בת שנתיים וחצי התחילה לעשות קונצים ובעיות

mizmuzit

New member
בת שנתיים וחצי התחילה לעשות קונצים ובעיות

היי,

בתי , בתי יחידה כרגע, (בהריון בחודש 8) בת שנתיים וחצי. לאחרונה החלה להרביץ, נהיו לה כל מיני התקפי זעם: בוכה אם לא מקבלת את מה שרוצה , לפעמים פתאום מתעצבנת ובוכה. בעלי אומר שרק אתי היא ככה... שמתי לב שאני נוכחת כשיש עוד מישהו לדוגמה אבא שלה או סבתא היא דוחפת אותם ומרביצה לפעמים ורצה רק את אמא. כשאני לא לידם היא בסדר.
מה הסיבות ועוד יותר מזה איך נינתן לטפל?
תודה
 
הסיבות הן שהיא בת שנתיים וחצי.

התקפי זעם ובכי אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה הם חלק מהעניין של להבין את ההשפעה שלך על העולם, לבטא את הרצונות שלך, לרצות להיות עצמאי ולשלוט במה שקורה איתך, וכו'. מה שעושים בדרך כלל בגיל הזה זה לאפשר לה כמה שיותר לבחור, לצמצם את הפעמים שאומרים לה לא - אבל, כמובן, לא בדברים החשובים (כלומר, לבחור את המלחמות) - ואפשר להסביר לה למה אוסרים דברים שאוסרים אם זה סגנון ההורות שלך (לא כל ההורים עושים זאת, ולא לכולם יש סבלנות לכך - וכמו כל דבר בתחום גידול ילדים, לא ברור גם אם זו ה"דרך הנכונה" - או בכלל אם יש דרך שנכונה לכל הילדים - ויש בהחלט הורים שכמדיניות דוגלים בכך שלא צריך להסביר לילדים את כל ההחלטות אלא הם צריכים לקבל את זה שאם ההורים אמרו אז זה מה שצריך להיות). כמובן, לאסור להרביץ ולהדגיש בפניה שלהרביץ רק יגרום לה ל-א לקבל את מה שהיא רוצה (אני עושה את זה גם לגבי איומים).

זה שלב בריא וצפוי בהתפתחות, וחלק מההורות זה לעזור לה בשלב הזה - לעזור לה לבטא את העצמאות שלה ולהתחיל לשלוט בחייה, אבל בלי לפגוע בעצמה ובאחרים, ותוך התחשבות בצרכי המשפחה וכו'.
 

calabaza3

New member
חוץ מהגיל שלה יש עוד סיבה חשובה

והיא ההריון שלך. היא מרגישה את מה שקורה, גם אם היא לא מסוגלת לדבר על כך.
האם שוחחתם על ההריון והלידה הצפויה? אם לא, זה בהחלט הזמן.
כדאי להקריא ספרים, לא רק על נושא הלידה, אלא גם ספרים על האהבה והקשר בין אימא לבת (תנחש כמה אני אוהב אותך למשל)
חשוב לתת לה זמן לבד איתך שבו עושים גם דברים כיפיים ומיוחדים, לא רק ה"תפעול" היומיומי
כשהיא נכנסת להתקף זעם או בכי, חוץ מהצבת הגבול (למשל לא לאפשר לה להרביץ) חשוב גם לשקף ולהביע אמפטיה לרגשות שעומדים מאחורי ההתנהגות שלה ("אני מבינה שעכשיו את רוצה רק את אימא וגם אני רוצה להיות איתך, אבל אימא כרגע לא פנויה / אבא רוצה לשחק איתך/ סבתא באה לבקר אותך במיוחד ורוצה להיות איתך וכו'.
 

roro41

New member
ואו

את מזכירה לי את הילדה שלי
כשהייתי בחודש8 היא הייתה בת שנתיים וחצי
כפי שתיארת כל הזמן התעלמתי שזה בגלל ההיריון
וזאת הייתה אכן הסיבה
 
כרגע בגיל שלה

יש היקשרות חזקה בעיקר אלייך ובמיוחד כשהרגשות סוערים היא פונה אלייך ורוצה אותך.
זה טבעי ונורמלי שזה קורה כך שכאשר שאת בסביבה היא מעדיפה אותך וגם יותר "קל" לרגשות הקשים לצאת ולהתפרץ כי זהו הטבע שלנו ובמיוחד של ילדים - אם קשה לנו רגשית ואנחנו נמצאים ליד מי שאנחנו מקושרים אליו היטב ושיכול להכיל אותנו, אז נרגיש גם בנוח להוציא את זה החוצה לידו.
&nbsp
אצל ילדים קטנים פריקת החוויה הרגשית באה לידי ביטוי בהתפרצויות כמו שאת מתארת, מאחר והיכולת לאיפוק ומיתון ההתנהגות עדיין לא מפותחת.
חשוב לאפשר את פריקת התסכול והזעם החוצה ובאופן בטוח עבורה ועבורכם.
&nbsp
אז קודם כל אני מציעה לראות את הצד החיובי של העניין - היא מרגישה איתך בנוח להיות מי שהיא
זה חשוב מאוד כי זה הבסיס למערכת יחסים קרובה וטובה בין שתיכן גם לעתיד.
&nbsp
דבר שני, אפשר לארגן מקום בבית עם פרטיות, מקום שהוא מכיל ומאפשר שאליו תוכלי את (או דמות היקשרותית אחרת) לעבור יחד איתה בזמן ההתפרצויות ועד יעבור זעם.
לגבי המכות, להסביר שאי אפשר להרביץ ולפגוע כך ולשים לב מתי זה הזמן המתאים ביותר שיש הפנמה לעניין כי הרבה פעמים דווקא באותו הרגע הילד בכלל לא קשוב או קולט.
לעיתים קרובות הזמן המתאים הוא כשהילד רגוע והוא נמצא עם ההורה בזמן של חיבור וקרבה, אז אפשר להעלות בנגיעות עדינות את הקשיים והתיסכולים של הילד באופן שמתאים ליכולת ההכלה שלו, "לנרמל" את הרגשות הקשים (מלשון : נורמלי) ולכוון על מה ולאיפה כן אפשר להוציא תסכול.
&nbsp
דבר נוסף שכבר כתבו כאן ואולי את עצמך יודעת, היא חשה את ההריון שלך ובאופן לא מודע היא מונעת גם מתוך הידיעה של הנושא הזה.
כך שצריך לקחת את זה בחשבון ולראות איך את יכולה ליצור לה תחושת בטחון ורוגע בדרכים שונות, בין אם זה על ידי חיבור וקרבה גדולים יותר ו/או לעיתים קרובות יותר ובין אם זה על ידי מציאת פתרונות ליצירת קרבה רגשית בינכן גם כשהיא רחוקה ממך.
זה ייעשה את השינוי המשמעותי ביותר לאורך זמן.
&nbsp
 
למעלה