לילד אין מקום

לילד אין מקום

הבן שלי, סנדביץ בין שתי אחיות, מרגיש שאין לו מקום. היו התנהגויות פחות רצויות, בעיקר התקפי זעם, שהוא אימץ ועם הגיל והעבודה שלנו הלכו והצטמצמו. ועכשיו כשגדל ואנחנו מדברים, הוא אומר לי את זה במילים - אמא, הבנות משחקות ביחד, ולי אין מקום.
גם אני וגם בעלי משקיעים בו הרבה זמן אישי יחסית לבנות. אבל הוא לא מחפש את הזמן שלנו, אלא את הזמן שלהן.
הבעיה היא שהן הרבה יותר easy going ממנו. הגדולה טיפוס מאד שלו ויש לה כישורים חברתיים מעולים, היא לא נוטה להתרגש, אלא לחפש את מקומה מחדש בסיטואציות חברתיות. והקטנה טיפוס של מנהיגה כריזמטית, מצחיקה ושתלטנית, וגם היא יודעת למצוא את המקום שלה. הבן שלי אדם מאד רגשי, וגם מאד רגיש, אוהב מאד לשחק במשחקי דמיון (ופחות להשתולל כמו שהן שתיהן עושות לפעמים), יש לו המון צעצועים של בובות וחיות והוא בונה עולמות מרתקים. הרבה פעמים אני באה איתו לארץ הדמיון. אבל האחיות פחות מעוניינות בכך, והוא גם לא גמיש - אם הן כבר באות לשחק איתו במשחק שלו - חשוב לו להכתיב את הכללים באופן מלא, והוא לא 'זורם' והרבה פעמים הן ינסו להציע הצעה או שתיים ואז יזנחו את המשחק.
בגן אין לו בעיה כזו, הוא מאד אהוב ומקובל, ויודע בקלות למצוא את המקום שלו.
עוד עניין זה שלפעמים הבנות, נניח, מתגנדרות לקראת ארוחת שבת - הוא הרבה פעמים מייעץ להן איזו שמלה לבחור אבל הוא עצמו לא מתעסק בזה. כך שלפעמים גם המגדר מפריע.
ואני תוהה - האם יש לי דרך 'לעשות' לו מקום? האם זה בכלל תפקיד שנכון שאקח על עצמי או שהוא צריך לסלול לעצמו את הדרך? מה דעתכן?
 
אני חושבת שזה נפלא שהוא הצליח לתמלל את מה שהוא מרגיש

ולהסביר את זה לכם. זה מראה כמה עשיתם עבודה נהדרת איתו כי זה לא ברור מאליו שהוא הרגיש בנוח לומר את זה.
&nbsp
הייתי מנסה אולי להשקיע בפעילויות שיתאימו לשלושתם כדי ליצור אחווה משותפת. אולי לעשות דייט משפחתי כמו ללכת לבאולינג, ללכת למכוניות מתנגשות... כל מיני דברים שעושים ביחד ומהנים.
 

danakama10

New member
אין לי נסיון בסיטואציה כזו

אבל אנסה בכל זאת לתרום על פי הקומון סנס שלי.

דבר ראשון, תראי איך את מתארת אותו ואיך את הילדה הקטנה. הילדה הקטנה היא מנהיגה כריזמטית, מצחיקה ושתלטנית. הבן הוא לא גמיש, חשוב לו להכתיב את הכללים באופן מלא והוא לא זורם.
התנהגות דומה של שניהם את מתארת בצורות שונות. הילדה במילים של עוצמה (כריזמטית, שתלטנית), והילד במילים של חולשה (לא זורם ולא גמיש).
אני חושבת שצריך ללמד את שניהם להיות יותר גמישים, וצריך ללמד שגם את דעתם אפשר לקבל. לא רק הילד צריך ללמוד את זה, גם הקטנה. לדעתי תנסי להיות שם איתם וליזום בעצמך משחקים של כולם יחד, כשאת שם ו"מתווכת".

מה הגילאים של הילדים? הגדולה אני זוכרת ב- ב', הצעיר בגן חובה? וזו שאחריהם בת כמה? 3-4? לדעתי את יכולה גם ליזום פעילות משותפת של הבן והגדולה, ושל הבן עם הצעירה. אם נניח הגדולה הולכת לחברה או לחוג, תיזמי פעילות כייפית עם הרבה אינטראקציה בין הבן והצעירה. תמצאי הזדמנויות שרק הבן עושה עם הגדולה פעילות מסויימת שמתאימה רק ל"גדולים".

חשוב גם לדבר על הדברים האלו, לספר כמה האח אוהב אותן ורוצה לשחק איתן.
בקיצור, אני מאמינה שההורים יכולים להשפיע במידה מסויימת על הקשר בין האחים.

מצד שני, אם לבנות יש את תחומי העניין שלהן, זה גם בסדר ומותר להן.כל עוד הבן לא ממודר כדרך קבע. הבן אולי מרגיש קצת נעזב, אז אפשר לקבוע לו הרבה פליידייטים עם חברים.

ולגבי החוסר מקום שלו, כדאי למצוא את התחום שבו הוא מתעניין ולפתח אותו. חשוב שזה יהיה תחום שלא "נתפס" כבר על ידי האחות הגדולה (קשה להתחרות באח גדול). ספורט כמובן עולה לראש, ויש עוד הרבה. הוא יכול להיות הילד שאוהב טבע, הילד שטוב בחשבון, הילד עם הכי הבנה ורגש לבעלי חיים, ועוד ועוד. תשלחו אותו לחוגים מתאימים, תקנו ספרים על הנושא ותקראו כולם יחד, תראו תוכניות טלויזיה שקשורות. תתחילו אתם להעיר לו הערות מחמיאות בתחום/ים שלו, ולאט לאט הוא יבין שאלו התחומים שלו.
 
היי, קודם כל, הוא לא סנדביץ בין 3 אחיות?

כי לדעתי היותו בן יחיד בין 3 אחיות, היא עובדה לא פשוטה שעלולה להקשות עליו לא פחות מהיותו סנדביץ. כמה מחשבות- זמן איכות של אחד ההורים איתו זה חשוב ומקסים, אבל לפעמים יכול לחזק דוקא את הבנות, שבזמן הזה הן שתיהן יחד ללא הורה. תחביב ייחודי שלו זה באמת חשוב! אבל אם היה לו תחביב, אוסף, אהבה, משהו משותף עם אחת האחיות שלא מתאים לאחות הנוספת, זה היה מחזק את הזוגיות הזו. לגבי ההתגנדרות- אם את מרגישה שזה חשוב לו, אפשר למצוא דרכים לעזור לו ״להתגנדר״, למשל, לשים ג׳ל בשיער, לנעול נעליים מיוחדות רק לאירועים וכו.
 
מספרת עוד

אני מתייחסת לרובד החברתי - שם בא לידי ביטוי הקושי שלו להיות גמיש ו'לזרום' עם הצעות מתחלפות. לבנות אין קושי כזה, ואני חושבת שרק בגלל הכישורים החברתיים הבמיוחד גבוהים שלהן, אני בכלל מבחינה בקושי אצלו, אחרת הייתי חושבת שהכישורים החברתיים שלו מעולים (הוא מאד אהוב ומקובל בגן).
חוסר הגמישות הוא הדבר שפוגע בו, כי אם אחרים לא מוכנים להתיישר לפי רצונו, הוא לרוב מנסה עוד קצת (התפתחות של הזמן האחרון, פעם היה פורש מיד) ואז פורש - ובכעס, ובסופו של דבר נשאר לבד. אני מתמללת לו את הקושי כל הזמן ומראה לו שהוא גורם לעצמו לצאת החוצה מהמשחק. לפעמים הוא מצליח לשמוע אותי וחוזר, לפעמים משחק עם עצמו. אם אחת האחיות אצל חברה/סבתא הוא יוצר קשר חם וחברי ומשחק נפלא עם האחות שבבית.

הוא ילד מאד מאד רגיש, עם לב ענקי. אם מישהו נשרט בערב הוא תמיד יזכור לשאול בבוקר אם השריטה עוד כואבת. הוא מרגיש עצב וכאב של מי שסביבו ותמיד מחבק ומנשק.

הדמיון שלו עשיר בצורה יוצאת דופן, והוא יכול לרקום סיפורים במשך שעות רבות. מספיקים לו כמה צעצועים או אפילו שום דבר, ואם אין משהו בחוץ גם קןפסא קטנה וכפית יכולות להפוך לאתר מרתק ומעניין. אני אוהבת לשמוע את הסיפורים שלו ולראות איך הם מתגלגלים ומתפתחים. ומקווה כל כך שבית הספר לא יהרוס לו את הדמיון. גם היכולת שלו להעסיק את עצמו מיוחדת ושונה לטובה מזו של האחיות שלו.

הוא גם מאד חכם ומאד סקרן. ולא שוכח שום דבר שמספרים לו. תחומי העניין שלו מגוונים, הוא שואל הרבה על גיאוגרפיה ולומד מהמפה, מתעסק המון במספרים, יודע לחבר לחסר ולהכפיל, מבין חזקות של 10, מספרים חיוביים ושליליים, ולאחרונה מתעסק הרבה במושג האינסוף. הוא אוהב מיתולוגיה יוונית, אוהב לבשל, ואוהב לעשות איתי כל מיני ניסויים בבית. כך ששכל ותשוקת ידע יש לו בשפע רב.

הוא ילד נורא מצחיק, קונדסון, וכולנו נקרעים מהשטויות שהוא עושה בחן רב. הוא יוצר קשר חם וקרוב עם אחותו התינוקת וזה מרגש לראות את הקרבה המיוחדת שנרקמת ביניהם. הוא ויודע להרגיע אותה לפעמים אפילו יותר טוב ממני - הוא פיתח בעצמו שלל טכניקות הרגעה משלו.

אנחנו נותנים לו המון חיזוקים חיוביים על כל מי שהוא, מסבירים לו הבדלים בין אנשים (נניח, שהאחיות לפעמים נכנסות למין טראנס צחוק שאותו רק מעצבן ואז הוא מרגיש בחוץ, אבל באמת לא אוהב את זה), מספרים לו כמה הוא רגיש, כמה הלב שלו טוב ושופע אהבה, כמה הוא חכם, מוכשר, סקרן ומתוק.
 

מ י כ ל10

New member
קראתי מספר פעמים את שתי ההודעות

אני לא מבינה אם הוא מתכוון למקום פיזי (אתם גרים בדירה קטנה?) או רגשי. לפיזי אפשר למצוא פתרונות.
לגבי הרגשי: אני חושבת שחשוב מאוד שילד יתנסה בהרבה אפשרויות ויראה שיש לו אפשרויות בחירה. תסכול נובע מתחושה שמיציתי את האפשרויות שלי להשגת מטרותיי/רצונותיי.
מטבע הדברים כולנו חזקים יותר בדברים מסוימים. אצלכם הוא הרגיש. אבל הוא לא חייב להיות תמיד 'הרגיש'. הוא יכול להיות לפעמים זה ש'מחליט', אבל מן הסתם יש לו פחות ניסיון בזה. הוא התאמן בכך פחות, ולכן מה שהוא צריך - לדעתי - זה פחות שישקפו לו את היותו רגיש, ויותר אימון בלראות אפשרויות בחירה נוספות ומרחבי פעולה נוספים, ולהתאמן בהם (זה טונים ומשפטים ופעולות ששונים מאלה שבהם הוא מורגל).
בהצלחה
 
רגשי. מה שהוא הכי רוצה

זה 'להוביל' את האחיות שלו. לפעמים זה מצליח. לפעמים לא. המשחקים שלו מאד מורכבים, החוקים מאד מוגדרים, והוא לא סובל שסוטים מהקו שלו. אין לי יכולת לתווך ביניהם באופן שהאחיות יתרצו ויעשו מה שהוא היה רוצה, וזו גם מרגישה לי טעות. היו פעמים שניסיתי ולא יצא מזה שום דבר טוב. לאחרונה התחלתי לעבוד איתו על נשיאת התסכול, וכשהוא פורש בכעס לחדר (האחיות ממשיכות לשחק כאילו לא קרה כלום), אני מניחה לו לשהות במקום הזה, עד שהוא נרגע מעצמו ומוצא את הדרך חזרה. בינתיים יש שיפור קל (הוא עדיין מתפרץ ברגעים של תסכול), אבל מתחיל קצת להפנים שהוא המפסיד העיקרי. בשבת בעלי הכין פנקייק והוא התרגז בגלל משהו ופרש לסלון. כולנו נשארנו לאכול במטבח ואמרנו כמה טוב שהוא הלך כי עכשיו יש לנו יותר מה לאכול .. והוא חזר לאכול עם חיוך שובב.
 
למעלה