זה יקרה!

זה יקרה!


זה יקרה!
יבוא היום, הוא יבקש לבד להישאר לישון אצל סבתא וסבא.
הוא ייקח את הבובה שלו וישכב על המזרן. הוא יודע, אצל סבתא וסבא אין חוקים וגבולות, ישנים מעט ועושים הרבה שטויות. הוא יבקש בקול מתחנן- אמא, מותר לי להישאר לישון אצל סבתא? ואת תזכרי, בימים שהיה תינוק קטן, שכל פעם שהבאת אותו לכאן הוא לא הפסיק לבכות. שהלכתם, הוא לא היה בטוח שתחזרו.
אבל היום, הכל שונה. הוא גדול- עוד מעט כבר בן 4, ומבין- שאמא ואבא תמיד בסוף חוזרים והוא צריך להספיק לעשות עוד הרבה דברים: להכין עוגיות, לגזור איש מניר עם ראש, חולצה ומכנסים, להשתולל, לשחק במכוניות, ולעשות עוד המון פעולות.
לישון? זה מותרות, אבל סבתא וסבא כל דקה מנוצלת. מכל דבר צריך להפיק תועלת.
ומה אצלכם? הוא נשאר לישון שם בערב שישי, יצאתם לבלות כמו זוג רווק, פתאום נזכרתם איך זה הרגיש פעם, לא צריך למהר לשחרר את הבייביסיטר, או סתם למהר כי מחר בטוח הוא יעיר אתכם מוקדם....אז שיישארו כמה שעות שינה.....(שנוכל בבוקר לתפקד)
הוא לא ישן היום בבית, אפשר לעצור. לא חייבים כבר לחזור, אפשר ורצוי לנשום את האוויר בחוץ, לבלות, לשבת לאכול ואחר כך ללכת לשתות בירה בפאב, וגם להיות קצת לבד רק אבא ואמא- בדיוק כמו פעם, פעם שהיה לכם המון זמן וזה היה נראה כאילו אין מספיק. היום את מבינה שזה הכל עניין של סדר עדיפויות.
בשבת קמים בבוקר ולשם שינוי לא חייבים למהר, אפשר ורצוי לקרוא את העיתון כמו שאת אוהבת, ולא רק לרפרף. ופתאום, יש עוד זמן פנוי, את מכינה עוד קפה ושותה אותו- כשהוא חם. את שמה לב שהבית לא בבלגן, הוא מסודר בדיוק כפי שהשארתם אותו אתמול. אפשר לנוח, לשים את הרגלים בתוך גיגית של מים, לתת גם להם קצת הפוגה. לעשות המון דברים בשביל עצמך שמזמן לא עשית, לשבת בגינה ולשמוע שיר אהוב.
עברו שעתיים מאז שהתעוררת, את כבר מאד מתגעגעת. את יודעת שהוא לא בחדר שלו, אבל בכל זאת עוברת שם, נשכבת על המיטה שלו, ומריחה את הכרית של סמי הכבאי. אוי, הריח הזה האהוב. אוף! שיחזור כבר הביתה. מיצית.
זה כייף מידי פעם כשיש לך זמן לעצמך, ובתוך תוכך את יודעת, איכות החיים גבוהה יותר כשאין ברקע ילדים, אבל את לא תחליפי בעד שום הון שבעולם את אלו החיים, הוא נוכח בחייך, הוא קיים והוא הגיע במלוא העוצמה לפני כמעט 4 שנים והאיר את סביבתו ואת ליבך בהמון יופי ובהמון אהבה.
זה הילד שלך, הוא רק שלך ואת אוהבת אותו כל כך!!!!
 
הסימן האימיתי לחופש הוא -

הקפה השני. קפה אחד - בדמות לגימה בודדת/ חצי כוסות פושרת ושלל אלתורים- אני ממש משתדלת לשתות. אבל קפה שני? בשבת??? תני לי עוד 5-6 שנים (אולי 16 ? אין לי ממש מושג) - ואני שם! (גם פה לא מוותרים על האוצרות שהתחילו להגיע אל חיינו לפני קרוב לשבע שנים).
 

רi תם

New member
שמש,את מ ר ג ש ת!!!

מתמללת את החיים ביג טיים!
יש לי תאומים והם בכל מובן רק שלי

אוהבת אותם הכי בעולם ובכל יום כשהם הולכים לגן ואני לעבודה אני מתגעגעתתתת מאוווווד.
כבר אמרה לי הגננת לא פעם שאני ממש לא צריכה למהר ולהוציא אותם ולא פעם כשאני מגיעה הפיצית שלי בוכה ושולחת אותי בחזרה לעבודה כי היא עוד לא סיימה עם החברים בגן

אבל....כשאני מסבירה,לגננת ולשני האהובים שלי שאלו הגעגועים....הכל מתקבל בהבנה
.
 
למעלה