קנאה בין אחים - מתלבטת איך לנהוג

קנאה בין אחים - מתלבטת איך לנהוג

הגדולה התחילה כתה ב', האמצעי בן 5 (בגן חובה). לאחרונה בערב היא מקריאה סיפור אחד ואני מקריאה את הסיפור השני, ויש מקרים שהוא מתעקש 'להקריא' בעצמו במקומי. עד עכשיו זה קרה 3-4 פעמים, והיא ואני העמדנו פנים שהוא באמת 'מקריא' (=הוא מספר לפי התמונות), אבל אתמול הוא ממש היה רגוז ומתוסכל, דרש ממני להקריא את העמוד והשתדל לחזור על הדברים באופן מדויק. חלק מהעמודים קראנו כמה פעמים, האוירה היתה לא נעימה, ואני מתלבטת מה לעשות.
הוא הרי יודע שאינו יודע לקרוא אלא רק לספר לפי התמונות. האם להניח לו להמשיך לספר תוך שאני אומרת לו שבשנה הבאה ילמד לקרוא כמו אחותו? חשבתי להתחיל ללמד אותו לקרוא ויש לי גם המון חומרים בבית, אבל כששאלתי הוא סירב והעדיף לשחק.
אשמח לרעיונות יצירתיים שיחזירו את שעת הסיפור לקדמותה הנעימה.
 
איזה ילד יצירתי! מה עם לזרום עם המקוריות שלו ולהחליט

שפעם אחת "מקריאים" ובעצם ממציאים ככה לפי התמונות ואפשר גם להמציא שלא לפי הספר, שזה בעיני יותר כיף.
ופעם אחרת קוראים סיפור מתוך עניין בסיפור עצמו ולא בהקראה, ולפיכך את היא זאת שתקריאי?
&nbsp
הרעיון הוא לנטרל את ה"תחרות" ואת המיקוד על הקריאה עצמה, ולתת דגש גם על דרכים נוספות לספר סיפור, שאינן בהכרח הקראה. אני מניחה שעצם השהייה המשותפת ביחד לפני השינה היא זאת שחשובה כך שאולי צריך פעילות (סביב ספר, או אחרת) שתתאים לשניהם, גם אם כל אחד מהם משתתף באופן שונה.
&nbsp
 
השאלה היא איך כדאי לעבוד עם הקנאה

היא בבירור קיימת, והיא בבירור נוגעת לעניין הקריאה (יכולת שיש לה ואין לו). בפעם הראשונה חשבתי שזה עניין חד פעמי ונתתי לו לספר כרצונו. אבל עכשיו כשאני רואה שהקנאה בהחלט קיימת - ושהיא זו שמעכירה את האוירה - אני שואלת את עצמי איך יהיה נכון להתייחס אליה. היא הרי רק תלך ותשתפר, ואני כמובן לא רוצה לאסור עליה לקרוא רק בגלל שהוא עוד לא מסוגל.
הוא לא רוצה לספר הוא רוצה להקריא כמוה. מבחינתו היא בקבוצת השווים שלו, וקשה לו להבין שפער של שני שנתונים הוא עצום....
 
אז אולי רק את תקריאי סיפור בערב

והילדה תקריא לך מתישהו במהלך היום, כשהוא עסוק במשחק?
אגב, ככה הבן השני למד לקרוא, ראה שהגדול קורא ורצה גם.
 
היום באמת פיצלתי את ההקראות

הגדולה הקריאה אחה"צ, האמצעי בא להקשיב, וכשהקטנטונת התעוררה נוצר מצב בו היא הקריאה לו סיפור והם מאד נהנו, בלי שהיתה דרישה מצדו להקריא גם.
בערב הם בחרו ביחד ספר וישבו לשמוע וקיבלנו שעת סיפור רגועה ושלווה.
 

מ י כ ל10

New member
אבל הקנאה קיימת

לא חייבים לשים עליה איזה פלסטר...
הוא חושב שהוא בקבוצת השווים שלה? אבל הוא לא, והחיים מוכיחים ויוכיחו לו את זה, והוא יצטרך להתמודד, ולא כל דרכי ההתמודדות יהיו מעודנות ומנומסות. החיים הם לא רק ציוצים ולבבות, ובוודאי יש ויהיו לו יכולות שלה אין. והכול בסדר.
אפשר להתייחס לסיטואציה בהמון דרכים: להתייחס לתסכול שלו (אולי זה רק תסכול ולא קנאה), להפריד ביניהם בזמן הזה, לעשות כרצונו, להעריך את היצירתיות שלו ואת יכולות החיקוי הזיכרון וההמצאה, לתת לו לספר סיפור לקטנה או לקטנטונת ועוד. גם לכתוב בפורום ידוע כפותר בעיות
מן הסתם לא יהיה פתרון אחד עם הצלחה של 100%, אז ממשיכים לנסות.
בטוחה שיהיה בסדר!
 
בעיני זה נפלא- הוא חוזר אחרייך ומחקה את מה שאת מספרת

בסיפור- זה מאוד מתקדם!
תהיי גאה בו ותעודדי זאת. אם זה מפריע לקריאת הסיפור עם אחותו-הייתי מפרידה בסיפורים או מבקשת מהבת שלך שתזרום עם זה.
 
תודה! אכן, כתיבה בפורום בהחלט עוזרת


אני לגמרי מסכימה איתך, מיכל, שלא צריך לשים פלסטר על קנאה (או כל רגש שמעורר חוסר נוחות / תסכול), מצד שני, אני לא בטוחה עד כמה כדאי להאיר עליו עם זרקור ניאון.
חושבת שאולי אאמץ גישה גמישה, כל פעם מה שמתאים לאותה הסיטואציה - ביום בו חש תסכול גדול הבכורה זרמה איתי והנחנו לו לספר כרצונו, ואתמול הקשיב לה מרותק, נראה מה ילד היום.
לגבי כישורים - וודאי שהוא עולה עליה בהרבה תחומים, יש לו את מערך הכישורים הייחודי שלו - רק שהוא לא מסוגל לראות את זה עדיין בשלב הזה בחייו - והעניין המרכזי הוא שהיא בבסיסה אדם רגוע ושליו יותר מבפנים, והוא סוער ונוטה יותר להחצין את הרגשות - וגם, מה לעשות, הוא נולד אחריה ומעריץ את האדמה עליה היא דורכת....
 
למעלה