התלבטות

roro41

New member
התלבטות

אני בחופשה של 10 ימים רוצה להשקיע בבתי
תכלס אין לי מושג מאיפה מתחילים . היא בת 3 שנים .
מכירה את הצורות מרכיבה פאזל מ 25 חלקים מכירה את הצבעים
גדול בינוני וקטן . כשאנו יושבות לצייר היא מציירת מקשקשת
לא צובעת בתוך מעגל למשל אך מדביקה מדבקות בתוך המעגל
לא רוצה לשבת איתי במיוחד כשאחותה הקטנה ערה אנו מצליחות לשבת רק כשהקטנה יושנת ואני חושבת שזה טבעי כי היא מסיחה את דעתה..
על מה אני אמורה לשים דגש ? רציתי לרשום אותה בחוג ציור אך חוששת שזה מוקדם
פלסטינה בגן עובדים עם ה הרבה . חשבתי על קונדיטוריה יהיה מעניין וכיפי
בעיקר רוצה לראות איפה הקושי שלה ומשם להתקדם אך לא יודעת מה בת 3 אמורה לעשות .
סיפורים היא אוההבת לשמוע רק בלילה .
בני גילה יודעים הרבה ממנה חברתי בנה מרכיב פאזל מ 200 חלקים מכיר את כל בעלי החיים ובנם באנגלית גם אני קצת חששתי כי אני עושה טעות איומה להשוות אותה באחרים.. גם האחיין שלי בגילה מצייר בצורה מקסימה ולא רק 'לקשקש' להרפות ... להניח לה או ...
 
למה להשקיע בלימודים?

אם הבנתי נכון, יש לך 10 ימים לבלות איתה, יותר מאשר בשאר הזמן.
אז לא עדיף לעשות משהו כיפי?
ובגיל 3 לא אמורים להרכיב פאזל של 200 חלקים. אם כבר, זה נשמע לא תקין ודורש בירור.
 
אנה, הגזמת.

ממש לא דורש בירור אם ילד עושה פאזלים של 200 חלקים בגיל 3. זה אומר שהוא אוהב פאזלים ושנתנו לו פאזלים. זה הכל.
 
כשאנשי מקצוע שומעים ששני הגדולים שלי התחילו לקרוא מוקדם, ישר

אומרים שהרבה פעמים זה מצביע על איזו בעיה במוח.
במקרה שלהם זה קרה כי עם הגדול ישבנו והוא התעניין, והשני היה צריך להראות שגם הוא יכול.
אבל עובדה שזה נשמע מדאיג לאנשי המקצוע.
 
היפרלקסיה (קריאה מוקדמת) לא זהה לפאזלים -

אבל בגיל 3, גם ללמוד לקרוא זה תקין (למיטב ידיעתי, ב"חדר" למדו לקרוא בגיל 3). בגיל שנה זה אולי משונה, אבל עדיין לא מצביע דווקא על "בעיה". בכל מקרה, אני לא חושבת שיש מומחה שידאג אם יגידו לו שילד עושה פאזל של 200 חלקים בגיל 3.
 
אגב פאזלים

כמה חלקים הגיוני שילד יידע להרכיב?
1. בן 4.5 מליח לא רע עם 24. סביר או לא?
2. בן 2.5 - מבין מה הוא אמור לעשות, אבל מצליח רק לשים את החלק האחרון. נראה לי לא מספיק.
לא זוכרת מה הגדולים שלי עשו בגיל הזה.
 
נראה לי ששניהם במצב סביר מבחינת הנורמה

(לא שזה מאוד משנה באיזה גיל עושים כמה חלקים). לקטן אפשר לתת פאזלים של שני חלקים ואז לעלות ל-3 ול-4 ול-6. לגדול, אם הוא מצליח 24 ואת רוצה לקדם אותו תעלי קצת - ל-35, נניח. רק שימי לב שמה שקובע את הקושי של פאזל הוא לא רק מספר החלקים, וגם תוודאי שהתפעול נוח מבחינת גודל החלקים, החומר, המשטח עליו מניחים (על שטיח זה יכול להיות בעייתי, למשל).
 
נכון, חלקים גדולים הרבה יותר קל לו

הכל בולט יותר.
הבעיה שהקטן לא רוצה לשבת על כלום, הקלינאית חושבת שהיא רואה התחלה של בעיית קשב. התחלנו ריפוי בעיסוק, נראה מה יהיה לה לומר.
ודווקא אני מרגישה שיש לו פוטנציאל, הוא מזהה צבעים, צורות, מספרים, חלק מאותיות
 
אני לא שומעת שיש לה בעייה כלשהי.

אבל אם את רוצה לקדם אותה בציור את בהחלט יכולה לשבת איתה על זה - למשל לצייר לה פרח ושהיא תצבע אותו - גם אם הצביעה היא קשקוש. מדבקות זה מצוין, אגב.
בגיל 3 מה שהלך אצלנו מאוד היה לוח ציור מגנטי מחיק - הילדים מאוד אוהבים את זה, ואולי זה יעודד אותה לצייר. לילדה עם בעייה באחיזה שהקשתה עליה לצייר גם קניתי חוברות מבוכים שעזרו לה לבטא יותר את מה שהיא ניסתה לבטא בציור.
לגבי פאזלים - גם, אין בעייה לקדם אותה אם את מעוניינת - אם היא מרכיבה פאזל מ-25 חלקים, תני לי פאזל של 35 חלקים, וכך הלאה. את יכולה לתמוך בה בהתחלה ולעזור למצוא חלקים מתאימים, וכו' - ובהמשך היא תתקדם לבד.
אין שום סיבה לחשוש מזה שהבן של החברה מרכיב פאזל מ-200 חלקים - זה פשוט אומר שהוא מרכיב הרבה פאזלים, ואולי הוא לא מצייר בכלל. והילד שמצייר -אולי לא מרכיב פאזלים. את לא יכולה לקחת תכונה מאחד ותכונה מהשני ולהרכיב את "ההתפתחות האידאלית" כי דברים באים אחד על חשבון השני - ודווקא אצל הבת שלך נראה שזה די מאוזן. לגבי בעלי החיים ובנם - אנחנו לא גרים בחווה, ולדעתי אפילו הבת שלי שבחטיבה לא יודעת את שמות החיות ובנם - אפשר ללמוד את זה כמו שאפשר ללמוד הרבה דברים אחרים. אגב, היא בכיתת מחוננים... היא גם לא יודעת את סדר הא"ב או את לוח הכפל בע"פ. היא יכולה ללמוד אותם אם זה יהיה חשוב, אבל בינתיים זה לא חשוב... אגב, גם אני ובעלי לא ידענו את לוח הכפל בע"פ, ולי יש תואר שני במתמטיקה (תואר שלישי במשהו אחר) והוא בכלל פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה... (כן ידענו את הא"ב בע"פ כי בימינו היה צורך בסדר הא"ב כדי לחפש דברים במילון ובאנציקלופדיה ובספרייה - ובימינו, מי מחפש ככה דברים? לפעמים יש דברים שמסודרים בסדר הא"ב ואני אפילו לא שמה לב, כי זה כל כך נדיר היום).
הכל שטויות, ואל תחפשי בעיות שלא נמצאות שם, וזה שהיא לא יודעת את שמות החיות בגיל 3 (או שאולי רק לא יודעת אותן באנגלית) ולא מרכיבה פאזל של 200 חלקים או מציירת בצורה מקסימה בגיל 3 לא אומר שהיא אבודה. היא עדיין יכולה להיות... אממ... חוואית? פותרת פאזלים? ציירת? כשהיא תהיה גדולה. אני אנחם אותך ואומר שבאנגלית יש גם שמות לקבוצות של חיות - לכי תשאלי את הבן של חברה שלך איך אומרים קבוצות של חיות ותצחקי עליו כשהוא לא יידע


את בהחלט מוזמנת לבחור דברים שאת רוצה להעשיר אותה בהם - אבל ממש לא כדאי להתייחס לזה כאל "הקושי שלה" כי לא נראה שיש לה קושי (אלא אם אמרו לך משהו - לא ציינת משהו כזה).
 
מודה שאני לא מבינה את המוטיבציה שלך

למה צריך 'לקדם' אותה?
(מתוודה שאני די שונאת 'לקדם' את הגדולה שלי לפי הדרישות של מערכת החינוך, ומאמינה שילדים (ואולי גם מבוגרים) לומדים הרבה יותר והרבה יותר טוב באופן חופשי ואינטואיטיבי) -
מה רע בהפרחת בועות סבון, בהכנת עוגיות, בריקודים בבית והשתוללות בפארק בחוץ? בצפייה משותפת בסרט אהוב, במשחקי דמיון, בפגישה עם קרובי משפחה? מה רע ב'סתם' להיות ביחד?

מה זה משנה שיש מישהו שמרכיב פאזל עם המון חלקים? יש גם תלמידים שמסיימים תיכון עם תואר מהאוניברסיטה, אז מה, כל מי ש'סתם' מסיים עם בגרות הוא אידיוט?
מה היא אוהבת לעשות? אישית הייתי משתדלת לזרום עם הכיוון שלה ונותנת מקום לאהבות שלה. אצלי בבית הקטנה מאד אוהבת לאפות איתי, בעצם גם האמצעי, אז כשאני במטבח אני תמיד מזמינה עוזר (או עוזרים) אם שניהם רוצים לבוא. הגדולה רק לעתים רחוקות מצטרפת. לעומת זאת הבנות מאד אוהבות ליצור והאמצעי לרוב לא יצטרף אליהן, ומעדיף לשמוע סיפורים ולספר אותם, לשחק משחקי דמיון. הגדולים יותר אוהבים לגו מהקטנה. וכל זה - כמובן - בתקופות שונות. לאורך זמן אני רואה מגמות יציבות, וכשאני מזהה מגמה כזו אני משתדלת לפנות לה מקום בבית במהלך השוטף של החיים.
לגבי פאזלים - הגדולה שלי מאד אהבה פאזלים והיתה עושה המון, הגענו עד 160 חלקים, ומתישהוא היא איבדה סבלנות וזנחה את הפאזלים לגמרי. אני לא מרגישה שנגרע משהו מההתפתחות שלה בגלל זה. כנ"ל לגבי הקטנים שלא הרכיבו אף פעם פאזל של 100 חלקים.
 

danakama10

New member
להשקיע בילד זה דבר רצוף, יום יומי

לא ב- 10 ימי חופש שפתאום יש.
הדרך שילדים לומדים היא דרך משחק, ולא כשיושבים לקדם. אם היא לא רוצה לשבת איתך, אולי היא מרגישה שאת יושבת איתה כדי לקדם אותה, וזה לא כייף. את צריכה לעשות הכל בדרך משחק, עם המון עידוד ואפס ביקורת.
ולגבי ציור, זה לא פופולרי להגיד את זה, אבל ילדים צריכים שילמדו אותם איך לצייר. תראי לילדה איך את מציירת ילדה למשל, בדרך קלה ופשוטה, והיא תלמד מהר יותר לצייר דברים משמעותיים יותר מקשקושים.
אם היא מרכיבה פאזל מ- 25 חלקים, תרכיבי יחד איתה פאזל מ- 40 חלקים. תדברי איתה שיחות על כל מיני נושאים. צאו לטיולים ודברי ותסבירי לה דברים שאתם רואים בדרך. תעשו ניסויים שונים, תלכו ללטף חיות. בקיצור, לקדם ילדים זה בעיקר להיות איתם ולהנות איתם, באופן רצוף.
 
אני לא מבינה איפה הבעיה, ולמה צריך לקדם

הבת שלך נשמעת ילדה מפותחת יפה, ואני מתקשה לראות היכן הבעיה. גם אם היא לא צובעת בתוך המעגל - הרי שהיא כן מדביקה בתוכו. כפי שאת עצמך הבאת את הצד השני - כדאי להרפות, בעיקר לא להקשיב לסיפורים של אחרים, לצייר, לקרוא ספרים, להדביק, לצאת לגינה וכל דבר שעשוי לשמח את שתיכן, כי ללמוד ולהתקדם - אתן יכולות בכל סיטואציה.
בכלל השוואה בין ילדים (וגם מבוגרים תכלס) באמת לא עושה טוב לבריאות, בייחוד כשההשוואה היא מול פנומן (או מול הגזרה של בר רפאלי נניח). אם את רוצה בכל זאת לברר ולהשוות - מציעה לך לחפש בגוגל 'כמה חלקים פאזל גיל 3' ותנוח דעתך, ש-25 חלקים הם סבירים בהחלט לגילה. מנסיוני הדל עם ילדים נבונים דיים, נשמע לי שמאתיים חלקים הם אגדה אורבנית, או שלחילופין מדובר במחונן-על (קרי: גאון).
חופש נעים :)
 
ממש לא אגדה אורבנית.

אין סיבה להוציא את האמא שקרנית כי הילד שלה אוהב פאזלים. יש ילדים שאוהבים פאזלים, ו-200 חלקים בגיל 3 זה בהחלט אפשרי לילדים כאלה. בתכלס כשמבינים את העיקרון מבינים את העיקרון, ואם אוהבים לעשות פאזל - יכולים לשבת את הפרש הזמן שמפריד בין לעשות פאזל של 60 חלקים ל-100 חלקים ול-200 חלקים. וכמו שכתבתי בהודעה אחרת - הקושי של פאזל בכלל לאו דווקא נקבע על פי מספר החלקים - מאוד משנה מה התמונה, למשל.
אבל זה לא קשור לכך שגם להרכיב פאזל של 25 חלקים בגיל 3 זה תקין לגמרי מבחינה התפתחותית. כמו שלא תגידי שקיום של ילד דו לשוני בגיל 3 (נניח כי ההורים שלו מדברים בשתי שפות) אומר שילד חד לשוני בגיל 3 יש לו בעייה התפתחותית - הסביבה שלהם שונה, המוטיבציה שלהם שונה, מה שהם חווים במשך היום שונה, וכו'.
 
נניח שלא בּוֹבֶּה מַייסֶס...

טרחתי וערכתי סקר קצרצר בסביבתי ומאתיים לא בכיוון, גם לא בקרב ילדים שמתאפיינים בחשיבה ריאלית וכישורים טכניים גבוהים (כאלה שאובחנו כמחוננים), כך שאני דבקה בדעתי שאו שהאמא ההיא מכרה מעשיות או שהילד מחונן על.
בבקשה אל תשימי לי דוגמאות לא הגיוניות בפה (אם כבר אז להיפך - בגיל צעיר דו ותלת- לשוניים נוטים לעיכוב ביחס לחד-לשוניים).
 
לא אמרתי שזה מה שאת אומרת.

בכלל לא התייחסתי אלייך בחלק הזה - אלא לאמא השואלת, שמוטרדת מכך שהילדה שלה עושה רק 25 חלקים כשמישהו אחר עושה 200. את הרי לא זאת שזה הפריעה לה, אלא היא.
ולגבי ה"הוכחה" שלך שאין ילדים כאלה. טוב, אולי אין. יש לי במקרה בבית ילדה מהסוג שאוהב פאזלים, אבל אין לי בשלוף תיעוד של כמה היא עשתה ספציפית בגיל 3. בגיל שנתיים היא בוודאות עשתה 50 (ישר והפוך - זה מה שהיא הייתה עושה אחרי שהיא מסיימת פאזל - עושה אותו הפוך), בגיל 4 היא בוודאות עשתה 300 ו-500, וב-5 בוודאות 750 (פשוט יש כן תיעוד בשלוף של הדברים האלה - את ה-50 וה-500 אנחנו קנינו, את ה-300 קנו לה בגיל 4 בגן במיוחד כדי שלא ישעמם לה, את ה-750 בצהרון של גן חובה) - והיא עושה את הפאזל בלי להסתכל בציור שעל הקופסא, אגב, ולא חושבת שזה חלק מהתהליך (פעם אחת לפני שנים ספורות היא כן ביקשה לראות את הציור בפאזל עם ציור מאוד לא מוגדר, וממש וידאה איתי שזה לא נחשב רמאות. היינו צריכים למצוא את הציור על הקופסא ברשת, כי הרי לא היה לה צורך בקופסה אז לא תמיד שמרנו אותה...).
והיא אמנם מאובחנת כמחוננת ובכיתת מחוננים אבל תלמידה איומה (סוג של עציץ בכיתה), כך שאם כבר היא מחוננת תחת... אבל אני לא חושבת שיש בהכרח קשר. יש קשר לכמה הילד אוהב פאזלים, וכמה הסביבה שלו מספקת לו פאזלים שמתאימים לרמה שלו (את הפאזלים קנינו במיוחד בשבילה - וגם בגן ובצהרון קנו לה פאזלים במיוחד, כאמור). גם אף פעם לא ניסינו להרשים אף אחד ב"יכולות הפאזל" שלה (הסיבה שאני מציינת אותן כאן היא רק כי על זה הדיון). בסך הכל זה פאזל, לא ניתוח מוח ולא הנדסת טילים...
https://www.youtube.com/watch?v=THNPmhBl-8I 
 

זלופית

New member
בגיל 3 הבן שלי ממש אהב חול קינטי

קצת חול ו-2 כוסות פלסטיק והוא היה מאושר.
בתור בילוי אצלנו היה מאוד פופולרי נסיעה באוטובוס ועצירה לגלידה בדרך.
מה עם שעת סיפור בספרייה?
מצטרפת לדיעה שלהשקיע זה פשוט להקדיש זמן אחד על אחד וליהנות ביחד. הלמידה תבוא לבד, היא נמצאת בכל מקום.
אני זוכרת שהייתה תקופה סביב גיל 3 שהבן שלי התחיל להתעניין בסמלים של מכוניות. הוא זכר וידע לזהות 90% מסוגי המכוניות - ידע איזה אוטו יש לכל קרובי המשפחה שלנו. באיזשהו שלב איבד עיניין, הפסקנו לדבר על זה והוא שכח הכל חוץ מזה שלנו יש פיאט. לאחרונה מגלה אובססיה לחלזונות וכל יציאה החוצה היא מסע לגילוי ואיסוף חלזונות... תזרמי עם מה שמדבר אליה ותרחיבי כל נושא עד כמה שניתן.
לגבי היכולות שלה - נשמע לי סביר בהחלט. לעיניין הפאזלים, הבן שלי שונא פאזלים - הוא כמעט בן 4 ואני לא מצליחה לגרום לו לעשות איתי פאזל בסיסי של 12 חלקים. הגננת שלו אומרת שהוא דווקא מרכיב פאזלים קטנים בגן ושאם הוא יודע להרכיב פאזל של 12 חלקים הוא יכול להרכיב גם פאזל של 100 חלקים - הוא פשוט צריך לרצות את זה... זכותו לא לרצות את זה.
 

roro41

New member
תודות

קראתי את הדיון והתעמקתי בו . אימצתי חלק ומאוד שמחתי ששאלתי.
זו בתי הבכורה ואני חושבת שכדאי לשאול כי אין לי ניסיון עם קטנים.
בעיקר אני נוטה לרגש האימהי שלי לפעול
אכן למידה דרך משחק עבורם היא הלמידה הכי טובה .עבור בתי למידה דרך חיקוי היא הלמידה הכי מוצלחת . הפריע לי עניין הפאזל כי קנאתי . אמו אמרה שמאז גיל שנתיים נתנו לו בגן פאזלים להרכיב במשך שעה שלמה בבוקר. בעצם לא הייתי רוצה שבתי תשב שעה שלמה בגן בבוקר כדי שתרכיב פאזל . יותר חשוב בשבילי הקשר החברתי שלה עם בני גילה.
מה שגם הגננת אמרה שהיא לא יודעת להרכיב . שתגיד מה שבא לה בבית היא אכן מצליחה .
להנות ביחד בבית ובחוץ זה הדבר הכי חשוב . היא אוהבת לאפות עוגות. אוהבת בעלי חיים מכירה אותם ואת בנם אוהבת לצבוע אוחזת את העיפרון בצורה מקסימה
חשוב לי לשאול ולדעת כי אחרי הדיון השכלתי והבנתי שלא צריך לשבת כמו מבוגרים ואז נלמד אלא לעשות את זה כדבר חוויתי ספונטני .. מודה לכולן .
ובקשר לילד אמו בהחלט איננה משקרת היא מצלמת אותו וגאה בו הוא גם מכיר המון דברים באנגלית . בעל פה היא כל הזמן 'מלמדת אותו ' לי יש גישה שונה יותר חופשית עם יותר מרחב
י6תר פתוחה ועם פחות גבולות .
מותר :)
 
למעלה