תרבות הצריכה- הצילו!

תרבות הצריכה- הצילו!

שלום לכולם.
אתחיל ואציין שאני בן אדם מנימליסטי. התחלתי לחיות ולהפנים את תרבות המנימליזם לפני קצת יותר מ-4 שנים. הייתי אז בהריון מתקדם והיו לי כמה ימים לפני הלידה שהייתי בבית והחלטתי לשים סוף לארגזים שהיו לנו שנים. תקציר: כשהכרתי את בעלי היו לנו דברים כפולים מ-2 הבתים וכשעברתי לגור איתו את כל הדברים מהבית הישן שלי (כלי מטבח בעיקר, מוצרי חשמל, שמיכות ועוד) השארנו בארגזים בעליית הגג. אז לפני הלידה החלטתי לתרום את כל הארגזים בלי לחשוב יותר מידי. ראיתי שאין בהם שום תועלת, שבכל מקרה אנחנו לא זוכרים מה יש שם ובכל מקרה זוג לא צריך כל כך הרבה דברים. אז תרמנו הכל וההרגשה שהרגשתי מיד אח"כ הייתה פשוט נפלאה. התחלתי להשריש בחיינו את תרבות המנימליזם. שום דבר לא היה חסר לנו, הכל היה, אבל- דבר שלא היה בשימוש מיד נמכר או נתרם. ההרגשה נפלאה, סביבך יש דברים שאתה באמת צריך ומשתמש. נפתרתי ממלא אובייקטים רגשיים שתפסו מקום רב. מאז ועד היום זו תרבות חיים בבית שלנו, יש לי באופן קבוע שקית בחדר כביסה וכל יום אני מכניסה לשם דברים לא בשימוש, כל שבועיים השקית נתרמת, ההרגשה פשוט נפלאה. שום דבר לא נשמר לעתיד...מה שצריך קונים.יחד עם זאת יש לנו בית קטן וללא מקומות אחסון כך שחיים אלו די מתבקשים.
למה אני מספרת לכם את זה?
סבבי ישנן 3 נשים שמנימליזם זו מילה שלא בלקסיקון שלהן: אמא שלי, אחותי וחמתי.
בעיקר אמא שלי וחמתי שמפוצצות את הבן שלי בבגדים וצעצועים. ברמה שכבר אין מקום להכל- מעבר למסר הלא חינוכי בעיני שיש שפע, ים של צעצועים, הכל מהכל- הוא רואה אותן ורגיל מיד לקבל מתנות. גם כל הצעצועים מבלבלים אותו מאד. ביקשתי מן כמה פעמים להפסיק לקנות הרבה צעצועים, מן הסתם הן לא מקשיבות לי- במיוחד לא חמתי. אני גם לא יכולה לסנן לבן שלי צעצועים כי הוא בגיל שהוא זוכר את הכל. אז מידי פעם אני מסבירה לו שיש לו המון משחקים ויש ילדים שאין להם והוא בעצמו נפרד מכמה צעצועים ואנחנו תורמים. גם בגדים שקטנים עליו הוא יודע שמעבירים לילדים אחרים.
נשאלת השאלה- מה עוד אני יכולה לעשות בנדון? לחנך את המשפחה שלי כבר הבנתי שזה לא הולך....מחסן- אין לנו, אני טובעת...אם למישהו יש עצה אשמח.

תודה רבה
 
אני מצרפת תמונות של רבע מהדברים

רק שתבינו את הכמויות:( מכוניות ובובות זה בכמויות...





 
אני בכוונה לא מזכירה:

פליימוביל למינהן (יש לו אולי 8 סוגים)
פאזלים
משחקי קופסה-
בעיני הם חשובים וחיוניים.
מדובר על מכוניות לרוב, בובות, והמון משחקים שעושים קולות (כדורגל מזמר, הגה מזמר, נייד מזמר - שבעיני הם מיותרים)
 
בדיוק את אלו הייתי משאירה אצל הסבתות והדודות

וברוח טובה. אני הסברתי שאני רוצה להשאיר כמה משחקים וצעצועים גם אצל הסבתא ואפילו הכנו ארגזי צעצועים אחד לכל צד במשפחה.
 
אצלינו זה היה עם הילד הראשון

אבל יותר בקטע של בגדים. חמותי הייתה קונה בגדים בכמויות. יש לי בגדים לגיל שנה שלא נלבשו למרות שאחרי זה נולדו עוד 3 בנים. אבל עם הזמן נרגעה.
עכשיו מביאה ממש מעט. ואם מביאה, יותר לקטנים שממש לא זקוקים.
ודווקא לגדולים קונה פחות כי זה פחות כיף (יש דעות, מבקשים שתחליף, המידות לא ברורות, הציור לא מתאים, הצבע לא טוב וכד').
 
אני רואה את הדברים קצת אחרת

כי בעיני שפע זה משהו טוב וחיובי, וגם מתנות בעיני זה כיף לקבל , גם אם לא קלעו בול לטעמי או לטעם הבן שלי , עצם העובדה שחשבו עלינו והשקיעו בנו זמן וכסף זה עושה הרגשה נעימה.
בהקשר הזה לדעתי אפשר לפתח שיחה מעניינת ומלמדת על השוני בין אנשים ומשפחות ועל הייחודיות שלכם כמשפחה ובמה אתם מאמינים, ואולי גם להשאיר פתח לשמוע מה חושב בנך על העניין. אני מוצאת שמאוד מעניין לגלות איך במשך השנים הילדים משנים את דעותיהם מתוך כך שאנו מאפשרים להם חשיבה עצמאית.
&nbsp
ולשאלתך, אם בכל מקרה המשפחה שלך קונה ואוהבת לקנות אז אולי שווה לכוון אותם למתנות שהילד כן צריך או יכול להנות מהן וכך גם להרחיב להם את הרעיונות כך שיתמקדו בעוד דברים פרט לצעצועים או בגדים.
חוץ מזה גם הייתי מפזרת את הפריטים בין המשפחות כדי שכשאתם מגיעים לבקר אז יהיו לו שם משחקים שלא משתמש באופן קבוע.
ומה שאני עשיתי אצלי - הייתי מחליפה בין המשחקים והצעצועים החדשים לישנים כל כמה זמן, אצלינו זה הלהיב יותר מאשר שהכל גלוי ופתוח וכבר משעמם...
 

זלופית

New member
וואו, איך שאני מזדהה איתך!!

תרבות המקסטוקים, "הכל החל משקל אחד" וכל הזבלים של ה"made in china" מטריפה אותי!
אנחנו כבר לא מעריכים שום דבר, לא משתוקקים לשום דבר, לא באמת נהנים משום דבר... אני רואה את זה על עצמי וכמובן על הילדים שלי.
לגבי המשפחה שלך - עצתי היא לא שוחרת שלום... מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח... ביקשת כמה פעמים ולא מתייחסות?! מ"ז לא מתייחסות?! בפעם הבאה שקונות לומר בצורה ברורה ובוטה שמפעם הבאה מה שיקנו יישאר אצלן בבית או שילך ישירות לפח, ולעמוד בזה!
כשאמא שלי קונה לילדים כל מיני שטויות למרות שהיא יודעת שביקשתי שלא, אני אומרת לה שאין לי מקום לעוד זבל (כן, אני משתמשת במילה זבל) ושזה יישאר אצלה שיהיה לילדים מה לשחק, כשהיא עונה לי שגם לה אין מקום, אז אני אומרת לה שהיא יכולה לזרוק אם היא רוצה.
וזה לא נקרא לחנך - זה נקרא להציב גבולות ברורים.
 
עונה לכולם, תודה רבה על העצות,

פיזרנו משחקים אצל הסבתות והסבים של 2 הצדדים,
ביקשתי דברים מסויימים שייקנו כי יש לו המון דברים וכפול,
אנסה את עניין ההחלפות בין מה שאצלנו למה שאצל הסבתות
ובעיקר, אמשיך לסבול בשקט

כמו שאומרים, הדשא של השכן ירוק תמיד יותר חחח
 
ממש לא דוכן בגן השעשועים !!!

את בעצם מציעה להעביר את הזבל של שמש צהובה3 אלי ואל כל מי שלא מעוניין (ויש לו די משלו) באמצעות סחטנות רגשית של הילדים שלנו, באחד המקומות הציבוריים הבודדים (לצד מוסדות החינוך) שעדיין חפים ממסחר ושיווק. רעיון בעייתי מאוד לטעמי.
הרבה יותר נכון לדעתי לתרום מה שבמצב טוב לויצ"ו/ מועדונית בשכונה מוחלשת.
 
לצערי הרב מכירה מי שכן עושים ככה


לצערי הרב מכירה יותר מדי אמהות נורמטיביות למראה, שמאפשרות לילדים למכור בגני שעשועים צעצועים ישנים, סליים, מיץ ושאר שמאטעס. בעיניהן זאת העצמה לילדיהן, מיחזור וכולי. מבחינתי הפתרון הוא תרומה, ולא סחרור חסר התחשבות של משפחות אחרות לזבל שלהן כולל טנטרומים וסצינות בגני שעשועים... אותי זה מקומם מאוד

לכן לא היה ברור לי האם אורים כהורים מתכוונת ברצינות, שמחה לקרוא שאתן בצד השפוי
 

מילי2017

New member
מכירת מיץ או עוגיות זה שונה, ודווקא רעיון יפה

והאמת שגם מיחזור צעצועים במחיר סימלי זה לא כזה רעיון רע
כי לפעמים "הזבל של אחד הוא הזהב של אחר "
וכאמא אפשר לבחור צעצוע אחד במחיר סמלי אם הילד מתחבר
ואז זה באמת מיחזור (בהנחה שבאמת מדובר במשחקים במצב טוב אבל שאין
בהם יותר צורך ולא באמת במשחקים שבורים או לא תקינים ) .
 
נסכים שלא להסכים

קחי בחשבון שגם מיץ ועוגיות לא מתאים לכל אחד, שגם לאחרים יש צעצועים מיותרים (מהסבים, שקיות הפתעה מימי הולדת, מה שעניין לפני שנה וכולי), והמכירה סתם מכניסה 'ענינים' מיותרים במקום שאמור להיות חף מרעשי רקע.
נסכים שלא להסכים.
 

מילי2017

New member
אם האמא לא מסכימה מיץ אף פעם אז שלא תסכים גם הפעם

בדיוק כפי שהייתה מסרבת אם היה מופיע אוטו גלידה נניח .
(מיץ גם יכול להיות טבעי או חצי טבעי)
אבל מבחינת הילד עצמו,
תחשבי שהילד/ה שלך היו חושבים על רעיון כזה
מכינים בעצמם ואז מרוויחים מעט דמי כיס ומשתמשים בהם כרצונם
זה סה"כ רעיון יפה .
 
אוטו גלידה הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

ולא ברור לי למה את חושבת שדעתה הייתה משתנה אם הילדים שלה היו חושבים על רעיון כזה. כשהילדים שלי רוצים לעשות כזה דבר אני אומרת להם לא לעשות.
הילדות שלי דווקא מכרו כמה תכשיטים תוצרת ידן וצעצועים - במקום שהיה מיועד לכך (מין מכירה שכונתית שכזאת), ולא בשום הזדמנות אחרת. המרחב הציבורי לא נועד למסחר ולהטרדות פרט למקומות המיועדים לכך.
 

מילי2017

New member
גם לא התכוונתי למקרה שילד פותח עסק לממכר עוגיות

ונמצא על בסיס יומיומי בגן שעשועים.
אבל פעם בתקופה, ביום קיץ חם לשתות לימונדה צוננת ולאכול כדור שוקולד
ולשמח ילד קטן שטרח בשביל זה
או למי שמעוניין לקנות איזה צעצוע במחיר סמלי לחלוטין
לא רואה בזה משהו רע
 
היום הילד שלך, מחר הילד של מישהו אחר.

אז כן, זה רע. אם פעם בחמש שנים יגיע איזה ילד למכור משהו בגן השעשועים, זה באמת לא יהיה נורא. אבל המחשבה שהילד שלי הוא היחיד שקיים ולכן לא נורא אם "פעם ב..." הוא יעשה משהו שיהיה רע אם אנשים יעשו לעתים קרובות היא מחשבה שגויה ובעייתית. כמו שתיארתי, אפשר פעם ב... לעשות התארגנות שכונתית, ובה כל אחד ימכור מה שהוא רוצה - וזה באמת מה שעושים אצלנו - וזה מה שמבטיח שזה לא יהיה יום זה ויום ההוא.
 
למעלה