דיון ברוח החג על :"תהיה ילד טוב ותתן חיבוק ונשיקה לסבתא"

דיון ברוח החג על :"תהיה ילד טוב ותתן חיבוק ונשיקה לסבתא"

או לסבא או לדוד...
זכור לי כילדה שלא ממש אהבתי להתחבק ולהתנשק עם חלק מאנשי המשפחה אבל הייתי "ילדה טובה", עשיתי מה שציפו ממני גם אם לא אהבתי את זה, ובלב הרגשתי שאין לי ברירה ושבכל מקרה אמא ואבא לא יבינו אותי או לא יסכימו ל"חוסר נימוס" שכזה להחליט שמוותרים לי על נשיקה וחיבוק עם אנשים שלא בא לי ....

כשהפכתי להיות אמא זה העסיק אותי בתחילה . אצלינו במשפחה מרבים להתחבק ולהתנשק כהרגל בכל פעם שנפגשים או נפרדים, ואני כבר בגרתי וגיבשתי לי את האני מאמין שלי וממש לא הסכמתי לחיבוק או לנשיקה ואפילו לא למגע, אם אין רצון מצד הילד.

מאוד חשוב לי שנתינת חיבוק ונשיקה לבן משפחה יהיו מתוך רצון . אם הילד לא רוצה או אפילו מתבייש או נבוך - אלו הם הגבולות שלו ויש לכבד אותם בלי לשכנע בכלל.
וכן - יש אצלינו במשפחה גם כאלו שלא מבינים או לא מסכימים וזה בסדר. אין לי שום צורך לשכנע, הגבולות כבר ברורים.
יש לי גם חברה טובה שלה מאוד חשוב נימוסים והיא מצפה מהבת שלה שתחבק את סבא וסבתא כדי שלא יעלבו.
כאמור, בעיניי מדובר ביושרה וכבוד כלפיי הילד שצריכים להתקיים *לפני* דפלומטיה ומה שאחרים מחשיבים כנימוס.

איך זה היה אצלכן בילדות? האם מישהי זוכרת איך הרגישה ואם או מה הייתה ההתיחסות לנושא?
ואיך עכשיו אתן נוהגות כאמהות?
בואו נדבר על זה
 

מ י כ ל10

New member
אצלנו זה פשוט

אין קשר בין חיבוקים ונשיקות לנימוס. נימוס זה להגיד שלום כשנכנסים, להתייחס. מי שרוצה מתחבק עם מי שרוצה. גם אני לא מחבקת את כולם. רק את מי שנוח לי ונוח לו להתחבק איתי.
 
אני נגד להכריח במקרים כאלה

אפשר להציע, לעודד אבל לא להכריח. נשיקה וחיבוק הם משהו כל כך אינטימי ואני לא חושבת שצריך להתעקש עם ילד לעשות את זה בניגוד לרצונו. יש ילדים שלא אוהבים יותר מידי מגע או פחות ירגישו בנוח עם זה וזה לגיטימי שלא יתנו.
&nbsp
אותי בתור ילדה לא הכריחו כביכול אבל כיאה לפולנים
עשו רגשות אשמה ואמרו ש-X יעלב אם לא ודי התעקשו על זה אז זה היה סוג של הכרחה עד שבגיל מסוים כבר לא הסכמתי אם לא רציתי. אמא שלי עבדה מהבית והיה לה איזה לקוח שהיה מגיע להביא לה חומרים לעבודה וכל פעם שראה אותי היה צובט בלחי. עד עכשיו כשאומרים את השם שלו- אוטמטית מרגישה את הכאב של הצביטה והעלבון שהרגשתי כל פעם כי למרות שזה היה כביכול בחיבה זה היה כואב וכל פעם היו צוחקים מהמבט הכואב שלי. אם יש משהו שאני כאמא מקפידה עליו זה לדאוג שלא יעשו משהו שלא נעים לבת שלי והבהרתי את זה למשל לפיזותרפיסטית שמטפלת בה וזה ברור לשנינו שמתי שזה נהיה ממש קשה ברמה שהיא לא מצליחה לסבול יותר-מפסיקים ולשמחתי בד"כ זה לא מגיע למצב כזה כי זכינו בפיזותרפיסטית קשובה ואיכפתית.
 
למעלה