ליד אמא - אבא (או אף אחד אחר) לא קיים

גויבא

New member
ליד אמא - אבא (או אף אחד אחר) לא קיים

שלום לכולם, אשמח לשמוע את עצתכם
הבן שלנו בן שנתיים. לאחרונה, ובהחמרה לאורך ה4 חודשים האחרונים, התלות באמא הפכה להיות קיצונית מאוד (ביחס לעבר, ולדעתינו הלא מקצועית כמובן). כאשר אמא נמצאת הוא חייב להיות במגע פיזי איתה כמעט כל הזמן (למעט הסחות דעת משמעותיות). הוא לא מוכן לתקשר אם אף אחד אחר - במיוחד לא עם אבא.
אז כן, שמענו על תסביך אדיפוס, וכן שמענו ש"זה שלב, וזה יעבור", אבל מנסים להבין איפה הגבול ה"רגיל" וכמה זמן זה אמור להמשך?
תודה רבה!
 
היי גויבא

אני אגיד כמו כולם שזה אכן שלב, שלב קשה/מעצבן/מתסכל/ מעציב/ גורם לקנאה....כל אחד לחוד והכל יחד.
יש שתי אפשרויות כמו שאני רואה את זה. האחת פאסיבית והשנייה אקטיבית.
הפאסיבית- אכן להניח לו ולהבין שזה יעבור מתישהו ולא להתעסק בזה יותר מידי.
האקטיבית- דורשת נחישות ותכנון. להחליט שכשאתה בא הביתה יש דברים שרק אתה עושה מתוך בחירה של דברים לעשות (אוכל, מקלחת, משחק וכיוצא בזה). המנטרה שצריכה לחזור על עצמה מול העולל היא כזו: היום התור של אבא לעשות מקלחת, היום התור של אבא להשכיב לישון, היום התור של אבא לקרוא סיפור.
לא לומר שאימא עסוקה כי אז זה יוצא שאימא מחוייבת להתעסק במשהו, אבל כן כדאי שאימא באותו זמן לא תיהיה פנויה גם אם זה אומר שאימא הולכת לחדר לשכם, סוגרת דלת ומדברת בטלפון/ קוראת או סתם נחה (שלא תצא מהבית כי אז זה מאבד אפקטיביות).
כשאומרים שזה התור של אבא למעשה אתה קובע לו שאתה עושה איתו את הפיעלות הזו לאותו יום ובאופן אקטיבי "מכריח" אותו להבין שאתה חלק ממארג הטיפול והמשחק איתו. אתה "מכריח" אותו לתקשר איתך ולא עם אימא.
זה לא חייב להית ארוך, לא חייב כל הערב, לפחות לא בהתחלה. כן להתעקש על זה.
למעשה מה שקורה כרגע שהילד מכתיב לכם את סדר היום. אני מניחה שהאימא עייפה ושאתה מגיש נטוש. אתם ההורים ואתם מחליטים ובעצם האמירה שעכשיו אבא תורו זה מחזיר את הכדור לידיים שלכם.
כן, הוא יראה התנגדות, יהיה בכי, יהיו תלונת, הוא יחפש את אימא אבל אם אתה רוצה לשנות את הלך הרוחות זו הדרך.
כמובן שכשאתה בוחר את הפעילות איתו, לדוגמא אמבטיה, תעשה משהו שונה וכיפי כמו בועות סבון, קצף צבעוני, צעצוע חדש וכיוב'. כלומר תבסס משהו שהוא מיוחד לאבא ושונה ממה שאימא עושה וזה מאד יתרום לנכונות שלו וגם בהמשך יגרום לזה שהוא ירצה לעשות למשל אמבטיה עם אבא כי איתו זה כיף מסוג אחר מאשר עם אימא.
מקווה שהייתי לעזר ואשמח לשמוע מה מתקדם או מה הוחלט.
 
עצה מקסימה! מספרת מה אנחנו עשינו

אצלנו תקופת ה'רק אמא רק אמא' התחילה לפני גיל שנתיים, והתעצמה עם לידת האח הקטן כשהיא היתה בת שנה+9. בהתחלה הרגשנו(תי) מאד אשמים ונהגתי להתפנות אליה (הדרישה העיקרית היתה לגבי המקלחת וההלבשה אחריה) ואבא היה עם הקטן. אחרי תקופה (לא זוכרת כמה זמן בדיוק) אבא שכנע אותה ש'היום תורו', ובאמת האמבטיות שלו היו משהו מיוחד - ארוכות, מצחיקות, מלאות אביזרים ושיחות (לעומת אמא שכבר היתה שפוכה בשעה הזאת והיתה עושה 'מקלחת צ'יק-צ'ק'). לא עשינו את זה בכוח אלא בפיתוי, ולפעמים כשהיא נורא התעקשה אני התפניתי לקלח, עד שזה הפסיק להיות 'עניין'. בלילה רק אני הייתי משכיבה עד גיל די גדול. בהצלחה !
 
ההסבר ההתפתחותי ל"תסביך אדיפוס"

הוא פשוט יכולת אינטגרטיבית שעדיין חסרה בגיל הזה. זאת היכולת להיות במצב של "גם וגם", ולכן ילד בן שנתיים שבאופן טבעי מקושר מאוד לאימא שלו, עדיין לא יכול "לערבב" עוד דמות היקשרותית *יחד באותו הזמן*, ומתקבל סוג של "מרדף" אחרי אימא ורק אימא

כך שה לא אישי נגדך ובטח שאין מה להיעלב..
&nbsp
אז בהקשר לאימא, ממליצה מאוד בתקופה הזאת כדי להרגיע את ההיסטריה אחרי האימא לעשות הפוך על הפוך - לא לחכות עד שהילד בעצמו ייכנס לאיזה מרדף אחרי האימא, אלא שהנתינה של הקרבה ותשומת הלב יקדימו את הבקשה (שממילא קיימת). כך בהדרגה תיווצר תחושת בטחון ויפחתו הסטרס והמתח והמרדף .
לדוג' אם האימא עסוקה אז אולי לראות איך אפשר לארגן לילד מרחב לידה שבו הוא יוכל לשחק כשהאימא נוכחת לצידו ועסוקה בשלה.
&nbsp
בהקשר אלייך האבא, הגישה שלי היא שאין צורך לעשות כאילו האימא לא פנויה כדי להרגיל את הילד. כלומר, אם אימא רוצה לנוח ואתה צריך לקחת פיקוד זה לגיטימי לגמרי. תנסה למצוא דרכים יצירתיות ומעניינות שיקלו על בנך את החיבור בינכם, משחקים מעניינים, פעילות מיוחדת, עשייה כלשהי שמיוחדת רק לכם וכו' ותבנה כך לאט ובהתמדה את החיבור הייחודי שלכם.
למעשה אתה לומד לבנות איתו מערכת יחסים
וזה השקעה לטווח ארוך .
ותיקח בחשבון שתוך כדי אתה גם לומד כיצד להכיל את ההתנגדות שלו אלייך או למצב, ובכלל את הכעס שלו.
אתם תמצאו את הדרך צעד צעד
, ועם הזמן ובעזרת החיבור הייחודי בינכם הדברים ישתפרו.
בהצלחה!
&nbsp
&nbsp
 

חגית22221

New member
זה בדיוק מה שקורה אצלנו עכשיו

ממש מצחיק , בדיוק באתי לרשום על זה בפורום ולבקש עצות על אותו עניין בדיוק , הבת שלי בת שנתיים לפני קצת יותר מחודש התחילה עם רק אימא ורק אימא שבהחלט מתיש , היא רוצה שאני כול הזמן ירים אותה אבל לא שאני יושבת , אלא שאני יעמוד איתה וירים אותה , ברוב המקרים אני מאוד מתעקשת ואומרת שאימא לא יכולה להרים אותה שזה קשה לי , ופשוט אמרתי לה אם תרצי אימא תיתן לה יד ונלך יד ביד, וזה מה שקורה אני נותנת לה יד לכל חדר בבית שאני נכנסת אליו ....מתיש בהחלט , מתסכל בהחלט , מתי בדרך כלל זה עובר ?? בעלי רק רוצה לתת לה נשיקות היא לא מסכימה , רוצה להקריא לה סיפור לא מסכימה ,שום דהר שהוא מנסה הוא לא מצליח הגיע אליה .
 
למעלה