התייעצות בת שנתיים ותשע ושינה

התייעצות בת שנתיים ותשע ושינה

בת שנתיים ותשע, הולכת לישון בסביבות 20:00-20:30.
מזה כחודשיים-שלוש נודדת למיטת הורים וממשיכה לישון שם.
לא הייתה לנו בעיה עקרונית עם זה וזרמנו אבל עכשיו צפוף לנו מאד יחד עם בטן של חודש תשיעי וכאבי גב. אני בקושי מצליחה לישון ואיתה עוד יותר קשה.
התוצאה היא שכולם ישנים פחות טוב, עצבניים ועייפים.
לרוב אנחנו משתדלים להחזיר אותה כששומעים שהיא מגיעה אבל ברגע שעולה על המיטה כבר בלתי אפשרי להחזיר כי מתחילה לבכות וכולם מתעוררים.
אני מבינה שהלידה הקרובה משפיעה עליה והיא צריכה יותר קירבה והכלה. בנוסף התחילו להופיע פחדים מחושך, חלומות רעים ועוד.
יש לנו טקס שינה ארוך שכולל הרבה חיבוקים ודיבורים ומסז'. מנסים גם לאחרונה לתמלל אותה לגבי היום שלה ולתת לה לפרוק יותר. הפסקנו לסגור את הדלת לבקשתה ומשאירים חריץ.
אשמח לעצות איך לגרום לה להישאר במיטה בלילה, בייחוד לאור השינוי העתיד לבוא.
 
אני חושבת

שהשאלה האמיתית שלך היא: איך לגרום לה להישאר במיטה שלה בלילה בלי שתבכה ותעיר את כולם. אני לא בטוחה שזה אפשרי, אבל אני בטוחה שמאד לא נוח לכולכם ואתם יוצאים נפסדים מהסידור החדש. קודם אתם צריכים להחליט ביניכם שזה דבר עקרוני ואתם מוכנים להשקיע מאמץ בשינוי ההרגל החדש ולשאת בתוצאות. אחרי שקיבלתם את ההחלטה תסבירו לה שהמיטה של אבא ואמא היא רק של אבא ואמא, ושמעכשיו היא תישן במיטה שלה. תחזרו על המנטרה כמה שיותר. ובלילה כשהיא תבוא אבא כל פעם יקום להחזיר אותה למיטה ויחזור שוב ושוב על המנטרה. בטון הכי רגוע. גם אם היא בוכה וקשה לה. אני משערת שהיא תתנגד וזה טבעי ומובן. אם יהיה לכם קשה - תחשבו שאתם עושים את זה לטובתה. וטובתה היא לישון טוב ולחיות עם הורים שלא כל הזמן עייפים ועצבניים. בהצלחה ומזל טוב!
 

liri251

New member
בדיוק מה שרציתי לשאול!!

בן שנתיים וחודשיים...אני בהריון עם תאומים שבוע 27 בקושי זזה. גם ככה ישנה גרוע בלילה ....מלא פיפי..ושומעת אותו שהוא בוכה מתוך שינה בגלל שהנזלת מציקה לו.
הולך לישון בתשע אחרי טקס ארוך במיוחד. שניים שלושה ספרים, חיבוקים מאמא, מקבל ליטופים ממני וסופרים עד עשר ואז הוא מתוכח להמשיך ללטף אותי ואני לא מסכימה אבל נשארת לשבת לידו עד שנרדם.לא מסכים שאבא ירדים אותו בשום אופן .אלא אם אני לא נמצאת. בד"כ מתעורר פעמיים בלילה. בפעם הראשונה בוכה מתוך שינה אז אני באה ומרגיעה והוא נרדם במיטה שלו. בפעם השנייה זה בערך בארבע וחצי חמש . פעם היה אומר אמא התעוררתי וקורא לי ולפעמים הייתי מצליחה להחזיר אותו . לאחרונה פשוט מופיע במיטה שלנו עולה ומתחיל לבכות אם אני מחזירה. אם כבר הצלחתי להחזיר אותו למיטה חצי שעה עד שנרדם ואז מתעורר שוב. במיטה שלנו ישן טוב עוד שעה וחצי לפחות. הבעיה נגיד כמו היום שאם התקלחתי הוא התעורר ובא למקלחת כי המקלחון בחדר שלנו. אין לי כוח להתקלח במקלחת השנייה כי כל הצעצועים שלו שם. הוא לא מסכים להיות במיטה שלנו בלעדי. מאוד קשור אלי. והבעיה השנייה שהוא מתפרס או נמרח עלי ממש ואז אני קמה עם כאבי גב.
אני שוקלת אם שווה לי להיאבק אם הוא בא רק בבוקר. מה אני אעשה שהתאומים ישנו איתי בחדר?? הוא לא יעיר אותם?
בנוסף לאחרונה שעות אחרי הצהריים נעשו בלתי נסבלות. מכיוון שחושך גם אם הלכנו לגן שעשועים והגענו בשש הביתה הוא מתנהג נורא. הבאתי לו מטפלת פעמיים בשבוע שעוזרת לי להוציא אותו מהגן באה איתי לסידורים או לגינה ונשארת עד שאבא מגיע. הוא פשוט מתנהג נורא. מבקש טושים ומצייר בכל הבית. על השולחן על הכיסא על הריצפה.מבקש טלוויזיה וכל שנייה מבקש להחליף תוכנית. מתחיל לשחק במשהו זורק אותו ועובר למשהו אחר. קורה שעד המקלחת אני מותשת ועצבנית וגם הוא. הוא פשוט משתגע. גם ככה הוא ילד מאוד פעיל וקשה להעסיק אותו אבל כשהוא איתי בשבת בבוקר הוא כן יכול לשבת 15 דקות חצי שעה לשחק במשהו. אבל רק איתי. עם אבא זה לא הולך כשאני בבית. אחרי 5 דקות ישר מחפש אותי. אני לא ממש יודעת איך להתמודד...
 
עונה בהרחבה


ואני מתייחסת כרגע באופן כללי ואח"כ אענה למה שאת כתבת.

תראי, זה לא סוד פה בפורום שאני מתנגדת לשיטות "אימון" כאלה או אחרות של החזרת ילדים לפני שהם מגיעים למיטת ההורים, או התעקשות על החזרה שוב ושוב עד שהילד לומד או כל שיטה אחרת שבה צריך להתמיד עד שהילד מפנים...
העניין הוא שאנשי המקצוע שממליצים על השיטה הזאת לא מספקים להורים את התמונה המלאה - בין אם מאחר והם עצמם לא יודעים (מכירה לא מעט כאלה..) ובין אם זה נעשה מתוך כך שלא מקדישים לכך מחשבה.

אני כן חושבת שהורים צריכים להבין את התמונה המלאה ועל סמך הבנה זאת לקבל החלטות, כי מה שקורה בשטח הוא שלהורים באופן מובן יש הבנה חלקית ,
ומה שלרוב לא נאמר במפורש בשיטות הללו על ידי אנשי המקצוע הוא שכאמור, מדובר בדרכי "אימון" של הילדים שמכוונים לשינוי התנהגות. **על פי גישה זו אין התייחסות לשורש פנימי רגשי כלשהו אלא לשינוי דפוסי התנהגות** ומתוך כך התפתחו השיטות הללו.

שיטות של אימון מתאימות מאוד לעולם המבוגרים, אף על פי שיש הרבה מבוגרים שלא מתאים להם עבודה עצמית בדרך זו.
שיטות של אימון **לא מתאימות** לעולם הילדים. פשוט לא ובוודאי ובוודאי לא לפעוטות (ושלא נדבר על כל שיטות האימון למיניהן שמומחים שונים מיעצים לתינוקות בנושא של שינה למשל , מבלי להבין את ההשלכות הרגשיות שיש לשיטה כזאת על הנפש, כי כל הגישה ההתנהגותית עצמה איננה מכוונת לעבודה עם עולם הרגש. היא נטו התנהגותית וכך היא אמורה להיות).

אמנם יש ילדים קטנים שמגלים בגרות פנימית או יכולת להסתגל לשיטות כאלו וזה בסדר, **כל עוד זה באמת כך** ובהנחה שזה מכבד את הילד. ההורה צריך להיות מאוד קשוב לילד ואמיתי עם עצמו בנושא הזה ...
ומהצד השני - הרבה מאוד ילדים לא יכולים לעמוד בשיטות חינוך ואימון האלו מבלי שמשהו בתוכם יושפע מכך לרעה. וכאן כבר יש מגוון רחב מאוד של התנהגויות ותופעות שאני לא מתכוונת להיכנס ולפרט אותם אבל אני חושבת שכל הורה עם אינטואיציה רגשית בריאה יכול להבין מה מתרחש בנפשו של ילד שפשוט לא מסוגל להתמודד עם שיטת אימון כזאת או אחרת, ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית.

אני עובדת עם ילדים על מנת לתמוך בהם רגשית וגם עם הוריהם, ואני מסבירה להורים את הדברים הללו שאותם כתבתי כאן כי לתחושתי זה פשוט לא נאמר באופן גלוי ומפורש כפי שצריך להאמר על ידי אנשי המקצוע הרלוונטים שיודעים לחזור שוב ושוב על אותו מנטרות האימון אבל לא מסבירים את כל הגישה בשלמותה.
כאימא , זה מקומם אותי וכאשת מקצוע אני יכולה להבין את הסיבות למה זה ככה אבל עדיין לא מסכימה עם זה שזה ככה. כך או כך שורה תחתונה - אנחנו ההורים חייבים תמיד לשאול ולהבין כי האחריות בסופו של דבר היא שלנו גם אם אנחנו מול איש מקצוע שנחשב הכי "תותח" בתחומו.

ועכשיו לשאלתך (אם הגעת עד לכאן
) ,
נשמע לא קל לכולכם. אני באופן אישי לא חושבת שזה נכון לפעול היום ממקום של פחד לעתיד. זה לא מאפשר התייחסות לצרכים של כאן ועכשיו וגם לוקח אותך לדאגות למקום עתידי שאי אפשר לדעת מה יקרה אם וכאשר...
אני כן חושבת שצריך להקדיש מחשבה מה אתם יכולים לעשות שלוקח בחשבון את הצרכים של שלושתכם. אני קוראת שאת לגמרי שם, את לגמרי מבינה ותומכת ומכילה, אז אולי פשוט לחשוב יצירתי ו"מחוץ לקופסא",
אני למשל ממליצה במקרים כאלו לשים מזרון ליד המיטה של הילד/ה ולישון שם כשעולה הצורך, או לחילופין, להרחיב את שטח המיטה שלכם בדרך כלשהי, או לשים מזרון למרגלות המיטה שלכם עבורה. אלו הם רק 2 רעיונות, יש עוד הרבה אחרים וגם אם אלו לא מתאימים לך, אני בטוחה שאם הרעיון הכללי מדבר אלייך אז תוכלי למצוא רעיונות שכן מתאימים אצלכם.
וגם לזכור שאלו הם שינויים זמניים. ברגעים קשים אנחנו נוטים לשכוח את זה וצריכים להזכיר לעצמינו שזה לא ייימשך לנצח ואולי אפילו יחלוף יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. מניסיוני אני יכולה באמת להרגיע ולעודד שברגע שהילד חש בטחון ורוגע מתוך כך שהצרכים הרגשיים שלו מסופקים במלואם אז הוא עובר "קפיצה" לשלב הבא של יכולת להכיל שינויים ביתר קלות.

אז במקום לענות על השאלה ששאלת איך לגרום לה להשאר במיטה בלילה, ניסיתי לתת הכוונה לשאלה - איך לעזור לה להרגיש בטחון כך שתוכל לישון היטב. אולי בעצם גם את התכוונת לכך?


מקווה שהדברים תרמו
 

מילי2017

New member
לכל דבר אפשר לקרוא "אימון"

אם הילדה הייתה מתעקשת שאמא בחודש תשיעי תרים אותה
והאמא הייתה מסרבת ומתעקשת שלא אז זה גם "אימון" ?
בעייני לא מדובר בתינוק שלא מבין הסברים ויכול להיגרם לו נזק חמור,
אלא בגבולות שהם בהחלט סבירים בהתחשב במצב.
היא ילדה גדולה ויכולה להבין את הציפייה ממנה לישון בחדר משלה
ולתת פרטיות להוריה שמגיע להם גם שקט ונוחות במיטה שלהם ובחדר שלהם .
(גם אם הילדה ישנה על מזרון בחדר ההורים, היא עדיין יכולה להרעיש
ולדרוש תשומת לב עד שתירדם או להתעורר מוקדם וישר לקפוץ למיטת ההורים ) .
כמו שבגן ילדים מבינים מה מצופה מהם (מתי ואיפה אוכלים, מתי ואיפה ישנים)
וזה לא נחשב כהתעללות, גם בבית מותר וצריך שיהיו גבולות.
יהיה לה קשה אבל היא תבין ותלמד שהיא לא תמיד מרכז העולם וצריך גם להתחשב בהוריה ובאמא שלה שקשה לה במיוחד עכשיו לחלוק מיטה (בד"כ ילדים
זזים הרבה בלילה) .
 

הייבי

New member
מה שאנחנו עשינו

אומנם עם ילד קצת יותר גדול (בן 3+) אבל אולי יעבוד גם לכם. החלטנו שזה מפריע לנו. המיטה צפופה וכולנו ישנו פחות טוב ככה אבל גם הבנו את הקושי והצורך שלו למצוא את המקום שלו. עשינו כמה דברים: שמנו ליד המיטה שלנו כריות גדולות שהוא יכול היה להשתרע עליהם ולישון. אם בא באמצע הלילה הורדנו אותו אליהן בעדינות. לפעמים ישן ככה עד הבוקר לפעמים במהלך הלילה ביקש שנעזור לו לחזור למיטה. בנוסף, היינו מחזירים למיטה שלו ויושבים איתו/מנמנמים לידו עד ששקע בשינה עמוקה. הנהגנו את חוק החמש וחצי- אם הגיע מחמש וחצי לפנות בוקר והלאה זה דין בוקר ונתנו לו להתכרבל איתנו עד הבוקר. וגם עשינו טבלת מדבקות על כל יום שישן לבד ובסיומה - גלידה בגביע. גם אצלנו זה התחיל בשלהי ההריון (אז עוד בתדירות נמוכה יחסית) והתגבר לאחר הלידה. ברור לנו שהיה בזה רכיב קנאה משמעותי ועם ההסתגלות זה עבר לבד. מה שכן חשוב לתמלל במהלך היום את הנושא. לנו היה חשוב לתת לו את הבחירה מתוך ההבנה שהוא מחפז להיות איתנו אבל גם שהוא מספיק גדול לבחור (עם קצת עזרה מאיתנו) לחזור לישון במיטה שלו.
 

מקרIני

New member
תלכי לישון איתה

אני במצב דומה (בת שנתיים ושבע, חודש תשיעי) ליוויתי אותה חזרה למיטה שלה ונכנסתי לישון איתה.. לפעמים נרדמתי לפניה, לפעמים לא. לא היה לי כוח למלחמות באמצע הלילה
בכל מקרה יותר קל אחר כך לעבור בחזרה למיטה שלי, מאשר להעביר אותה ישנה למיטה שלה
וגם מנורה קטנה ליד המיטה שלה שיכולה להדליק, או פנס, או מנורת לילה שנשארת דלוקה
 
למעלה