הצילו!!! גמילה מחיתולים

הצילו!!! גמילה מחיתולים

בת שלוש,לפני כמה חודשים התחלנו גמילה מחיתולים, בעקבות צוות הגן של שנה שעברה שאמרו שהיא בשלה ובאמת היא הראתה התעניינות, סתם דחינו את זה.

עברנו ממש תקופה קשה, הגמילה הלכה מאוד קשה,מה שקורה כרגע, בגן ובצהרון הגמילה מסתדרת יחסית, היא הולכת לבד לשירותים, מפספסת מדי פעם, לפעמים פעם ביום ולפעמים בכלל לא.

הבעיה היא בבית: בעבר היא הייתה מפספסת הרבה גם בגן וגם בבית,עכשיו בגן היא די בסדר, ובבית פשוט עושה דוקא ומחרימה את השירותים פחות או יותר, עושה רק בתחתונים. זה לגמרי ברור שהיא עושה לי דוקא וזה מחרפן אותי. לא כיף לי איתה, אני מרגישה שאני כל הזמן עצבנית עליה ולא נעים לי איתה כי היא מנסה לעצבן אותי בכוונה כל הזמן, היא הייתה ילדה טובה וכיפית לא יודעת מה עובר עליה.
בעבר ניסיתי את השיטה של הפיפי-פרס והיא עבדה בערך, למרות שאמרו לנו שלא אמורים לתת פרסים אבל עשינו גם מתוך יאוש וגם כי הבנו שבגן נותנים לה כבר. אחר כך לקחתי יועצת והיא אמרה לי בעיקר להתעלם ולשחרר אז הפסקתי את המדבקות ויתכן שבגן גם הפסיקו, אני לא בטוחה. לגבי היועצת, זה לא עזר לי יותר מדי, היא בעיקר הייתה עסוקה בלהסביר לי כמה אני לא בסדר ולא הבנתי מה אני צריכה לעשות חוץ מבגדול להתעלם מפספוסים.

אשמח לכל עיצה, ממש קשה לי. בנוסף, אני לא בטוחה מה לעשות: אם אני עצבנית עליה ממש ואני אמורה להתעלם כשהיא מפספסת, היא ממשיכה לבקש תשומת לב אחרי פספוס, מה אני אמורה להיות נחמדה כאילו כיף לי להיות איתה כמו תמיד? כאילו הכל בסדר והיא לא ניסתה הרגע לעצבן אותי בכוונה? הרי אם מישהו בוגר היה עושה לי דוקא, הייתי מתרחקת ממנו, אבל במקרה שלה היא הבת שלי ואני צריכה לטפל בה.
והיא מנסה לעצבן בעוד דרכים: למשל יום אחד הייתי חייבת כבר להביא את הגדול מהחוג, ואמרתי לה שאנחנו צריכות למהר, ובדיוק אז היא עשתה פיפי במכנסיים וטענה שהיא גם צריכה לשירותים, אז נאלצתי להתעכב כדי להחליף לה בשיא הלחץ, והיא עשתה לי מלא קונצים וממש עצבנה אותי.

האם בכלל לחזור לשיטת המדבקות?
אגב, היא מתנהגת אותו דבר איתי ועם בעלי, אצל בייביסיטר/סבא סבתא זה קצת יותר טוב נראה לי.
אני יודעת שלא אמורים להחליף שיטות כל הזמן, פשוט אני לא יודעת מה לעשות...

תודה לכל מי שקרה עד הנה.
 
שליטה וחוסר שליטה

אני חושבת שההתחלה צריכה להיות מההבנה שהאדם היחיד שיש לו שליטה איפה ומתי הבת שלך עושה את הצרכים שלה, זו הבת שלך.
ברגע שיוצאים מנקודת הנחה שהשליטה היא שלה, אפשר להחליט על אופן ההתנהלות שלכם ודרכי תגובה מתאימות במידה ועושה צרכים שלא בשירותים.

מעולם לא הייתי במצב שלך, כך שאני לא יכולה להמליץ מנסיוני האישי, אבל אני חושבת שלשחרר זו הדרך הכי מתאימה. העניין הוא שהשחרור צריך להיות גם פנימי (ברגש) ולא רק חיצוני (במעשים).
יכול להיות שהיא עושה לך דווקא ושהיא מנסה לעצבן אותך בכוונה, אבל היא בת 3 (רק בת 3) והיא לומדת ואת המורה שלה.
 
אוקי, מעדכנת שניסינו לשחרר...עדיין הצילו

לא בגלל מה שכתבת, במקביל התייעצנו עם יועצת וגם עם הצוות בגן, שהמליצו לנו להעביר את זה לאחריות שלה.. הפסקנו להזכיר לה ללכת לשירותים או לדבר איתה על זה, והבהרנו לה שהיא מחליטה מתי ללכת לשירותים.
התוצאה: כבר כמה ימים היא לא הלכה לשירותים במחיצתינו אפילו פעם אחת, כל הזמן עשתה רק במכנסיים. המצב רק הולך ומחמיר. יישמנו את ההמלצות, שבסך הכל כולן היו באותו כיוון, לשחרר ולהעביר את האחריות אליה, בינתיים כבר כמה ימים ללא שיפור. מיואשים...
 
מנסה

ברור לי למה אתם מיואשים מההתעסקות בנקיון הבית וכיבוס בגדי פיפי כל יום כל היום.

אני עושה הפרדה בין שחרור האחריות לבין שחרור הרגש.
בהודעה הראשונה שלך היתה מצוקה רגשית גדולה שלך בגלל הגמילה המתמשכת, הדווקא, הכעס והתסכול.
בעיניי מה שחשוב כרגע זה בעיקר שחרור הרגש (שלך, שלכם כהורים) ולא בהכרח שחרור האחריות לגבי מתי ניגשים לשירותים.
השליטה עדיין שלה ואם היא לא רוצה שייצא לה כשהיא יושבת על השירותים, אז לא ייצא, אבל יכול להיות שכדאי לנסות לו"ז שירותים ידוע וברור (לא לו"ז פיפי, אלא לו"ז שירותים, כי כאמור היא מחליטה מתי הפיפי ייצא ומתי לא).

אצלנו מרגע שנגמלה (בגיל 2.7), הנהגנו לו"ז שירותים בתדירות גבוהה עם הסברים ברורים למה צריך לנסות לעשות פיפי בכל אחד מהזמנים: מיד כשקמה, לפני שיוצאים אל הגן, לפני שיוצאים מהגן, מיד כשחוזרים הביתה, לפני ארוחת ערב, אחרי ארוחת ערב (היא אוכלת לאט, ארוחת הערב נמשכה אז כשעה) ועוד פעם אחת מיד לפני השינה.
ברוב המקרים אחד מאיתנו היה מתלווה אליה לשירותים, לא על מנת לוודא שאכן עושה, אלא כדי לסייע לה במידה והיא זקוקה לעזרה וכדי לעודד אותה לשבת על השירותים למשך יותר משניה, בסופו של דבר כשהשלפוחית מלאה ויושבים על השירותים, זה לא פשוט לעצור את הפיפי מלצאת.
היו פעמים שבהם טענה שאין לה פיפי (בעיקר לפני השינה), אבל הסברנו שצריך לשבת על השירותים ולבדוק אם יש או אין. ושגם אם יוצאת טיפה אחת זה מצוין וככה יש פחות סיכוי שהפיפי יפריע לה באמצע הלילה.
היום כשהיא בת 5 עדיין יש לו"ז אבל הוא גמיש יותר ויש לה יותר אחריות על התזמון, ובכל זאת אנחנו מזכירים מיד עם הכניסה לבית ובמקרים הנדירים שבהם רואים שהיא "רוקדת" בגלל שהיא מתאפקת.

חייבת לציין שהבת שלי מתאפקת למרחקים ארוכים: מעולם לא ברח לה פיפי בנסיעה, טיסה או בשנת לילה, בתחילת הגמילה היו לה אולי 10 פעמים שבהן ברח לה פיפי וכולן היו בחודש הראשון לגמילה, היא נגמלה יום ולילה בו זמנית: היתה צורחת לנו בלילה שנבוא לקחת אותה לעשות פיפי והתאפקה עד השירותים, בקיץ האחרון התאפקה ימים שלמים בקייטנה (יותר מ-8 שעות).
אצלנו הלו"ז הונהג לא מחשש שיברח לה אלא בגלל חשש מהתאפקות יתר שעלולה לגרום לדלקת בדרכי השתן ו/או נזק לכליות. ואכן כ-3 חודשים אחרי תחילת הגמילה, היתה לה דלקת בדרכי השתן שחזרה אחת לחודש למשך 3 חודשים.

מזכירה לך שכמו הרבה דברים בחיי תינוקות, פעוטות וילדים, גם המצב הנוכחי זמני. היא לא תעשה בתחתונים לעד ומתישהו אתם תתעסקו בדברים הרבה יותר מעניינים ונעימים מפיפי וקקי.
 
נשמע שנכנסתם אל תוך מאבק כוחות ...

והכיוון ללכת בו הוא דווקא ההפך - לא מאבק, לא נגד

בעד ועם הילדה, כדי להדריך אותה, לכוון אותה, כדי להיות לה כמצפן לתהליך שהיא עוברת, להוביל אותה.
כרגע במצב כזה קשה להוביל... יש בתוכך כעס, תסכול, עצבים וזה ברור ומובן. זה יכול להיות מייגע ומתיש מאוד להתמודד עם מה שאת מתארת ובמיוחד כשזה התחיל קשה.
אבל בכל זאת בתך צריכה אותך רגועה בתוך התהליך כדי שתוכלי להוביל אותה בבטחון ומתוך שלווה ולא מתוך מקום נאבק.
&nbsp
לכן לדעתי כרגע ההתמקדות בכלל צריכה להיות בהשבת מערכת היחסים לתקינותה ולאיזונה. שתהיי במקום שבו הרגשת שיש לך ילדה כיפית ונעימה. היא עדיין כזאת, אל תשכחי
רק שהמאבק אליו נקלעתן הפך את שתיכן ללוחמות.... וזה רק מסיכה.
&nbsp
מה את יכולה לעשות כדי "להחזיר" אלייך את בתך הנעימה? את מכירה אותה הכי טוב... תחשבי עם עצמך. שימי בצד לרגע את תהליך הגמילה. זה דורש קצת להרגיש כאילו איבוד שליטה אבל למעשה זה לא. מה שקורה *עכשיו* זה איבוד שליטה וקצת "כאוס", ובהחלטה לשים את התהליך ב"המתנה" זמנית את למעשה לוקחת אלייך חזרה את המושכות כדי לשוב אליו ממקום רגוע ובעיקר, ממקום שבו הקשר בינכן חזר להיות נעים וכיפי , מתוך המקום הזה קל יותר להוביל ולדעת מה ואיך.
&nbsp
 
תודה, אבל אני לא יודעת איך עושים שים את זה

תודה שטרחת לענות,
אבל נניח שאני רוצה לשים בצד את תהליך הגמילה, עדיין איךמבחינה מעשית אני אמורה להגיב כשהיא מפספסת כל הזמן? זה לא משהו שאפשר להתעלם, כי צריך להחליף לה . זה נשמע כמו עצה תיאורטית מצויינת להישאר רגועה, בפועל היא עושה סצינות, מה אני אמורה לעשות? היא מוצאת מאה דרכים לתמרן אותי
 
נכון. לא רציתי לבלבל אותך... הרגשתי שעברתם מספיק

אני עדיין חושבת שזה לא יהיה נכון מצידי להנחות אותך כיצד לפעול או להגיב... היה חשוב לי בתשובתי יותר לתת תובנות שבאמצעותן תוכלי למצוא את התשובות המדוייקות לך *מתוך תוכך*, גם אם זה לא במידי.
תובנות הן צריכות לחלחל
ואז תמצאי את התשובות. ולדעתי כאמור עצות במצב שלך עלולות לבלבל אותך.
אבל אחשוב מה או יותר נכון איך לענות לך גם קצת יותר "פרקטי".
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
מרחיבה עוד קצת

תהליך גמילה יכול להתקיים גם לא עושים שום דבר כדי לקדם אותו. וזה קורה משום שבשלב כלשהו בחייו של הילד לו עצמו יש רצון להיגמל, להרגיש גדול ולהיות כמו הגדולים. התפקיד שלנו בתהליך כזה הוא תמיכה והכוונה.
כך שאני חושבת שזה יכול מאוד לעודד לדעת שלתהליך גמילה ישנן גישות שונות ודרכים שונות לקיים את אותה המטרה. ומתוך כך זה יכול גם להרגיע מאוד, במיוחד בסיטואציה שאתם נמצאים בה.
&nbsp
אני רוצה לחדד את מה שכתבתי לך בתשובתי הראשונה מאחר ואת הבנת שכתבתי לך להשאר רגועה וזה רק רבע מהכוונה שלי
מה שניסיתי לומר הוא שנשמע שאתן שתיכן זקוקות לקשר הנעים והקרוב שהיה בינכן כפי שעולה מתוך מה שתיארת בהודעת הפתיחה. ובמיוחד כשמתוך המאבק שקיים כעת קשה מאוד עבורך כאימא להצליח ולכוון את ביתך בתהליך הגמילה. גם את הינך מציינת שהיא מתנגדת ו"עושה דווקא".
&nbsp
אלא שהמפתח לשינוי המצב נמצא אצלך... מאחר ואת הבוגרת מבין שתיכן. היא עוד ילדה קטנה מאוד, רק בת 3, היא איננה מצליחה לשלוט על עצמה כשעולה רצון נגדי לעשות קונצים או דווקא... בדיוק כפי שכתבת שאם היה זה אדם בוגר היית מתרחקת ממנו אבל זוהי בתך... וזה ההבדל הגדול - היא איננה בוגרת ואת הינך האימא שלה. רק את יכולה באמת ליצור את השינוי, ומתוך הבנה בוגרת של המצב ושל היכולות של בתך הקטנה שכרגע הן אינן יכולות של ילדה בוגרת.
&nbsp
את מציינת שעברתם תקופה ממש קשה. תקופה כזאת משפיעה מאוד על ילדה בת 3 וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות החיצונית בהרבה מאוד התנגדויות וברצון שעולה כאינסטינקט לא נשלט לעשות דווקא . בהרבה מאוד מהפעמים כשעולה אצל ילד התנהגות כזאת הוא בתוכו יודע שזה לא לפי הכללים אבל לא מצליח לשלוט על עצמו. אפשר ממש לראות את זה על פניו של הילד שהוא מבין שעשה משהו "לא בסדר" ולא מצליח לשלוט על עצמו, לרוב בדר"כ יחפש אח"כ תשומת לב וקרבה כדי להרגיש שלמרות הכל אנחנו עדיין אוהבים אותו וסולחים לו.
וזה גלגל... ושם הבעיה מתחילה להיווצר כשאנחנו נגררים אחרי הילד וההתנהגות הלא בוגרת שלו וצועקים וכועסים וזה יוצר אצלו עוד התנגדות ועוד התנהגות דווקאית וכך חוזר חלילה...
כך שמצב כזה מצריך מאיתנו המון המון איפוק לא להיגרר כדי לא להמשיך את הגלגל. ולנו היכולת. לילד לא.
&nbsp
לכן אני שוב חוזרת לכך שהדבר המשמעותי ביותר שאת יכולה לעשות למען תהליך הגמילה הוא לחדש ולחזק את הקשר בין שתיכן מתוך יכולת האיפוק שקיימת בך ומתוך הבנה וידיעה שלך כאימא מה יכול "להשיב" את בתך אלייך (במובן של חיזוק הקשר).
בכך את כמו "מאפסת מחדש" את תהליך הגמילה. כשלמעשה התהליך הזה הוא רק תירוץ .. מה שחשוב יותר הוא הקשר בין שתיכן.
הקשר בינכן הוא לכל החיים, הרבה מעבר לתהליך גמילה או לכל אתגר או התמודדות כלשהי, והעוצמה שיש לקשר חזק בין שתיכן הוא משפיע ומאפשר להתמודד יותר בקלות אצל ההורה מצד אחד, ומרכך התנגדויות אצל הילד מצד שני.
&nbsp
מבחינה מעשית אפשר וכדאי לעבוד על חיזוק הקשר במקביל לתהליך הגמילה שכאמור מתרחש ממילא ובמיוחד כאשר הוא כבר קורה בגן. כשבבית היא מפספסת אז מחליפים מנקים ומזכירים לעשות בשירותים/ סיר או אפילו לא אומרים דבר. היא הרי יודעת זאת... אני מוצאת שהעבודה המאתגרת ביותר במצב כזה היא על עצמינו... להצליח להתקרב לילד שגורם לנו להתרחק ממנו... זה דורש מאיתנו להיזכר בכמה הילד שלנו הוא לא כזה ולהאחז בזה...
ולכן אסיים עם השאלה אותה הצעתי בתשובתי הראשונה - מה את יכולה לעשות כדי "להחזיר" אלייך את בתך? מה מקרב בינכן? חומר למחשבה....
&nbsp
מקווה שהצלחתי לעזור במשהו. מוזמנת לקחת מתשובתי מה שמדבר אלייך

מאחלת לשתיכן שההמשך יהיה בקלות רבה.
&nbsp
&nbsp
 
עוד שאלות באותו עניין

אז מוסיפה גם התלבטויות:
קודם כל, כמה זמן צריך להמתין כדי לדעת אם השיטה עובדת או לא? האם עוד יכול להיות שינוי בהתנהגות שלה אחרי מספר ימים?
אנחנו השתדלנו לא לדבר על זה, אז הפסקנו בכלל להציע לה ללכת לשירותים, בעבר הייתי מכריחה אותה לשבת בשירותים בבוקר וגם אחת לשעתיים כשהיא איתנו בבית. האם כדאי לנסות בכל זאת לקחת אותה לשירותים במרווחי זמן? בעבר לפעמים הסכימה ולפעמים התנגדה ואז הכרחנו אותה.
אנחנו לא יודעים מה לעשות ומרגישים אבודים:אנחנו חושבים, אם היא אף פעם לא עושה בשירותים, בהמשך אם זה ימשיך ככה להחזיר לה את החיתול. היא בת שלוש, האם זה לגיטימי בגיל כזה? לי זה נראה בעייתי אבל בעלי הציע ואני כבר לא יודעת מה לחשוב.
 
רגע, לגדל ילדים זה לא *רק* כיף ?

..... כי אני מוכנה לוותר על ---
לילות בלי שינה
שתיית קפה פושר תוך כדי תנועה
כביסות על הבוקר
השכנת שלום לפני 7 בבוקר ואחרי 8 בערב בין אחים ניצים
והרשימה עוד ארוכה ארוכה ארוכההההההההההההה

לגדל ילדים זה לא *רק* כיף, הם לא תמיד נחמדים, הם לא תמיד מקשיבים לנו, הם מתפתחים לכל מיני כיוונים ובכל מיני דרכים וצורות (ולאו דווקא כפי שצפינו או קיווינו) ובניגוד אלינו - שהגענו למידה של יציבות רגשית - הם מצויים בהתפתחות ובתנועה מתמדת, ומה שהתאים להם אתמול ממש לא מתאים היום.

צודקת אורים שכתבה לך שאת המבוגרת והיא הילדה. ואני אחדד ואדגיש את דבריה. רק את יכולה לפתור את הקונפליקט מול בתך, ויותר מכך - זו אחריותך לעשות זאת. את מבקשת עצות מה לעשות ואפילו מתלבטת אולי להחזיר את החיתול כי את מצויה כרגע בעמדה של חוסר אונים מול בתך ובתחושה עמוקה שהסיטואציה 'גדולה' עלייך. איבדת את בתך הכיפית והנחמדה וקיבלת ילדה דווקאית החותרת נגדך, ולא פעם ברגעים הכי לחוצים.

הפתרון יבוא מהמישור הרגשי ולא מהמישור הפרקטי. את המבוגרת והיא הילדה - כך שמצד אחד המושכות בידייך. מצד שני - בעניין הגמילה - השליטה על הצרכים היא בידי בתך. לכן אני תמיד טוענת שתהליך הגמילה הוא תהליך משותף של הורה וילד. ההורה מכוון, מראה את הדרך ובתהליך עדין של כלים שלובים האחריות על הצרכים עוברת אט אט מן ההורה אל הילד שהופך לעצמאי ולבוגר יותר.

אז מבחינה פרקטית -
תזכרי שאת המבוגר האחראי. אין לך מה להתרגז. גם אם היא לגמרי לגמרי עושה בכוונה - וזה תמיד (תמיד!) יהיה ברגע הכי לא נוח / ברגע בו את הכי עייפה/חלשה/מותשת - אין לך מה לכעוס. לא תגיעי לשום מקום טוב ככה. כן, לפעמים זה מאד מתסכל (אומרת את זה כאמא שכמעט כל בוקר מעמידה מכונת פיפי לילדה בת 3.5 עם רגרסיה בגמילת לילה) - אבל הכעס פשוט לא מקדם לשום מקום. אני למדתי עם השנים 'לזייף' כעס. אני נראית מאד רגוזה, אני אומרת מילים כועסות, אבל בעצם מבפנים אני לגמרי שלווה, זוכרת שאני עומדת מול ילד קטן שבוחן גבולות.

כתבת כמה פעמים על 'כיף'. אוקיי, לנקות קקיפיפי זה לא כ"כ כיף. להרגיש שעושים לך דווקא זה לא כ"כ כיף. אבל - א. יהיה הרבה יותר גרוע בגיל ההתבגרות כשתקבלי דלת סגורה ואפס אינפורמציה והרבה מילים קשות ב. את תורמת המון לתהליך ההתפתחות של הבת שלך בכך שאת מלווה אותה בתהליך הגמילה שלה, וזה סיפוק גדול ג. הרי החלפת לה חיתולים כשהיתה תינוקת ולא היו לך שום טענות כלפיה, נכון? תחשבי שהיא עכשיו שוב קצת תינוקת, ושאין לך ברירה אלא להחליף לה ולהחליך לה ולהחליף לה ושבסוף זה יסתדר. אף אחד לא הולך לביה"ס עם חיתול הרי.

אז אחרי שהבנת שזה שלב שאי אפשר להימלט ממנו, ושהאחריות אצלך, ושאין לך מה להתרגז - מה כן?
א. לדעתי - לא להחזיר חיתול. זה מקטין, מעליב, משדר חוסר אמון, ובסופו של דבר... הרי תגמלי אותה מתישהוא, נכון? יש אפשרות שההתנגדות בגיל גדול יותר תהיה עזה יותר ולא תרוויחי כלום.
ב. להכין ערמת בגדי החלפה, מגבונים ונייר מגבת. כשהיא דולפת לעצור הכל, לעזור לה להחליף (אם היא מסוגלת לתת לה להחליך בעצמה), עדיף תוך שאת אומרת "לא נורא, בפעם הבאה בסיר / בישבנון".
ג. אני מעדיפה גמילה עם סיר - הוא קרוב, זמין תמיד, נייד, מאפשר ישיבה נוחה עם רגליים יציבות על הרצפה, והתוצרת לא נעלמת.
ד. בהחלט בהחלט לקחת אותה יזום - לא כל שעתיים - כל חצי שעה לפחות. את רוצה לראות סמי הכבאי? מצוין, קודם נעשה פיפי. את רוצה חביתה או מקושקשת לארוחת הערב? יופי, קודם פיפי. הנה סבתא באה והיא הביאה הפתעה! את רוצה את ההפתעה - קודם פיפי. עד שההליכות היזומות לשירותים/לסיר יטמעו לגמרי בשגרת היום.
ה. הכי הכי חשוב - לא להתרגז, בכלל, להבין שבאמת מדובר בשלב התפתחותי, ושהיא צריכה שתעמדי מולה. זה חלק מההורות.
וכמובן - את מוזמנת אלינו כל הזמן, לספר על התהליך, לשתף בהתלבטויות.

בהצלחה !
 

tevatal

New member
גמילה מחיתול

חושבת שהילדה מנהלת את הגמילה דרך משחק רגשי בכם. האם ניסיתם פתרון בעזרת פרחי בך יכול לעזור מאוד.אחרי אבחון הצורך הרגשי יהיה קל לפתרון.
יש לי קליניקה אשר מטפלת בדברים כעין אלו שנים רבות.
מוזמנים לפנות אביטל
 

tevatal

New member
גמילה מחיתול

חושבת שהילדה מנהלת את הגמילה דרך משחק רגשי בכם. האם ניסיתם פתרון בעזרת פרחי בך יכול לעזור מאוד.אחרי אבחון הצורך הרגשי יהיה קל לפתרון.
יש לי קליניקה אשר מטפלת בדברים כעין אלו שנים רבות.
מוזמנים לפנות אביטל
 
למעלה