מהי רמת השאלות שהגיוני שבן שנתיים וקצת יבין?

מהי רמת השאלות שהגיוני שבן שנתיים וקצת יבין?

הבן שלי בטוח מתעכב, מנסה להבין עד כמה המצב חמור.
הוא לא יודע לענות על שאלות. רק אם אשאל מה זה או מי זה, ידע לענות. אם אשאל אתה רוצה לאכול /לשחק/לקרוא סיפור גם יענה כן או לא. וזהו
לא יענה על שאלת בחירה, אם ישאלו האם רוצה תפוח או בננה. לא ידע לענות מה החתול עושה.
מצד שני, אוצר המילים סביר אבל רק של שמות עצם. יודע צבעים ומספרים.
 
שאלת בחירה זו בעייה,

כי אולי יש לו באמת קושי לבצע את הבחירה (והוא עדיין לא מסוגל להגיד משהו כמו "אני לא יודע מה לבחור") - כשהבת שלי נכנסה לצהרון של גן חובה מנהל הצהרון שאל אותה אם היא רוצה מים רגילים או מים קרים, ועד היום אנחנו מחכים לתשובה
. נסי אולי לתת לו לבחור בין שתי אפשרויות שברור לך מה הוא מעדיף ביניהן (נניח, אתה רוצה פרוסת לחם או גלידה, משהו כזה) - ותראי אם הוא עונה.
כמו כן, בשני הסוגים של שאלות שציינת, כדאי להדגים לו איך עונים - בין אם להדגים על ילד אחר, או על ידי כך שאת עונה. למשל, איך עושה חתול? ואז את (או ילד אחר) עונה מיאו מיאו... ואז את יכולה לנסות לשאול אותו שוב, ואם הוא לא עונה, לנסות שוב ביום אחר. או: מה אתה רוצה, לחם או גלידה? גלידה.
 
הוא בוודאות לא מבין

יש לי ילד שלא יודע לבחור, מכירה את הנושא מקרוב. זה לא זה, הוא לא מבין מה רוצים ממנו.
אתן לך דוגמה: במה אתה רוצה לשחק: בחיות או בפאזל? התשובה, בשיא ההתלהבות: כן!!! לפעמים יגידאת הבחירה השנייה, סתם כחזרה על המילה לא כבחירה.
או שאלה בנסיעה לגן (והוא יודע שנוסעים לגן, שואלת שנייה לפני שמגיעים): לאן אנחנו נוסעים? התשובה: באוטו. מתקנת: אנחנו נוסעים לגן. לאן נוסעים? שוב עונה: באוטו!
 
האמת, נראה לי דווקא טיפוסי לגיל.

לחזור על המילה האחרונה בשאלה, כולל בשאלות בחירה, ממש נשמע לי מוכר, מהבנות שלי ובכלל - אפילו מעבר לגיל שנתיים.
ולא רק זה, יש אנשים שמנצלים את זה בסרטונים - למשל מראים שהפעוט "יודע חשבון" על ידי זה ששואלים אותו "כמה זה 4 פחות 2" והוא עונה "2!" או "כמה זה מאה לחלק ל-10" והוא עונה "10!".
זה לא אומר שלא כדאי לנסות "להתאמן" איתו כמו שהדגמתי, אבל דווקא ספציפית מזה שהוא לא עונה על שאלות בחירה או עונה את התשובה האחרונה לא הייתי מודאגת, כי זה נראה לי שלב בהתפתחות. ולדעתי גם כשהן היו בשלב הזה, עדיין אם הייתי אומרת בחירה מועדפת בהרבה על השנייה, הן היו, לפחות מתישהו, מסוגלות "לוותר" על ברירת המחדל של לענות תשובה אחרונה ולענות את מה שהן באמת רוצות, ולכן עדיין כדאי לנסות. אבל באופן כללי לענות את המילה האחרונה, כאמור - מאוד מוכר.
אגב, הבת שלי בת 4 והיא כבר לא בשלב הזה, אבל עדיין לרוב לא תענה על שאלת בחירה אלא אם יש בחירה ברורה - אלא תענה את שתי האופציות. למשל, "את מי את אוהבת יותר? את אמא או את אבא" היא תענה "את אמא וגם את אבא" או "את שניכם" (סתם נתתי דוגמא - זה נכון להרבה מאוד שאלות). כשהיא הייתה קטנה היא הייתה עונה את המילה האחרונה. ועכשיו היא כבר שולטת בשפה לגמרי - אבל עדיין מתקשה לענות על שאלות בחירה אם אין משהו שבברור הרבה יותר טוב מהשני. נניח, אם אני אשאל אותה "מה את אוהבת יותר? את אמא או פח זבל" היא תגיד "את אמא" בלי קושי.
 
זה הילד עם בעיות השמיעה?

אם כן, נראה לי הגיוני שיש קשר בין הדברים.
אם זה לא הילד עם בעיות השמיעה, אז לתחושתי מדובר בעיכוב משמעותי מאוד וכדאי להיעזר באנשי מקצוע כדי לסייע לו.
 
זה ילד שהייתה לו בעיית שמיעה

מאז הניתוח הבדיקות תקונות (4 חודשים). הוא מטופל אצל קלינאית תקשורת.
אני פשוט מנסה להבין עד כמה העיכוב רציני.
&nbsp
 
מה הקלינאית אומרת?

אני לא מבינה בזה, אבל נראה לי שאם הוא כבר היה אמור לסגור את הפער ובמידה ויש בעיה מעבר ליכולת הטיפול שלה, היא אמורה להפנות אתכם לגורמים מקצועיים אחרים.

וגם, איזה כיף זה לקרוא אותך כותבת שזה הילד שהיתה לו בעיית שמיעה
 
גם אצלי לא הבין מילות שאלה

בגיל שנתיים וקצת. הכיר מה ומי, פחות או יותר. בלי איפה, למה, לאן, מתי.
לגבי שאלות בחירה, בגיל הזה נוטים לענות את האופציה השנייה. אני זוכרת שאני ואחותי השתעשענו באחותנו הפעוטה עם שאלות כאלה.
הבן שלי, אגב, בן שנתיים וחצי, נתן לאחרונה קפיצה גדולה באוצר המילים וההבנה. אל תתייאשי!
 
למעלה