לאירית - למה קבלה רגשית חשובה יותר מתפריט

לאירית - למה קבלה רגשית חשובה יותר מתפריט

מסבירה את דבריי מהשרשור למטה. את כותבת שהילדה שלך בת ה-7 שוקלת כמו שאת שקלת בגיל 15 (והיית רזה). הבת שלי שגם היא בת 7, די רזה, ובערך 1.35, שוקלת 24 ק"ג. אני שקלתי בגיל 15 כ-50 ק"ג. גם אם ישנן סטיות לכאן ולכאן, את מתארת עודף משקל משמעותי. לא כתבתי לך שום דבר לגבי תזונה וספורט כי אני בטוחה שאת יודעת את העצות, ובגלל שאני יודעת שאת מלווה בגורמים מקצועיים. עודף משקל שכזה ייקח הרבה זמן להוריד, גם אם תתחילי במשטר קשוח מאד ממש ברגע זה. נדרש שינוי מעמיק ונרחב, ושינוי מסוג זה בחייו של ילד דורש שינוי משפחתי מקיף. אני מאמינה שאת צריכה לעבור שינוי רגשי, כי דרכך הוא עשוי להיטמע גם בבת שלך. אני לא מסכימה עם המחשבה שכולם *כולם* יכולים להיות רזים ותואמי החזון ה'אופטימלי' בדיוק באותה מידה שאני לא מסכימה עם המחשבה שכל הילדים יכולים תמיד להוציא ציון 100. לשיטתה של דנה - מה הבעיה? הושיבי נא את הילד במשך כך וכך זמן מדי יום, למדי אותו מתמטיקה/אנגלית והסטוריה, והוא בוודאות ישיג ציון 100. ובכן, יש הרבה הורים שעושים כמיטב יכולתם, יושבים עם הילד, רוכשים עבורו שיעורים פרטיים - ובכל זאת במבחנים הציונים הם 65-70. אז מה? הם כשלו כהורים? הילד כשלון? האם *כל* מי שהוא חלש בלימודים זה כי הוא עצלן? (לא מדברת על בעיה מאובחנת, אלא על ילד 'רגיל') האם כל מי שדמן זה כי הוא עצלן? פשוט שומן הוא נראה לעין ולכולם קל לדקלם את המנטרות הנכונות (תרוץ שעה ביום ותאכל הרבה חסה, ובלי פחמימות ריקות בבקשה), אבל לא כל קושי בחייו של כל ילד פתיר באמצעות המנטרות האלה, ולא כל הורה מיישם אותן לפי הספר, ובכלל, בני האדם הם מאד שונים ומגוונים, ומשפחות שונות זו מזו. אני מאמינה שאם תוכלי לקבל את הבת שלך באמת יהיה לה קל יותר לקבל את עצמה, בין אם תצליח בהמשך לרדת את הקילוגרמים המיותרים ובין אם לאו, וזה מפתח לאושרה - כילדה וגם כמבוגרת. לכן הייתי עכשיו משקיעה את מירב מאמציי בקבלה. גם שלה וגם של עצמי. קבלת המצב כמות שהוא *כרגע*. אני מאחל לך נחת רבה יותר בגידול שלה, והצלחה גם במסע הרגשי וגם במסע הפיזי.
 

danakama10

New member
לו קראת את ההודעות

הקודמות של אורית, כמוני, היית רואה שההודעות נכתבות על פני תקופה ארוכה, ללא שינוי. כנראה בכל זאת אין לה הבנה גדולה בתזונה, לכן לא חסכתי בפרטים. בנוסף, גם אצל תזונאיות אין תמיד את ההבנה כמה חיטה לא מלאה לא בריאה.

לא כל ילד צריך להיות רזה. אבל כל ילד צריך ויכול (אם אין בעיה הורמונלית או רפואית אחרת) להיות בטווח נורמלי, או רק מעט מעל. לא כל ילד יקבל 100 אם ילמד, אבל כל ילד אם ילמד (ואין לו בעיות למידה) יקבל ציון עובר. הילדה לא צריכה להיות רזה מקל, אבל צריכה ויכולה לקבל "ציון עובר" במשקל.
המשקל של הילדה מאוד גבוה, וזה פשוט לא בריא. הילדה עדיין בגיל שההורים די שולטים על מה שהיא אוכלת, וצריך לא לפספס את השלב הזה.

חוץ מזה, ממש לא ברור לי מדוע פתחת הודעה חדשה ולא שרשרת שם, שני שרשורים למטה. אם כל אחד יפתח הודעה חדשה כי נראה לו שהדברים שהוא אומר כאלו עקרוניים וחשובים, כל המשמעות של שרשור, שעליהם הפורומים בנויים, תעלם.
 

danakama10

New member
ועוד משהו

לא כתבת בהודעה הארוכה הזו שלך מדוע את מעיזה לכתוב לאם שהיא חושבת שהבת שלה לא מהממת? בפעם הבאה כשאת תבואי להתלונן על דבר זה או אחר אצל הילדים שלך, את רוצה שיכתבו לך שאת לא מתה עליהם? כי יש להם בעיה? וכדאי שתקחי טיפול נפשי כדי להבין שכך הם הילדים שלך ואת אמורה לאהוב אותם כמו שהם? וכל זאת לאחר שפירטת כמה הם מהממים בעינייך.

הרי אני הגבתי להודעה המזעזעת הזו שלך, ובהודעה אחרת בלי קשר פירטתי לה על תזונה בריאה (דבר שבהחלט יש בו צורך, ומי שקרא הודעות קודמות מבין).
בתגובה שלך עכשיו, שטרחת לפתוח עבורה שרשור חדיש חדש, את מזכירה את הדברים שכתבתי בהודעה על התזונה, כדי להצדיק לכאורה את הדברים שאת כתבת, למרות שאין שום קשר.

במקומך, הייתי מתנצלת על הדברים הכל כך לא במקום שכתבת.
 

מילי2017

New member
ושאת כתבת לאין אריות כאלה שהיא מרעיבה את ילדיה

זה יותר רגיש וטוב ?
ולא טרחת להסביר ברגישות ואמפתיה בשרשור חדש כמו אין אריות
אז בואי (סלנג ישראלי שייתכן שאמרקקיות לא מבינות ) .
 

רi תם

New member
אני רק שאלה...

דנה,את לוחמנית.זה לא מעייף?
אנחנו בפורום במרשתת,על כל המשתמע מכך.
דברים מוקלדים יכולים להקרא בטריליון דרכים אבל הכתיבה שלך אינה משתמעת לשתי פנים.היא נחרצת ומלאה ארס .
קצת אמפטיה לאחר!!!
עצות טובות אפשר לתת בנימוס ובנחת ולא לתקוף!!!
חג שמח.
 
הבנת הנקרא

א. כתבתי. היא חושבת שהיא מהממת - פרט למשקל. ואני מעודדת אותה לקבל את המשקל של בתה כדי לסייע לה ליצור דימוי גוף בריא. ב. מנין לך אם אני בטיפול או לא. ג. בראשית דבריי, ממש בשורה הראשונה, התנצלתי. אני יודעת היטב שהדברים קשים. אני זוכרת הודעה של אירית כשבתה היתה בת 5. אם בשנתיים הילדה טרם רזתה, ונניח שאופטימלית לא תגיע לטווח התקין לפחות במשך שנתיים נוספות, כדאי לעשות מאמץ רגשי גדול. הרי גם היכולת שלנו לטעת בילדינו בסיס רגשי יציב וטוב היא מוגבלת. ולטעמי לא פחות חשובה. ד. מתעלמת מכל הארס והרעל. לא ארד לרמתך.
 

danakama10

New member
את כתבת

את לא חושבת שהילדה מהממת, את חושבת שהיא תהיה מהממת אחרי שתרזה. וזה אחרי שהאמא מפרטת כמה היא אוהבת את הבת המהממת שלה.
ההתנצלות צריכה להגיע אחרי שאת מבינה איזה דבר מזעזע כתבת, ועוד במיוחד כמנהלת פורום.
נורא.
 
לא נכון. האמא לא אוהבת את המשמנים הנשפכים

לא את המידות הגדולות לא את ההצקות והעלבונות לא את תחושת האשמה שלה כאמא על כך שהבת שלה שמנה. היא חושבת שהבת שלה מהממת *פרט* לעניין השומן. וזו בעיה. בעיני זו בעיה יותר גדולה מהשומן עצמו. חוסר קבלה הורי הוא בעל השלכות מרחיקות לכת. ולא, השומן הוא לא איזה משהו טכני כמו שאת מתייחסת אליו. יש לו מקור רגשי סבוך שהאם והבת לכודות בו. לטעמי נכון לטפל באספקט הנפשי באופן מעמיק ככל הניתן, כי הוא קריטי. אירית כותבת פה כבר הרבה זמן, ותמיד על כך שהבת שלה שמנה. זה כואב לה מאד וזה לא משתנה. אני חושבת שהיא זקוקה לעזרה של איש מקצוע. אני חושבת שהיא אמא טובה, ושלא כל דבר שקשה לילד - פתיר על ידי ההורה. יש ילדים שלא עוברים מבחנים גם כשמממנים להם שיעורים פרטיים בהון תועפות. אז גם זה כשלון של ההורה? כל מי שלא נכנס בתכתיבים החברתיים הוא כשלון? אני לא מסכימה עם זה. יש הרבה צורות לחיות. ויש אנשים שמנים/מכוערים/בעלי פגם פיזי/גרושים/יתומים ועוד ועוד ועוד ועוד שמוצאים את מקומם בעולם. ברור שעדיף להיות צעיר, בריא ועשיר. אבל לא כולם ככה. ואם הבת של אירית תישאר שמנה - מה עדיף לה - להישאר שמנה ולחוש את הצער והרחמים של אמא שלה? או להישאר שמנה ולחוש אהובה כמו שהיא? איזו משתי העמדות הרגשיות מעצימה יותר?
 

danakama10

New member
ונניח יש למישהי ילדה אנורקסית

איזה אופציה עדיפה?
להשאר אנורקסית ולחוש את הצער והרחמים של אמא שלה?
או להשאר אנורקסית ולחוש אהובה כמו שהיא?
כך או כך, בלי עזרה מקצועית, החיים שלה יהיו קשים מאוד.

את לא מצליחה עושה רושם לקלוט שמדובר בבעיה רפואית חמורה. וזאת כבר מעבר לאסתטיקה ולמצב החברתי הלא נעים שזה גורר. אפשר להגיד שילדים הם רעים, אבל הם למעשה פשוט אומרים בכל רם מה שכולם חושבים.

בהודעות קודמות האמא הוכיחה שהיא לא מבינה גדולה בתזונה, והיא גם מוותרת, והיא לא מדרבנת לפעילות גופנית, ולכן אני חושבת שיש עוד הרבה שהאם יכולה לעשות כדי לעזור לילדה.
 
אני חושבת אחרת. אם בשנתיים לא חל שינוי פיזי

על אף שהיא מלווה בגורמים מקצועיים, ומודעת לצד הרפואי של העניין - משהו ביכולת הנפשית שלה להתגייס לסייע לבתה 'תקוע'. כי אין שום ספק שהיא אוהבת אותה. ואין שום ספק שהיא מודעת להשלכות של השומן. לכן אני ממליצה לה לפנות לגורם מקצועי שיעזור לה לשחרר את התקיעות הרגשית.
 
ברור שאני יכולה. ואז איזו מין מנהלת אהיה?

כזו שמאמינה בבריונות? בחסימת תכנים שלא נוחים לה? אני מאמינה בחופש הביטוי ובפלורליזם רעיוני. נכון שיצא לי לטעום לא פעם מעוקצה של דנה, ונכון שלעיתים דרך ההתבטאות שלה לא נעימה. מצד שני, לרוב היא מנמקת היטב את דעותיה, גם אם הן ניציות, וכשהיא לא מתלהמת היא בת שיח מעניינת ורהוטה.
 
מנהלת מצוינת שלא נותנת יד

להתנהגות מגעילה ולא מכבדת לגולשים ולגולשות בפורום שלה. הבריונית פה היא דנה, ואני לא מדברת רק ספציפית על הדיון הנוכחי. כל מנהל שלא חוסם גולשים מהסוג הזה מתרשל בתפקידו, לדעתי, מרחיק גולשים מהפורום שלו, ומעודד את הבריונים להמשיך להתנהג כך ולחשוב שזה בסדר. אני, כגולשת, מנסה לפעמים להחזיר לגולשים כאלה באותה מטבע כדי שיבינו שהתנהגות כזאת לא יכולה להתקיים בלי תגובה. אבל זה בעיקר גורם לגולשים אחרים לחשוב ש"גם אני כזאת". הדרך היחידה בתפוז להתמודד עם גולשים כאלה היא חסימה, כדי להגן על הגולשים האחרים. בפורמטים אחרים אנשים יכולים לחסום ספציפית אנשים שהם לא רוצים לראות תגובות שלהם. פה רק המנהל יכול לעשות את זה. וגם התעלמות לא עוזרת כי במוח של אנשים כאלה היא מתפרשת כ"אני צודק / אין לו מה להגיד" ולא מרתיעה אותם מלהמשיך, ולא מתפרשת כהתעלמות. והם גם נאחזים בכל שבריר של מחמאה כדי להמשיך ולחשוב שהם בעצם תורמים ומועילים ולא פוגעים ומשחיתים כפי שהם באמת - כך שבעצם בתגובה שלך גרמת לי לתת יד להמשך הגלישה של דנה בפורום. אז כדי להימנע מלחזור על הטעות הזאת, אני פורשת. גלישה מהנה ליתר חברות הפורום ולך בחברתה הנעימה כל כך של דנה.
 

מ י כ ל10

New member
המממ

אני כן לומדת מהתגובות שלה.
זה נכון שבדרך כלל בקריאה ראשונה אמי מזדעזעת - הן נקראות לי תוקפניות, נחרצות מאוד, דברים שהם בגדר המלצה נאמרים כאמת מוחלטת והניסוח מעביר טונים לא נעימים.
אבל כשאני קוראת שוב ומנקה את הטונים, המידע מועיל. והרבה פעמים היא מסבירה ומנמקת בעקבות תגובות לדבריה.
הייתי שמחה אילו הייתה עוטפת את דבריה בצורה נעימה יותר. זה כנראה היה עוזר להעברת המסר
 
יש למנהלת כלים לגרום לה לכתוב בצורה נעימה.

למחוק תגובות לא נעימות, להתריע על חסימה אם היא תמשיך, לחסום לזמן מוגבל, ואם רואים שזה לא עוזר - רק אז לחסום לצמיתות. אבל פשוט לאפשר לה לכתוב כרצונה זה לעודד אותה להמשיך, כי למה לא? כל עוד מותר לאנשים תחת ההנהלה הנוכחית לכתוב בפורום כל מה שמתחשק להם בלי לחשוש מסנקציות, מבחינתי זה עידוד של התנהגות גסה ופוגענית, וכאמור, אני לא מתכוונת לתת לכך יד.
מאחלת לך שנים של הנאה מהתגובות המועילות של דנה והעלמת עין מהגסות והדורסנות שלה.
 
למעלה