין כשהוא מסתכל הצידה ולא עליי כשאני מדברת איתו על זה. גם ניסיתי לדבר איתו בנפרד (לא בזמן שזה קורה) וגם אז מסיט מבט. ניסיתי לתרגל לעשות לה טובה. אז הוא עושה טובה ואחרי שניה מרביץ. אצל המטפלת יש ילדה שאליה הוא מתנהג מעולה ועושה לה טובה (ליטוף) ולא מרביץ לה.
בהזדמנויות מספר ניסיתי "עונש" - שמתי אותו בלול ל2 דקות כ"פסק זמן" שאז הוא צורח מאוד. לא עזר בכלום. הפסקתי עם זה כי אני יודעת שעונשים לא עוזרים.

הוא מכה גם אותי - זה יכול להיות אם רוצה משהו, אם עייף, אם רוצים להשכיב אותו ולא רוצה, אם מתחשק לו משהו ואין, אם מלבישים אותו ולא בא לו... בקיצור כל הזמן. בועט ומכה ומשתמש בחפצים שזורק עלי. כנ"ל לגבי אבא שלו. הוא גם מתנהג לא יפה, למשל אם שותה בקבוק ושבע - יעיף את הבקבוק בכוח.

האנשים היחידים שאותם הוא לא מכה זה אמא שלי (רואה אותו לעתים מאוד רחוקות), המטפלת והילדה שאצל המטפלת.
אני מציינת שהוא ילד חכם, מקסים (כל מי שרואה אותו משוכנע כי מדובר במלאך! "איזה חמוד!!!") ילד רגיש ואוהב שמרבה לחבק אותנו ולצחוק. אבל בזמן האחרון... קשה קשה.

כמו כן הוא מרבה לעשות לי דווקא כמו למשל לעלות על הספה ולעשות כאילו קופץ/נופל ממנה. (יודע שאני משתגעת מזה ואז אני רצה אליו בהיסטריה). עוד משהו מבאס: באוכל כשהוא לקראת סיום האכילה, כשיש עוד אוכל בצלחת, מעיף ומטיח את הצלחת עם האוכל כמה שיותר רחוק שכל האוכל מתפזר. אני לא חושבת שיצא לי לתת לו ארוחה בלי שהעיף. גם לא יצא לי מעולם להחליף לו ולהלביש בלי שהוא יעיף לרצפה את הבגד, החיתול וכל מה שהוא מצליח לתפוס. באמבטיה מעיף את הצעצועים החוצה. במיטה מעיף את המוצץ ובוכה מוצץ מוצץ... אז למה הוא מעיף???

הושיעוני נא!!! אני כבר מאבדת סבלנות.

אני גם תוהה מה יהיה בגן, כי בספטמבר הוא ייכנס לגן. האם שם הוא ימשוך לאנשים בשיער? יכה? או כמו אצל המטפלת לא, וזה שמור רק לנו בני המשפחה? (מציינת שהוא אף פעם לא נשך לפחות).

ברקע: אני אמא מאוד חרדתית, אני מודה... במיוחד איתו כי הוא רגיש ואלרגי. עובדת משרה מלאה ורואה אותו רק משעה 4. ייתכן שהוא זועם עלי? על מה הוא כועס, אולי על העיכוב ההתפתחותי, אולי עלי? ולמה מוציא את זה בעיקר על אחותו?
 

רi תם

New member


אולי תגובתי תקרא "מתונה ושלווה"...אולי
-
גבולות.הוא בודק ואתם "נכנעים".
סבלנות וסבלנות.
הצוציק אולי מתוסכל מהעיכוב,יכול להיות שזו סיבה להתנהגותו ועם זאת אני חושבת שזה חלק משלב התפתחותי של בדיקת גבולות.
אישית,למרות שברור לי שאתם "מותשים" לא הייתי מתרגשת.
יש גם שלבים כאלו.
אצלי,בן 5 ועכשיו "משבר" גבולות.נעים לי?לא.אבל מתמללת בלי סוף,מסבירה,"מחזקת" ומהדקת גבולות למורת רוחו ומשוכנעת שזה עוד "גל" שיחלוף.
עצות מעשיות?לא מתיימרת.אתם ההורים,אתם תדעו איפה ועד כמה "למתוח",להדק הגבולות ואיפה להרפות.
אלימות לא הייתי מקבלת בשום צורה שלה.
לא לול אז להרחיק בדרך אחרת כולל למנוע משחק עם אחותו.
אוכל-לשבת לידו.דקה לפני שמעיף-להרים הצלחת.הופ ה"אקשן" שרצה לייצר נמוג.
אמבטיה,מוצץ,בקבוק-אותו הדבר-להרים מבלי לומר דבר.לא לעשות מזה אישיו.
אולי אם יראה שאתם לא "מתרגשים" הוא יוותר על הניסיונות של ה"דווקא",השובביים.
חרדתית?הוא יודע וסביר להניח שמכיוון שהוא חש אותך היטב הוא מותח ומותח הגבול ובפרט מנסה את גבול הסבלנות וה"סיבולת" שלך.
זמן אמא מאוד חשוב בעיניי בכל שלב התפתחותי.חושבת שזה א-ב בבניית אישיות וביטחון בקרב הילדים שלנו אבל יש נסיבות.
צריך לפרנס! ולכן רק את יודעת ומרגישה אם זה חסר לו ורק את תחליטי אם את יכולה לאפשר לזמן אמא הזה להתקיים יותר עבור שניהם.
שולחת חיבוק מעודד ומחזק.
סוף שבוע נפפפפלא לכולכם
 

בלונד23

New member
רותם, איזו תגובה תומכת ונעימה

המון תודה. נתת פה כמה כיוונים יפים.
את יודעת לאחרונה נחשפתי לקבוצה בפייס של אמהות שמגדלות בחינוך ביתי ורובן נוטות לגדל ללא גבולות ובטח שללא "עונשים" (=נגיד להרחיק, לשים בלול לכמה דקות...)
והגעתי למסקנה שככל שניסיתי יותר לחיות איתו בלי גבולות ככה הוא הידרדר. עכשיו אני חושבת לגבולות הטבעיים שלי.
 

רi תם

New member
בשמחה

קצת עלי כדי לחדד-אני אם יחידנית לתאומים,במערכת החינוך 22 שנה.
הלוואי ויכולתי להרשות לעצמנו חינוך ביתי.רואה בכך יתרונות רבים ועם זאת הקושי עצום!יש לי חברות שהילדים שלהם בחינוך ביתי.קשה להן עד מאוד.
אני מהמערכת וקשה לי איתה.
מערכת החינוך שינתה פניה,לטעמי לא לטובה והכניסה לכיתה א' מעוררת בי ביעותים ועם זאת,אני אמא מאוד מעורבת ומאמינה שיהיה בסדר.
מהיום שילדיי נולדו אני מאוד שם עבורם,על כל המשתמע מכך ולא אפרוט לפרוטות כי זה מייגע
.
גבולות הם כמיהה.הילדים רוצים,מחפשים ומעריכים גבולות ואני מספקת אותם.גם בעבודה וגם לילדי הפרטיים.
בהצלחה
 

מ י כ ל10

New member
הוא פעוט טיפוסי ומפעיל אותך מצוין

למה הוא מרביץ? כי הוא יכול! כי אחותו צועקת ובוכה, כי את מתרגשת, כי זה כיף.
גם להעיף את הצלחת זה כיף, ולזרוק את המוצץ ולעשות כאילו הוא נופל מהספה.
אני לא רואה בלול עונש - יש פה ילדה שחוטפת מכות ולא מגיע לה, אז את מרחיקה אותו ממנה.
בועט כשמשכיבים אותו לישון? אתם יכולים לצאת מהחדר.
מעיף צעצועים מהאמבטיה - אפשר לעשות אמבטיה קצרה ועניינית בלי צעצועים.
זורק את הצלחת - להניח את האוכל על המגש
אלה רק אפשרויות. לכל אחד יש דברים אחרים שמפריעים לו והוא פועל בהתאם.
&nbsp
כתבת שאת תכף מאבדת סבלנות, ואני חושבת שמותר לך. אולי כך ילמד שזה לא משחק בעינייך. בגן יאבדו סבלנות מהר יותר, וייקחו את זה אישית פחות, אז כנראה שבגן לא יעשה את רוב הדברים שעושה בבית. כמו כן, עד ספטמבר יש הרבה זמן...
 

בלונד23

New member
תודה מיכל

אכן אני מנסה: פחות לשים בצלחת או לשים כמות קטנה. להשתמש במגש. מתחיל לזרוק אז מרימה את המגש.
אמבטיה קצרה יותר.
וכולי.
אני מקווה שניכנס למסלול קצת יותר נעים...
 

danakama10

New member
לפני מה שאת מתארת

לי זה נשמע יותר מאשר התנהגות רגילה של פעוט, ולדעתי זה אולי כן קשור לעיכוב שלו.
איך השינה שלו?

עד שיהיה לכם תור לרופא ההתפתחותי, צריך ללמד את האחות איך להגיב אליו. אם הוא אף פעם לא אוהב שהיא מחבקת, אז שלא תחבק אותו. יכול להיות שזה לא נעים לו. שימי לב גם מה בדיוק קורה לפני שהוא מרביץ לה, אולי תמצאי איזשהו דפוס. אותו הדבר איתכם, עשי יומן וכתבי מה קרה לפני שהתחיל להרביץ/להעיף וכו'.
בנוסף, למדי את הילדה להגיד לאח בקול חזק שזה כואב לה, ולהפסיק מיד לשחק איתו, וללכת למקום שאין לו גישה אליו (לחדר שלה ולסגור את הדלת למשל).

אגב, אם דחו לך את התור לרופא ההתפתחותי, שבי להם על הטלפון ותנדנדי אולי בוטל תור אחר. אם התור עוד שבועיים, מילא. אם עוד חודש או חודש וחצי, אולי שווה ללכת לרופא התפתחותי פרטי לפחות לפגישה הזו?
 

בלונד23

New member
רופאה התפתחותית

הי דנה, ניסיתי לתפוס תור קרוב יותר לרופאה (היכן שהוא במעקב פיזיו, יש גם רופאה התפתחותית) ואין. התור הוא לעוד בערך חודש, קצת פחות.
היינו אצל רופאת התפתחות בקהילה בטפ"ח שהיא במקרה גם הרופאה שמכירה אותו מאז שנולד, היא בכלל לא התרגשה ואמרה שצריך לתמלל לו וזהו. היא לא הפנתה לשום טיפול או אבחון (התלונה שלי היתה שהוא מרביץ לאחותו ולנו).
לגבי התנהגות האחות הגדולה?: היא כן מחבקת אותו ואז הוא לא עושה שום דבר. מסכים לחיבוק. ניסיתי לעקוב מתי הוא מרביץ לה והגעתי למסקנה שזה קורה בשני מקרים: או כאשר היא מחבקת אותי (בא ומקנא=מרביץ). או סתם בלי סיבה שנראית לעין. למשל יושבים לשחק, ופתאום מרביץ. אם היא חוטפת לו צעצוע (והיא חוטפת לפעמים!) הוא לא מרביץ אלא צווח צווחה מאוד ספציפית.
היא לא אומרת לו בקול חזק שזה כואב - היא לא מסוגלת, היא פונה אלי בבכי. היא מאוד עדינה כלפיו והיא לא מסוגלת נניח לצעוק עליו או להחזיר לו.
לפעמים גם רצה להסתגר בחדר, כן.
אנסה ללמד אותה לפנות אליו ולומר לו במקום לפנות אלי... את חושבת שזה יהיה אפקטיבי?
&nbsp
 
קודם כל

חיבוק גדול. את נשמעת מיוסרת מרגשי אשמה. שימי אותם בצד. הוא לא מתנהג ככה בגללך. אבל הוא יכול להפסיק להתנהג ככה *בזכותך*. לא מזמן ישבנו במסעדה. אנחנו היינו 2 הורים + 4 ילדים. הארוחה התנהלה בנחת, קיימנו שיחה ערה, צחקנו ונהנינו. לא רחוק מאיתנו ישב זוג הורים עם ילד. אחד. שם לא הוחלפה מילה בין ההורים. כל האנרגיות הופנו אל הילד. הפעוט, ניחשת נכון. הוא חטף וזרק כל מה שהגיע אליו. הוא צעק. התפתל בכסא. רצה את זה. ואז את זה ואת זה. ואת ההוא. אני בגיל הזה אף פעם לא לוקחת ילד למסעדה..... מקווה שהמשל ברור. בגלל זה יש לנו פורום נפרד. כי פעוטות הם לא כמו ילדים. אי אפשר ממש לדבר איתם, למרות שהם מבינים הכל. הדחפים השונים פורצים מתוכם החוצה (למשל האלימות) אבל הם גם כל כך קטנים ומתוקים. ולפעמים קשה לדעת אם הוא עושה 'דווקא' במכוון, או שהוא סתם משתעשע. העצות שלי: לפני הכל - תבחרי את הקרבות. אי אפשר ה-כ-ל. פעוטות הם מתישים. והם ממשיכים בשלהם 24/7, בעוד שהכוח שלנו להתעקש ולהיות עקביים מוגבל. מה שאפשר לפתור טכנית - לפתור טכנית. לתת בקבוק יותר קטן כדי שיסיים. אוכל בלי צלחת ואולי גם בכמות קצת יותר קטנה (נשמע שהוא שבע לפני שמסיים). לקחת את הצלחת לפני שזורק. גם אצלי היו זורקים את הצלחת/שמים על הראש. בגיל הזה לא התעכבתי על העניין הזה. הייתי מנקה אחרי שסיימו לאכול. אורז ופסטה הרבה אחרי שסיימו (קל יותר לטאטא). אמבטיה בלי צעצועים. אפשר קצף. הלבשה - לקחת בפיזמה. להישען עם הבטן על הרגלים שלא יבעט (נורא כואב). להלביש בלילה אחרי המקלחת בגדי בוקר ולחסוך מלחמה אחת. אלימות - בעיני זה קו אדום. הקול שלך צריך להיות תקיף וקר. את זה אנחנו לא עושים. לבקש מהגדולה ללכת ולהגיד שלא נעים לשחק איתו. כך גם אם הוא מרביץ לך. לגבי הגן - לא הייתי מקדישה לזה אפילו דקה. זה כבר עניין של הגננות, הן מנוסות, יודעות להתמודד ולחנך את הילדים להשתלבות חברתית. לגבי הספה - תניחי כרית/מזרון. אל תרוצי אליו. תוך פעמיים שלוש כשהוא יראה שזה לא מפעיל אותך, הוא יפסיק.
 

בלונד23

New member
עצות טכניות

תודה על התמיכה ועל העצות!
כן, מלבישה בערב בבגדי בוקר.
שיניים הוא לא מוכן לצחצח ודי עזבתי את זה... לא יודעת אם זה נכון... אומר "לא לא לא" ובורח...
אמבטיה קצרה למרות שכואב לי הלב עליו... הרי כיף לשחק באמבטיה...
הקול שלי כמעט תמיד לא תקיף ולא קר. אני מאוד עדינה ומי שמכיר אותי ומסתכל מהצד אומר שאני לא מספיק תקיפה ב'קול שלי. אז אני קצת אבודה מה לעשות במקרה של אלימות.
 

shron17

New member
נזכרתי בעקבות התיאורים שלך,בילדה המתישה שלנו ,שהייתה עומדת -

לפעמים בלול,וכעבור כמה דקות הייתה מעיפה את כול הצעצועים החוצה ,ומפזרת אותם בכול החדר,וזה היה מאוד מתיש לאסוף אחריה את הצעצועים ,ואחרי דקה היא שוב הייתה זורקת הכול,עד שלבסוף מצאתי פתרון:
הוצאתי אותה מהלול ,ואמרתי לה שנחזיר את הצעצועים בחזרה , אני החזרתי כדור
והיא את הדובון ,ואת הקוביות ,ואח"כ המשיכה בעצמה להחזיר פנימה ללול - את כול שאר הצעצועים שפיזרה מסביב, ואז אחרי רבע שעה היא התעייפה ונרדמה.
שיטה שעובדת מצוין לשחרור עודף אנרגיה לילדים,(שיאספו הם ,במקום שאת תתעייפי.)
&nbsp
במקרה של הבן שלך,המלצה לשחרור עודף אנרגיה:
להניח לו כריות על הספה,ולהגיד לו כשרגליו על הרצפה -ליד הספה,: תן לכרית הרבה אגרופים חזק חזק..
כך הוא ישחרר את עודף האנרגיה על הכריות ויתעייף,במקום להכות את הסובבים אותו.
&nbsp
בנושא הלול :
זה מצוין שאת מלמדת אותו שברגע שהוא מכה -הוא יהיה בלול- זו דרך מאוד נכונה,
רק אל תתרגשי אם הוא יבכה ויצרח קצת,כי רק בדרך זו הוא ילמד,להתנהג נכון.
&nbsp
לאחר שהילד ירגע,תעודדי אותו ללטף -ולא להרביץ, תני לו דוגמה אישית:
תלטפי אותו ותגידי לו ,עכשיו אתה תלטף את היד שלי ואת היד של אחותך, ותשבחי אותו על כך,ואח"כ אחותו תלטף את היד שלו ותגידי "יופי ,כול הכבוד שאתה יודע ללטף את היד שלנו".
ולעומת זאת,בכול פעם שהוא יכה,הוא מיד יכנס ללול, ומיד להגיד לו :מי שמרביץ יושב בלול .ולא להתרגש אם הוא לא יהיה מרוצה ויבכה וגם צרח קצת,זה לא נורא,
כי רק כך הוא ילמד ויבין ,שבכול פעם שהוא מכה -הוא חוזר ללול- כי אסור להרביץ.
&nbsp
&nbsp
 

בלונד23

New member
לול וכריות

העצה להרביץ לכריות - אנסה!
לגבי הלול אני כל הזמן לא בטוחה אם להרחיק זה באמת פתרון שעובד. הרי יש הגורסים שעונשים לא עובדים בכלל. לא בטוחה מה עמדתי. אני מנסה פחות להרחיק ויותר לתמלל ולתרגל "לעשות טובה". לא יודעת כמה זה עובד.
 

shron17

New member
במשפט אחד ,זו הדרך שעובדת:

דיבורים לא יועילו ,אבל הלול מאוד יועיל. ההרחקה ללול תלמד אותו לשפר את התנהגות .
 
למעלה