מוצץ בגיל 5 (או 6 או (גוואלד!) 7)....

[מרגריטה 80]

תגובה מצוינת! אורים כהורים כדאי לך לקרוא!

 

[danakama10]

זו בדיוק הנקודה

מוצץ עושה נזקים בפה. לשיניים, למנשך, לתקרת הפה. הרעיון הוא לאפשר לילדים להיות עם מוצץ ואז לבדוק אם אולי בנס זה לא עשה להם נזק?
אשמח לדעת של שמות של רופאי שיניים שעל פי טענתך חושבים שמוצץ לא מזיק, כדי לדעת למי לא ללכת.

 

[שוגון הקטנה]

זה מעניין שאת מתייחסת כמעט ורק להורים

ואיך הם תופסים את המוצץ. אני אגב, לא רואה הרבה הורים מבויישים ממוצצים.
&nbsp
להעיר לילדים על משהו באופן שמקטין אותם, לתת לילד להרגיש מבוייש בעצמו, זה לא בסדר. זה לא בסדר בלי שום קשר להורה ודעותיו בנושא. זה פשוט רע לילד.
&nbsp
בנושא המוצץ עצמו, דעתי היא שעם הגיל וההתפתחות הילד מגלה דרכים נוספות וטובות יותר להתמודדות עם הרגשות שלו והמצבים בו הוא נמצא.
אם בשלב מסויים התגובה היחידה האפשרית עבורו היא בכי (נגיד, ני בורן) אז אחלה. ברגע שהוא יודע לדבר הוא מגלה עוד דרך להביע את עצמו. הוא לומד להתייחס רגשית לאחרים משמעותיים בחייו, הוא לומד אז דרך נוספת להתמודדות עם המצבים בהם הוא נמצא.
המוצץ, בעיני, מתאים למעין שלב ביניים כזה שבו זה יותר נוח להורה שהפעוט ירגע בדרך הזאת (לא אומרת ממקום שיפוטי בכלל, זה בהחלט שירת אותי נאמנה כאמא

). אבל מגיע גיל שבו הוא מפריע לילד ללמוד דרכים נוספות להתמודד עם המצב שלו.
כל ילד הוא יחיד ומיוחד, יש ילדים שידעו להתמודד עם מה שיש בגיל שנתיים, יש כאלה שבגיל 5 ויש כאלה שבגיל 3. אבל מרגע שיש את היכולת, אנחנו כהורים (בעיני כמובן) מחובתנו לטפח את היכולות החדשות שלהם.
זה כאמור, בלי קשר למה שההורה מרגיש עם עצמו בנושא. ובטח לא לתגובות מקטינות בנושא זה או כל נושא אחר.

 

[אורים כהורים]

נכון. רציתי לעורר דיון שמתמקד באיך אנחנו המבוגרים מרגישים

כשרואים או חושבים על ילד עם מוצץ מעבר לגיל המקובל.
כלומר, איזה רגשות זה מעורר בתוכנו?
אני אוהבת ללכת לעומק...

זה מסקרן אותי ולכן שאלתי ושמחה לקרוא מגוון של דעות (למרות שאני התעניינתי במשהו פחות שכלי

).
בכל אופן לגבי הורים שלא או כן מבויישים ממוצצים- לרוב זה לא משהו מודע... אלא נמצא בשורש של התגובה שלנו אל הילד. אם בכל זאת יהיו כאלו שירצו ללכת לעומק ולהבין מה המוצץ מעורר בהם , סיכוי גבוה שיגלו בפנים את הרגש הזה של המבוכה. לאמיצים בלבד

 

[שוגון הקטנה]

אני לא מסכימה לגבי כמה ירגישו מבוכה

אבל כאשת עומק בעצמי

אני יכולה להבטיח לך שהפסקת המוצץ לא הייתה קשורה אלי אפילו טיפה

 

[באה באהבה10]

בדרך כלל לא מגיבה אבל...

הרשי לי לכתוב את מחשבותיי כגננת בנושא

-
1.ילדים בגיל הגן צריכים לרוץ, לפעול ולשחק. לרוץ עם מוצץ זה מאוד לא בטיחותי. נפילה עם מוצץ על הפנים יכולה לגרום לנזק משמעותי בפה ובשיניים. כמו שלא הייתי מרשה לילד לאכול ולרוץ באותו זמן כי זה מגביר את הסכנה לחנק כך אני לא מרשה להתרוצץ עם מוצץ בפה. זה בטיחות והבטיחות של הילדים קודמת להכל.
2. אני לא מגבילה את הילדים עם המוצץ. אני כן מגבילה את המקום בו הם יכולים להיות עם המוצץ. עם מוצץ יושבים. שוב - בטיחות.
3. הצרכים של תינוק, פעוט אינם אותו הדבר ואי אפשר להשוואות פעוט לילד או לתינוק תחשבי על זה כך - כל בנאדם זקוק למגע. תינוקות זקוקים ליותר קירבה גופנית על הידיים. גם פעוטות זקוקים למגע אבל המגע הזה יכול להיות גם זמן ידיים, גם חיבוק או צורה אחרת (החזקת ידיים , ליטוף או כדומה) תלוי בילד ובסיטואציה. כך עם המוצץ.
4. מוצץ עלול לעשות נזקים לטווח הארוך אם הוא כל הזמן בפה של הילד. דלקות אוזניים , בעיות במנשך וקושי בהתפתחות השפה אצל הילד. אלו דברים אמיתיים וקצת צורם לי שאת פשוט מבטלת את זה.
5.אחד מהכינויים למוצץ הוא "פקק פה" . אני רוצה ילדים פעילים, רצים , שרים ומפטפטים. שוב - אם ילד צריך נקודתית את המוצץ כי הייתה פרידה קשה מאימא בבוקר, כי הוא נפל , כי הוא פשוט צריך, הוא יקבל מוצץ. אבל אני לא רוצה שהוא יסתובב עם המוצץ כל היום. זה לא נכון בעיניי.
6.רוב הילדים שאני מכירה אחרי גיל מסויים לא באמת נרגעים עם מוצץ. הם רוצים את המוצץ. המוצץ עושה להם הרגשה יותר טובה אבל המוצץ לא איזה פתרון קסם להרגיע ילדים. מה שעוזר זה תשומת הלב של המבוגר, החיבוק , הליטוף. זה לא אומר שצריך לזרוק את המוצץ לפח אבל גם צריך לקחת אותו בפרופורציה.זה לא פתרון קסם לבכי וקושי.
7. אני מלמדת את הילדים שהם תמיד יכולים לבקש מוצץ והם יקבלו. שבשביל מוצץ לא צריך לבכות - רק צריך לבקש. ואני גם עומדת בזה. אז הילדים יודעים שבכל זמן יש להם את האפשרות הזאת וזה לא מעסיק אותם במהלך היום. יש להם את הביטחון הזה שהם ירצו אז הם יקבלו.
8.אגב, גם סיגרייה אי אפשר לעשן בכל מקום או בכל זמן.

 

[אורים כהורים]

תודה לכל המגיבות!

בגדול - הגישה שלי היא אכן התפתחותית, צמיחה מתוך התהוות פנימית.
אני מאמינה ומלמדת הקשבה לקצב הטבעי של הילד.
שוב ושוב חזר פה נושא של רופא שיניים ולכן מחדדת, ציינתי כי למרות שלרופאי השיניים דעות שונות בנושא (כמו בכל תחום) , בעיני- אם אכן יש עניין של בעיות שיניים בגלל מוצץ זה משהו שצריך לקחת בחשבון ולא להתעלם.
&nbsp
חג שמח לכולם!

 

[מאמאמיה22]

ואיך היית ממליצה לגמול מאצבע בהנחה שיש בעיה בריאותית ?

ילדה בת 4 שמוצצת הרבה אצבע גם במהלך היום

 

[אורים כהורים]

מתחילים מלהסתכל עמוק יותר

את מתארת ילדה שמוצצת אצבע הרבה מאוד גם בשעות היום ,
המציצה עצמה היא צורך של הילד לשם הרגעות, כלומר יש כאן צורך מוגבר שלה לחוש רגיעה . אם "ניקח" לה את מציצת האצבע מבלי שהתייחסנו לשורש הבעיה אז אנחנו עלולים ליצור מצב של "העתקה" כמו שמישהי ציינה כאן למעלה -
הילדה תפסיק למצוץ אצבע אבל מאחר ועדיין הצורך בהרגעות לא טופל לעומק אלא רק ההתנהגות השטחית החיצונית "סולקה", אזי תיווצר התנהגות חדשה, הרגל חדש, שמטרתו ליצור רגיעה של מערכת העצבים ולהחליף את מציצת האצבע.
&nbsp
כך שההתמקדות היא לא בהתנהגות החיצונית אלא בשורש הבעיה, ואז כשהשורש מקבל התייחסות ו"ריפוי" אז ההתנהגות החיצונית ה"בעייתית" כבר לא תתקיים או שפשוט תחזור לאיזון.
יחד עם זאת, לעיתים קורה שאין ברירה וכן צריך להתמקד בנוסף לשורש גם בהתנהגות החיצונית, כמו במצב של בעיות רפואיות , אז העבודה היא במקביל לרופא על מנת לתת מענה שלם ומדויק לילד.
לפעמים גם קורה שצריך "לאתחל" הסתגלות כלשהי אצל הילד ואת זה ההורים לומדים איך לעשות באופן מיטיב ובעדינות בהתאם לילד שלהם.
ויש עוד הרבה מצבים אחרים של נתינת מענה לעניין שכזה. הכל בהתאם לילד עצמו.
&nbsp
אין "מרשם" אחד עבור כל הלדים כי מרשם מכוון להתנהגות חיצונית בלבד וישנה הבנה שההתיחסות צריכה להיות לשורש ההתנהגות ולא כ"פלסטר" חיצוני. בנוסף, כל ילד הוא ייחודי ומושפע מדברים שונים ולכן לא יכול להיות מרשם אחד ויחיד לכולם

&nbsp
ועוד משהו יותר ספציפי בעקבות ההודעה השנייה שלך, ציינת כי לא נעים לראות ילד עם מוצץ וזה נהדר שאת מודעת לאיך שאת מרגישה! זה בדיוק מה שכיוונתי אליו בהודעה שפתחתי. ולמה? - כי מרגע שיש אצלינו כהורים מודעות לעניין כזה או אחר, אז קל הרבה יותר לראות דברים מפרספקטיבה רחבה יותר ולתת מענה מיטיב לילדים:
&nbsp
לעיתים קרובות עצם הידיעה וההרגשה הסובייקטיבית של ילד שמצפים ממנו להתנהגות אחרת כי לא נעים להורה ממנו במצבים מסויימים וכו' , יוצרת בו תחושה של 'אני לא עומד בציפיות' / 'אני יותר מידי מכדי לשאת (עבור הוריי)' / 'לא מרוצים ממני' וכו' - ותחושה זו כשלעצמה עלולה ליצור אצל הילד מתח ואז זה מוביל ישר לדחף שמשתלט למצוא רגיעה בדרכים שונות ומגוונות. מציצת אצבע/ מוצץ זה אחת מהן.
אז צריך להיות ערים גם לתגובות שלנו ואולי לשנות בהתאם לצורך ו/או לילד

לפעמים מספיק רק שינוי חשיבה קטן אצלינו ההורים ליצור שנוי גדול ומשמעותי אצל הילדים

&nbsp

 

[danakama10]

כתבת וכתבת בלי לתת אף עיצה

הרבה מלל בלי תוכן. כדי לחסוך בזמן לאחרים להבא, אפשר פשוט לכתוב - "איני יודעת".

 

[מאמאמיה22]

אני דווקא מאוד התחברתי לתשובה

למרות שלפעמים זה באמת הרגל ולאו דווקא משהו רגשי מאוד עמוק .
תודה על החומר למחשבה

 

[אורים כהורים]

 

[oritta17]

מכירים את מנהג ל"ג בעומר,שזורקים את המוצץ למדורה ?

בעבר\ היה מן מנהג קבוע, שהילדים שבגן חובה ,היו מגיעים בל"ג בעומר עם המוצצים,
והיו זורקים אותם למדורה,
טקס שמאוד עזר להיפטר מהמוצץ, והילדים חיכו למועד הזה מראש, כמה וכמה חודשים.

 

[מאמאמיה22]

גם אם היה מדובר בילד שדבוק לשמיכי שלו נניח

מגיע גיל שבו זה נראה ילדותי ולא מתאים .
כמבוגר - לא נעים לי לראות ילדים גדולים עם מוצץ, כי זה לא תואם גיל
בעיקר אם זה כל הזמן (נניח בגן שעשועים ואפילו בבריכה) .
ויש משהו מחזק ומבגר בילד שמצליח להסתדר בלי מוצץ
ושפנוי להתרוצץ לדבר לצחוק וכו בלי מוצץ בפה .