פעוטה שרוצה על הידיים

קרנית10

New member
פעוטה שרוצה על הידיים

שלום לכולם,
מקווה שלמישהו תיהיה עצה או רעיון לעזור לנו.
יש לנו ילדה בת שנה ו11 חודשים. היא רוצה הרבה על הידיים לאחרונה גם בבית וגם בחוץ ולא מוותרת.
בחוץ הפסקנו לפני כחודשיים להשתמש בעגלה כי היינו פשוט לרוב מגיעים למצב שגם סוחבים אותה על היידים וגם את העגלה..
לא נראה לי שמדובר בעייפות. אולי פינוק או פחד.
לפני חודשיים עשינו רילוקשיין ולפני חודש היא התחילה גן חדש. מאז זה החמיר. גם למשל בגינות שעשועים היא פחות נלהבת ורוצה לשחק. נדנדנות היא ממש מחרימה כבר, והייתה מאוד אוהבת לפני.
לא בטוחים אם אולי בחוץ למשל בקניון, היא מפחדת כי יש הרבה אנשים ומקום לא מוכר. אבל גם בבית היא הרבה פעמים מתעקשת להיות על הידיים או לפחות להחזיק ידיים.
רעיונות למישהו??
תודה מראש!
 
הייתה לנו תקופה כזאת.

מאחר שיש לי בעיות גב - לא הייתה שום אפשרות שאכן אסחוב אותה על הידיים מרחקים ארוכים. לכן הייתי אומרת לה משהו כמו "אני אקח אותך על הידיים עד הרמזור ואז תשבי בעגלה", וזה מה שהיינו עושות. האופציה להחזיק ידיים היא אופצייה מעולה - אני מאוד אוהבת ללכת יד ביד עם הילדות שלי - ואת יכולה לנסות לעודד את זה גם בחוץ - להחזיק ידיים במקום להיות על הידיים.
העובדה שהיא מבקשת להחזיק ידיים מראה שהיא מרגישה צורך בקרבתך, וזה סבבה. אצלי היא בת 4 ועדיין מבקשת לא מעט לשבת עליי. היא גמישה ומוכנה, נניח, שאם קשה לי באותו זמן שהיא תשב עליי היא תשב לידי או שאני רק אהיה באותו חדר. בדרך כלל כשנותנים לילד את מה שהוא רוצה לזמן מסוים בהתחלה, הוא מרגיש מספיק בטוח לעזוב את היד ולשחק בגינה, וכו'. זה שהיא בגן חדש במדינה חדשה אומר שאולי היא זקוקה עכשיו לקירבה שלך קצת יותר כדי להרגיש בטוחה - ויכול להיות שאם תספקי לה את הבטחון הזה (אבל בתנאים שלך - כלומר, לא דווקא לסחוב אותה על הידיים קילומטרים, אלא מה שנוח לך) זה יילך ויירגע עם הזמן.
 

קרנית10

New member
הלוואי שהיא הייתה מוכנה ללכת בהחזקת ידיים בחוץ

תמיד אנחנו מציעים את האופציה של להחזיק את היד כשאנחנו הולכים בחוץ, (גם אנחנו מעדיפים את זה ושלא תתרוצץ לבד) אבל היא לא מוכנה.. ורוצה על הידיים. היא לוקחת את היד השנייה שלנו גם ומתחילה ככה להרים את הרגליים ולטפס עלינו עד שהיא עם הטוסיק באוויר ואז אין ברירה אלא להרים אותה על הידיים...
תודה על תגובתך.
 
אין כזה דבר שאין ברירה.

אם לא היית יכולה להרים אותה על הידיים, הרי לא היית מרימה על הידיים. גם אם אין לך בעיות גב, את יכולה להגיד לה שקשה לך ותקחי אותה על הידיים רק עד הנקודה הזאת והזאת (או שבאותו יום בכלל את לא יכולה לקחת אותה). את יותר חזקה ממנה, והיא לא יכולה לכפות עלייך לקחת אותה על הידיים. אם את מוותרת לה ולוקחת אותה על הידיים, אין שום סיבה שבעולם שהיא תפסיק. אם תתעקשי כמה פעמים, גם אם זה יהיה כרוך בבכי מצדה, המצב ישתנה בסוף, והיא תבין שזה לא יקרה. אבל את צריכה לקבל את ההחלטה שאת רוצה באמת להפסיק לקחת אותה על הידיים כל הזמן. יכול להיות שמאחר שאתם במקום חדש, את, כאמא, מרגישה שאת כן צריכה לתת לה את זה ושהיא באמת זקוקה לזה. במקרה כזה, תרגישי חופשי לקחת אותה על הידיים עד שייראה לך שהגיע הזמן להפסיק. אל תדאגי מכך שיהיה קשה להפסיק את זה בהמשך - מכל דבר אפשר להיגמל. תקבלי את ההחלטה בהתאם למה שנראה לך שהם הצרכים של בתך ושלך כרגע, לא מתוך חשש לכך שבעתיד זה יהיה קשה. אם עכשיו קשה לך לסחוב אותה - אז אל. תמצאי תחליפים - למשל שהיא תשב עלייך כמו אצלנו. אם לא קשה לך ולא מפריע לך, ונראה לך שהיא זקוקה לזה - אז תמשיכי.
 
מסכימה עם חייבתלהגיב

נשמע שבתך "מתכנסת פנימה" כעת, באופן טבעי.
היא במקום זר עבורה והקרבה אלייך או עלייך (על הידיים או משהו אחר) מספקת לה תחושת בטחון שהיא צריכה כעת. גם אם זה בבית. אגב, זה קורה לא רק במקום חדש אלא יש ילדים שהם יותר רגישים וכשחווים שינויים ולא רק חיצוניים, כמו קפיצת גדילה למשל, אז הם יותר נצמדים ורוצים להרגיש אותנו יותר כי אנחנו הביטחון שלהם .
&nbsp
אני בגיל הזה ומשום הצורך המוגבר בקרבה, קניתי במיוחד מנשא שמתאים לגיל והיה לי מאוד נוח ופתר את הבעיה.
בבית הרבנו ללכת יד ביד או שישבנו באותו מרחב יחד קרובים גם כשכל אחד בעיסוקים שלו.
וזה עובר
ככל שתרגיש יותר בטוח כך זה עובר יותר מהר.
&nbsp
ממש מסכימה עם חייבתלהגיב גם לגבי ה"להיגמל" - כשיגיע הרגע הנכון אז או שזה יקרה לבד או שפשוט יהיה לה קל יותר להעז להפרד ממך כל פעם עוד קצת ועוד קצת.
בינתיים ממליצה לספק לה את הצורך בנדיבות , כשאת יכולה.
ואם את לא יכולה - אז אפשר למצוא דרכים אחרות שמתאימות גם לך וגם לוקחות בחשבון את הצרכים הרגשיים שלה לתקופה הנוכחית.
&nbsp
לא לדאוג - זה עובר!

&nbsp
 
למעלה