מתאפקת בלי סוף

צוקי312

New member
מתאפקת בלי סוף

הבת שלי בת 5, גמולה ביום מגיל 2.5 ובלילה מגיל 4 (עדיין מרטיבה בלילה לעיתים, ואנחנו לוקחים אותה לפני שעולים לישון בעצמנו, כשהיא מרטיבה בלילה היא לא מתעוררת מזה...אנחנו שוטפים אותה מחליפים בגדים והיא לא מתעוררת...בכל אופן- זה לא הנושא כרגע)
כבר כמה חודשים שהיא מתאפקת לפיפי שעות רבות! כל יום! יכולה לא לגשת לשירותים כל היום, גם כשאני רואה בבירור שיש לה (קופצת, רוכנת, צורת הישיבה על כסא... נו, רואים שהיא עוד רגע מתפוצצת...) ואני אומרת לה ללכת לשירותים, והיא טוענת שאין לה. גם כשאני מתנה המשך פעילות או תכנית בטלויזיה או אפילו אוכל היא לא מוכנה ללכת לשירותים... לפעמים אני מצליחה לקחת אותה ואז כשיושבת על האסלה כמובן שמשתחרר והיא אומרת לי "את רואה, אין לי פיפי..."
כמובן שכיוצא מזה היא מסתובבת כל יום עם תחתון לח/רטוב... ובנוסף הנזק האפשרי לשלפוחית השתן/כליות...
הסברנו את ההשלכות (ישרוף, יכאב, נזק לשלפוחית, נזק לכליות, ריח לא נעים בבגדים...וגם חוסר המנוחה שבהתאפקות עצמה וחוסר הפניות לעסוק בדברים אחרים...) - לא עוזר. שמעה הסבר גם מהרופאה בזמנו.
מה עושים? כיום היא מתפנה בעיקר לפני או בזמן המקלחת, אבל זה תמיד מאוחר מדי, התחתון כבר רטוב והיא קופצת ומתאפקת כבר שעות...
 
מכירה את זה...

ובשביל ההורה זה מתסכל מאוד וממש יכול לסחוט אנרגטית ...
העניין הוא שלרוב ככל שמופעל יותר לחץ או ציפייה (אפילו סמויה) מהילדה כך ההתאפקות עלולה לגדול. ולכן במקרה הזה אני מאוד ממליצה לשלב טיפול מקצועי שמתמקד במענה רגשי באמצעות שחרור פיסי, כמו רפלקסולוגיה, דיקור, פרחי באך ויש עוד. בדר"כ אני לא בעד לרוץ עם הילדים לטיפולים , אבל כן במקרה כזה מניסיוני זה יכול להועיל וזה גם לא סוג טיפול כזה שצריך בו משהו מתמשך. ואפשר להגיע גם דרך קופת חולים.
במקביל לנסות להרפות עד כמה שאפשר עם העידוד ללכת לשירותים ודווקא לומר לה שאתם סומכים עליה שכשהיא תרגיש שהיא צריכה היא תלך בעצמה לעשות (זה מאוד לא פשוט, אני יודעת...) .
כמו כן ובמקום הראשון לחזק מאוד קרבה פיסית ורגשית ככל האפשר.
 
הפסקות פיפי בלו"ז קבוע וידוע

לפי הלו"ז והנוחות שלכם ובתדירות שנראית לכם מתאימה.

אצלנו בת 5, גמולה יום ולילה מגיל 2.7.
בהנחייתנו היא הולכת לשירותים בין ההתעוררות לארוחת הבוקר (אם שתתה הרבה בערב, היא יוזמת בעצמה), לפני כל יציאה מהבית (לא כולל יציאה לגן שמתבצעת כשעה אחרי הפיפי הראשון של הבוקר), לפני היציאה מהגן, כשחוזרים הביתה מפעילות בחוץ, אחרי ארוחת ערב ועוד פעם ממש לפני הכניסה למיטה.
חלק מהפעמים הן ביוזמתנו וחלק ביוזמתה, אבל יש הפסקות פיפי ברורות במעברים, כך שאין ויכוחים והיא לא צריכה להפסיק פעילות לצורך כך.

בתקופות שבהן היא הביעה התנגדות קלה (בעיקר לפיפי שלפני השינה), הסברנו שחייבים לשבת על השירותים ושגם אם יוצאת טיפה אחת בלבד זה בסדר, ואכן לפעמים יוצאת טיפה אחת וזה לגמרי בסדר.
 
מתמודדים עם קושי דומה - ילד בן 5

גמול מגיל שנתיים וחצי בערך, נוטה להתאפקויות, שגורמות לתחתונים רטובים ולפעמים אפילו מלוכלכים בקקי. בשלב מסוים - נוכח התנגדות מאד עזה שלו לכך שאנחנו ננהל לו את זמני היציאות, ונוכח בושה מאד גדולה בתחתון רטוב/מלוכלך - הודענו לו שהוא חייב להתפנות בזמנים מוגדרים. מאז יש שיפור ניכר מבחינת מצב התחתונים וגם מבחינת מצב הרוח. אנחנו לרוב לא הורים שכופים על הילדים את רצוננו, אבל התחושה שלנו היתה שהוא משליך החוצה את הקונפליקט הפנימי - בין להיות קטן ונטול שליטה לבין להיות אחראי ובעל שליטה - ושבשלב הזה נעזור לו יותר אם 'ניקח' ממנו את הקונפליקט, מאשר אם נכיל אותו.
 

צוקי312

New member
עדכון חם

אתמול אחה"צ הלכה פעמיים לגמרי מיוזמתה! אמנם הגיעה למצב של התאפקות כרגיל, אבל הלכה! לבד!
כנראה שפשוט הייתי צריכה לכתוב את ההודעה קודם....

תודה על כל העצות והתגובות, ניישם גם...
 
למעלה