נמאס לי

נמאס לי

אני יודעת שזו לא התגובה ההורית ההולמת, אני יודעת שנדרשת סבלנות, רגישות, הכלה ואמפטיה, אבל רבאק.... (כמעט) כל יום לנגב טוסיק מלאא קקי של ילד בן 5 (שכבר נגמל מזמן מזמן) - אחרי (!) שהוא עושה קקי ענקי בשירותים (זה הנוהל - נכנס הביתה, רץ לשירותים ועושה). זה ממש כאילו הוא 'שומר'לי עוד קצת בפנים כדי לעשות בתחתונים 5 דקות אחרי. כדאי ללכת לרופא? הוא אומר שהוא לא מרגיש את זה בכלל. כל הבית צחנת אלוהים. איך הוא לא מרגיש?! ובשנה הבאה הוא עולה לכתה א'. מה יהיה. מה יהיה. כזה מתוק, כזה נבון, לב ענק, קונדסון. ו.... כלום, אבל כלום, לא עוזר.
 

הייבי

New member
למה לא להתייעץ עם רופא?

מה יש לך להפסיד בשלב הזה? תשללי סיבה רפואית ומשם יכול להיות שהכיוון צריך להיות טיפולי/התנהגותי. אולי זו דרך להביע משהו שהוא צריך מכם ולא יודע לבטא במילים. לנו היתה בעיה של פיפי שהיה בורח על הרצפה כשהיה נכנס לסצינות בכי. גם אנחנו מרתנו שערות- ילד בן 3 גמול מעל שנה בלי פספוסים. הדרכת הורים מאוד עזרה לנו בהקשר הזה.
 
קורה כמעט כל יום ללא קשר לזהות המטפל

עברנו איתו המון בענייני גמילת קקי. חשבתי שהתייצבנו. טעיתי.
 
ניסית לתת לו לשבת גם אחרי שהוא סיים?

אצלי הקטן היה עכשיו כמה חודשים ברגרסיית גמילה. והסייעת אמרה שהיא שמה לב שהיא לוקחת אותו לשירותים, הוא עושה פיפי אבל כעבור חמש דקות בורח לו קצת. כאילו שהוא לא מתרוקן. אז עד עכשיו אחרי שהוא מסיים אנחנו אומרים "בוא נבדוק אם נשאר עוד קצת פיפי". והרבה פעמים יוצאות עוד כמה טיפות.
 
אז כנראה ששתי דקות זה מעט מדי

זה אולי לא בריא, אבל במצבך הייתי נותנת לו לשבת יותר. אפילו להקריא לו סיפור או משהו.
 
כמה זמן זה?

אצלנו היה קצת בתקופה שהיה וירוס בטן בבית - אבל אם זה יותר משבוע, אז סביר שזה לא וירוס.
 
טוב זה ברור שהוא פשוט לא מתרוקן עד הסוף.

אני לא יודעת מה הפתרון לזה...לצערי לא מכירה מקרים כאלה...
 

MotheRonit

New member
הוא מספיק גדול כדי לנקות לבד:

להשאיר בשירותים
גליל נייר טואלט
מגבונים (אחרי שסיים לנקות עם נייר טואלט לוודא שזה נקי)
שקית לתחתונים המלוכלכים
אם אין פח אז עוד שקית למגבון המשומש (להנחות לא להשתמש ביותר מאחד-שניים ולהבהיר שלא זורקים לאסלה)
&nbsp
- להפוך את זה לעניין שלו בלבד בינו לבין עצמו. הוא לא מערב אף אחד אחר. ואף אחר לא מתעסק בזה. אני מאמינה שזה יעזור לו למקד את תשומת הלב לעניין כי הוא לא מקבל מזה שום יחס.
 
היום דיברתי איתו על זה

כי אתמול לא הצלחתי להיות עניינית ולא אמרתי 'לא נורא' כמו תמיד, אלא ממש הייתי מודאגת. הוא אמר - ממש במילים אלה - שהקקי שלו זו האחריות שלי - ושאם אני לא שולחת אותו לשירותים אז מה בעצם אני רוצה ממנו (אמא את צריכה להגיד לי לעשות את הקקי). בעלי אופטימי וטוען שכבר חל שיפור משמעותי (הילד הולך לבד לשירותים בשעה קבועה וכמעט תמיד גם עושה). אני, כפי שאתן מבינות, מודאגת וקצת מיואשת.
 

MotheRonit

New member
בהמשך לתגובה הקודמת שלי, לדעתי הדיאלוג הזה בינכם רק חידד את

זה שתחושת הבטן שלי הייתה נכונה - זה מקור למאבק פסיכולוגי בינכם - וזה הזמן להבהיר לו חד וחלק שזה ממש לא האחריות שלך. מה שהייתי עושה זה מאפשרת לו לנקות לבד - מה שיצליח יצליח - ואחר כך מקלחת. (כחלק מסדר יום ולא בתגובה לעניין.. זה משהו שיכול להסתדר?)
שאלה נוספת שאני חושבת שלא נשאלה - האם זה פעם אחת במהלך אחר הצהריים או כל פעם שהוא מתפנה? מה קורה בגן סביב העניין?
 
יכול להיות שעצם פעולת הניגוב מעודדת עוד קקי?

אולי שווה לנסות לשטוף אותו/ לנגב ממש בעדינות/ לנגב עם נייר אחר/ ללמד אותו לנגב בעצמו (אם שנה הבאה הוא בביה״ס, בכל מקרה צריך...)
 

Ani15

New member
תגשי לרופא ותתיעצי

יש שם למה שאת מתארת, שאיני זוכרת אותו. בתסריט שאני זוכרת, מדובר על איבוד תחושה בחלחולת (קטע המעי שקרוב לפי הטבעת) עד כדי שבורח קקי בלי בכלל להרגיש. זה אפייני למי שסובל מעצירויות ומתאים למה שאת מתארת על "קקי גדול" - הוא מתאפק הרבה זמן עד שמגיע הביתה, מצטבר לו הרבה בחלחולת, וכתוצאה יש אבדן רגישות של העצבים שם. שוב, אין לי שום נסיון בזה אבל זכור לי שקראתי משהו על זה - הפתרון הוא לתת משלשלים (כמו אבילק או פג שאין להם שום השפעה פיסיולוגית, הם רק מוסיפים מים לצואה) כך שהילד מפסיק להתאפק ואז הרגישות בחלחולת חוזרת. בקיצור, דברי עם הרופא.
 

Ani15

New member
נזכרתי

אנקופרזיס (אצלכם אולי כזה שאינו מלווה בעצירות) - תגגלי.
 
למעלה