יש כאן אימהות לילדים עם הפרש גילאים גדול?קצת פריקה..

rain31

New member
יש כאן אימהות לילדים עם הפרש גילאים גדול?קצת פריקה..

יש לי בבית ילדה שעוד מעט בת 6 וחצי וצפויה ללדת באפריל בן . ההבדל בינהם יהיה 7 שנים. אני מלאת חששות ולא מפסיקה לחשוב על זה. זה נושא שמאוד מעיק עלי ומעסיק אותי ללא הרף. קודם כל כי רציתי להביא ילדים בהפרשים של כ-3-4 שנים שעדיין יגדלו יחד, שיהיו להם זכרונות יחד מהילדות...
במצב שלי הילדה גדלה כיחידה וגם הוא יגדל כיחיד כי אין בינהם תחומי עניין משותפים והם גם בן ובת אז בכלל זה עולמות שונים.
אני ממש מבואסת כמה שאני שמחה על ההריון עד שסוף סוף הגיע, אני מלאה ברגשות מעורבים של שמחה מצד אחד כי מאוד רציתי ילד נוסף ומצד שני עצב על כך שלא יגדלו יחד. זה פשוט לא עוזב אותי כמה שאני מנסה לא לחשוב על זה ופשוט להשלים עם זה כי באמת שאין ברירה אחרת , זה מאוד מפריע לי. במיוחד שמסביבי לכולם ילדים בהפרשים קטנים אחד מהשני וגדלים ביחד...
כשאני חושבת על סופי שבוע למשל ,אנחנו קבוע נוסעים לאנשהו בדר"כ עם גיסתי שלה יש ילד בגיל של הילדה שלי ועוד ילד בן 4...הולכים לפעילויות שמעניינות את שלושתם כי הם קרובים בגיל ועוד מחשבות כאלו ואחרות שעולות לי ופשוט מבואסות אותי...או למשל שעד הקטן יעלה לכיתה א' הגדולה תעלה כבר לכיתה ז' ואפילו לא יוכלו לחזור יחד הביתה... מחשבות כאלה כל הזמן מציפות אותי ואני רק בוכה.
 
לי יש עשר שנים בין הראשון לאחרון

אז נכון שבאמצע יש עוד שניים אז זה קצת שונה. אם כי בין השני לשלישי 5 שנים הפרש.
לדעתי, אין לך מה לדאוג. הם כן יגדלו ביחד. את צריכה לראות את השמחה של הגדול כשהקטן רץ אליו ומחבק אותו.
בנוסף, הוא עוזר לי המון עם הקטנים.
ובעיני, יותר קל שאין לך מישהו צמוד מבחינת התפעול. היא תהיה עסוקה עם החברות / שיעורים / מסך כשאת עם הקטן.
לגבי הבילויים - זה באמת בעייתי. כשהקטנים היו קטנים ממש, התאמנו את הפעילויות לגדולים. עכשיו כשיש להם כבר תחומי עניין ורצונות, קורה שאנחנו משאירים את הגדול בבית לעשות שיעורים והולכים איתם לגן משחקים.
כמובן שיהיה נהדר אם פעם או פעמיים בשבוע תוכלי לבלות רק איתה (אם נניח סבתא או מטפלת) יקחו את הקטן לטיול בעגלה.
בקיצור, אל תדאגי ולידה קלה.
 
בין בעלי לאחותו יש 7 שנים,

והוא לא גדל כיחיד (הוא הבכור) - בגיל 7 אתה לא בוגר, ועוד נשאר הרבה "לגדול". הם אחים קרובים ואוהבים. אחריהם יש עוד אח, 9 שנים אחריה - וגם שני הקטנים די גדלו יחד, ואוהבים זה את זה.
אצלנו במשפחה זה היה בעייתי יותר - אנחנו היינו 3 יחסית צמודים (אני ושני אחים), ואחותי נולדה הרבה אחרינו (יש יותר מ-10 שנים ביני לבינה). היא באמת הרגישה שהיא גדלה לבד, ושהיא נפרדת מאיתנו - כי לנו היו את האחים האחרים להיות איתם, ולה לא - וזה די ביאס אותה.
אבל זה לא המצב אצלכם - כשיש רק שניים, ההפרש משנה פחות (מה גם ש-7 לא הפרש כזה גדול), מאשר כשיש כמה צמודים גדולים ואז הפרש גדול.
ולגבי בילויים - המצב שלך לא שונה מרוב המשפחות האחרות, שאולי יש להן ילד נוסף באמצע - עדיין בין הקטן לגדול יש לרוב 6-7 שנים הפרש ממילא, וצריך למצוא בילויים שיתאימו לשניהם (או כשאי אפשר, ההורים מתחלקים - כמו שאנחנו עושים לפעמים כשאנחנו הולכים לקולנוע - אני הולכת עם הקטנה לסרט אחר או למשחקייה והאבא עם הגדולות בסרט שמתאים להן).
 

MotheRonit

New member
זה פשוט עולם אחר

אני לא אמא - אבל עובדת בתחום עם הרבה משפחות - ככה שיוצא לי לראות מגוון של הפרשים
נכון שבהפרש צפוף יותר יש יתרונות שציינת
אבל כשיש הפרש גדול יותר זה פשוט קסם ברמה שלא הייתה מתקבלת אחרת
וזה כל כך ממלא את הלב שזה יתפוס את כל המקומות של החששות :)
&nbsp
 

זלופית

New member
מסכימה מאוד!

אני זוכרת אחרי שהגדול שלי נולד, מאוד הופתעתי לגלות שילדים מאוד מאוד אוהבים תינוקות ופעוטות.
יש לילדים שלי 3 בני דודים מצד בעלי שאנחנו מתראים איתם די הרבה - ודווקא עם הבן דוד שגדול מהבן שלי ב- 8 שנים יש לו את הקשר הכי טוב, הבן דוד האמצעי תמיד מאוד מנסה להתחבב עליו (הפרש של 6 שנים) וזה שגדול ממנו ב-3 שנים כמעט ולא מתייחס אליו...
כשהבן שלי נולד, הבן דוד האמצעי כל הזמן קירקר סביבו, שאל שאלות על תינוקות וביקש תמיד להחזיק אותו - זה באמת קשר מקסים כשההפרש גדול יותר.
גם בין הבני דודים עצמם - הגדול יותר קרוב לקטן ופחות לאמצעי. ויש הפרש של 5 שנים בין הגדול לקטן. יש לי חברה מהעבודה עם 3 בנות והפרש דומה והיא כל הזמן מספרת שהגדולה והקטנה קרובות יותר ועושות חזית מול האמצעית, ושהיא לא מבינה איך זה.
אז אני מניחה שחיבור בין אחים הוא יותר עניין של אופי הילדים ופחות ההפרש ביניהם ובנוסף נראה לי שיש משהו בהפרש גדול שמוריד משמעותית את אלמנט הקנאה והתחרותיות - הגדול מרגיש חמלה ואחריות כלפי האח ופחות כאילו גוזלים לו את תשומת הלב.
 
מחשבות על ילד יחיד ועל אחים בהפרש גדול

אחותי ואני גדלנו בהפרש של 5 שנים זו מזו. כשאני הלכתי לכתה ה' היא עלתה ל-א' ולא היתה אחות גאה ממני. כל כך שמחתי לקחת אותה לבית הספר ולהחזיר אותה. היו לנו עולמות תוכן עשירים ופרטיים משלנו. בימי ההולדת שלה לרוב אני וחברה טובה שלי היינו צוות הבידור. כמובן גם רבנו הרבה (כמתבקש). כשגדלנו היינו נוסעות יחד לסבא וסבתא בקיץ, רק שתינו, לשבוע או יותר. כן, בהחלט היו שנים שהיינו בעולמות תוכן שונים, אבל סביב הצבא שלי וגיל ההתבגרות שלנו הפכנו לחברות מאד מאד קרובות. ונשארנו כך עד היום.
אני כאן כדי להזכיר לך שאחים מלווים זה את זה חיים שלמים. אולי כשתלכי איתו לג'ימבורי היא תעדיף לקפוץ לקניון עם חברות. ואולי כשתשבי איתו על תרגילי חשבון בעשרת הראשונה היא כבר תשנן את הטבלה המחזורית. אז מה. יהיו להם חיים שלמים לחיות זה עם זו. ולך כאמא יהיו המון שנים ללוות את הקשר ביניהם. וקשר - כפי שכתבו לך רבות לפניי - ממש לא נשען רק על ההגעה המשותפת לבית הספר או הג'ימבורי או עוד המון דברים אחרים שטורדים את מנוחתך כרגע. קשר נובע קודם כל מהאישיות של כל אחד מהאחים, וכמובן מושפע השפעה דרמטית מהאוירה בבית כולו.

בעלי הוא בן יחיד. לגדול כילד יחיד משמעו לגדול לבד. בלי אח. זה מאד מאד שונה מלגדול בבית עם עוד אח, גם אם ההפרש יצא גדול מכפי שייחלת. ואגב, חברה טובה שלי קיבלה אח קטן כשהיתה בת 15, ועד היום הם בקשר מצוין.
שמחי על מתנת האחאות שאת מעניקה לבתך, החורגת בהרבה משנות בית הספר והשנים של "הפעילויות המשותפות".



אצלי בבית יש הפרש של 7 שנים בין הבכורה לקטנה, ואני רואה את הקשר ההולך ונרקם ביניהן. הפיצית מחייכת, הגדולה יודעת להצחיק אותה ולשיר לה.
לגבי הדאגה שהם בן ובת - זה לא מה שיפריע להם ליצור קשר חם וקרוב. אני מכירה במשפחה ואצל חברות המון אחים ואחיות ביחסים נהדרים. אגב, לפעמים גם כשיש עוד אח/ות מאותו המין, וההעדפה היא דווקא לבן המין השני.

הריון הוא תקופה מלאת חרדות ופחדים. ככה זה. לשאת חיים זו אחריות גדולה ומעמסה עצומה. מאחלת לך המשך רגוע ככל הניתן. מבטיחה לך שחלק מן החרדות ייעלמו עם הלידה.
 

galilit11

New member
הפרשי גילאים

אחותי ואני בהפרש של 6 שנים אני הגדולה. יש לנו ותמיד היה לנו קשר ממש טוב. טוב, האמת היא שזה לקח קצת זמן ואני לא זוכרת את השנים הראשונות כל כך, אבל מאז שאני זוכרת תמיד הייתי בשבילה גם חברה וגם אחות גדולה ומכוונת.
זה שונה לחלוטין מהילדים שלי שההפרש ביניהם הוא שנתיים והם מרגישים את עצמם כבני אותו הגיל ממש, וגם "דורכים באותם מקומות". אצלי ואצל אחותי זה היה שונה, ואני לא חושבת שאי פעם התחרינו אחת בשניה על תשומת לב ההורים וכיו"ב. אז יש להפרש כזה המון יתרונות.
אני חושבת שהיתרון הגדול ביותר של הפרש גדול הוא שאת יכולה לגדל את הקטן בנחת, להשקיע ולתת לו המון תשומת לב, בזמן שהגדולה לא צריכה שתטפלי בה יותר אלא היא עצמאית. שאתם ההורים לא במירוץ תרנגולות ערופות ראש כפי שקורה כשמגדלים שניים הקרובים בגיל.
ומעבר לכך, כמו שמאיר שלו כתב באבא עושה בושות: "וחוץ מזה אפרים, זה מה שיש"
 

גלושקה21

New member
אל תחששי

בין השני לשלישית אצלי יש תשע שנים וחששתי מאוד אך הוא היה משוגע עליה מהרגע הראשון וכיום כשהיא בת שבע הם ממש חברים בלב ובנפש. פשוט מרגש לראות.
 
נחמד. אצלי גם חלה קצת התקרבות

לאחרונה בין השנייה לשלישית (הפרש של 6 שנים, השלישית בת 4) - נראה לי בעיקר כי חלה קצת התרחקות בין הראשונה לשנייה, כי הראשונה נכנסה לגיל ההתבגרות (וגם נמצאת בחדר משלה בשנה וחצי האחרונות, כשהקטנות יחד).
 

גלושקה21

New member
אצלך יש אפילו יותר פוטנציאל

הפרש קטן יותר וכולן בנות. הן יוכלו להיות חברות מאוד טובות עם תחומי עניין משותפים. בגיל ההתבגרות באמת הכל לא צפוי.
 
למעלה