מוצץ בגיל 5 (או 6 או (גוואלד!) 7)....

מוצץ בגיל 5 (או 6 או (גוואלד!) 7)....

כן זה קיים. יש כאלו ילדים שצריכים את המוצץ שלהם עד גיל שנחשב מאוחר.
הורים משתפים אותי בכל מיני "סודות" שלא מעיזים לדבר עליהם עם הורים אחרים, כי - "זה לא מקובל",
"נחשב להזוי",
"מרגיש מבייש מידי "
ועוד תגובות כאלו או אחרות שהם מספרים שמקבלים.

אני באופן אישי לא רואה במוצץ שום בעיה (והשיניים – הכל בסדר, והדיבור - הכל תקין) . אני מכירה מבוגרים שמצצו אצבע עד גיל העשרה ואף יותר. היום הם מבוגרים נורמליים לגמרי, גם אז הם היו ילדים נורמליים ביותר

ילדים יודעים בדיוק מה מקובל ומה פחות. ילד "גדול" שצריך מוצץ בעצמו יעדיף להיות איתו כשהוא בפרטיות.

מה שאני כן מתנגדת לו זה ההרגל שנוצר בחברה שלנו ובגני ילדים, להעיר לילדים על המוצץ שלהם בכל מיני דרכים ובכך לגרום להם להתבייש בעצמם או להרגיש לא בסדר על משהו הכי בסדר שבעולם ושעוד אנחנו ההורים הרגלנו אותם אליו.
יש גננות שאף לוקחות או מוציאות לילדים את המוצץ שלהם מהפה...
האם היינו עושים דבר כזה לו זה היה מבוגר עם נניח מסטיק בפה או סיגריה?... חומר למחשבה...

אני זוכרת שכשאני הייתי בת 3 בערך אמא שלי זרקה לי את המוצץ כשחשבה שאני לא שמה לב והמוצץ דווקא עשה לי ממש טוב...

אז למה כל כך קשה לנו (בהכללה) עם המוצצים?
למה *לנו* זה עושה לא טוב?
האם יכול להיות שאנחנו חוששים שהילדים לא ירצו בעצמם להפסיק ?
ואולי זה פשוט הרגל שאנחנו עושים בלי להקדיש מחשבה לעניין או לילד?
ואולי בכל זאת המוצץ זה דבר מסוכן ובעייתי
?

נא דעותיכן / ם לכאן או לכאן
 
מהנסיון המועט שלי ילד עם מוצץ מדבר פחות

כול ילד הוא שונה ותמיד יהיו יוצאי דופן שמסיבות שלהם כנראה יצטרכו את המוצץ יותר. לכן אני לא שופטת אף אחד ובטח לא מעירה לאף אמא או ילד למרות שאני בעד גמילה הרבה יותר מוקדמת ממוצץ. כי כול אחד והסיפור שלו והנסיבות שהביאו אותו לשימוש בגיל כזה מאוחר במוצץ.
&nbsp
יש הרבה סיבות לפי דעתי להיגמל ממוצץ, בין השאר זה מאוד לא הייגני, בגיל הזה המוצץ עובר הרבה ומתלכלך הרבה ואין סיבה לשים משהו כזה בפה.
הילדים שלי אהבו מאוד מוצצים ונגמלו מהם ביוזמתי בעיקר כי היה לי קשה לתקשר עם ילד שתקוע לו מוצץ בפה. לדעתי זה או מוצץ או לדבר, ביחד זה לא עובד. וילד שצריך להוציא את המוצץ כדי שיבינו אותו, זו התעסקות ולא כדאי. הם היו ממלמלים כול מיני דברים עם המוצץ בפה, לא הייתי מבינה כלום וזה היה מתסכל את כולם. חוצמזה *הילדים שלי* נפרדו מהמוצץ ושכחו ממנו תוך שלושה ימים כך ששום דבר רע לא קרה להם. אני יכולה בקלות לדמיין ילד אחר שעובר משהו קשה והמוצץ הוא העוגן שלו ואולי הוא באמת צריך אותו. אצלי זה לא היה המצב, הגדול ויתר על המוצץ תוך שנייה ברגע שהוא שמע שפיית המוצצים תביא לו מתנה בלילה
 
בתור גננת אני לא מסכימה איתך הפעם

אני חושבת שמוצץ זה דבר שמרגיע ומקל אבל כשזה הופך להיות משהו קבוע בתוך הפה (וזה קורה ברוב המקרים) - זה פוגע בדיבור, זה פוגע במשחקים החברתיים ומבודד את הילד וכן זה פוגע בשיניים ובמראה שלהם (הייתה לי על זה שיחה עם רופא שיניים במקרה בעקבות סיפור עם ילד בגן שהשיניים שלו התעקמו בגלל מוצץ).
&nbsp
אני בעד דברים שמרגיעים את הילדים אבל חושבת שצריך להציב גבולות. אפילו הקטנה שלי לא כל הזמן עם המוצץ. מנסה להרגיע אותה בלי ואם לא מצליחה- נותנת מוצץ וככה לא נוצרת תלות במוצץ בלבד.
&nbsp
בגנים שעבדתי בהם אגב היה אפשר להיות עם המוצץ אבל רק קצת להקלה וכשנרגעים- הילדים היו בעצמם מכניסים למגירה שלהם ומוציאים רק לשינה.
 
העלית נקודה חשובה... למרות שלא בטוחה אם לזה התכוונת..

מוצץ באמת לא מאפשר לילד לפרוק החוצה בבכי את התסכולים שלו, ולפעמים הבכי לכשעצמו חשוב ונחוץ על מנת "להתרוקן" אלא שבהקשר של גני ילדים - זה מצריך שהילד ימצא עם דמות של מבוגר אחראי מכיל שמהווה עבורו עוגן באותו הרגע, ושאיתו הילד מרגיש בטוח להוציא את הדמעות שלו ולא שהילד יהיה לבדו באותם הרגעים שחווה קושי.
זה משהו שלא תמיד מקבל מענה בגני ילדים, גם בגלל שאין אפשרות ליחס אישי.
&nbsp
אבל בהודעה הראשונה שלי התכוונתי למשהו אחר -
מדוע גננת יכולה להחליט לילד מתי הוא כבר אמור להרגע? ואם הוא צריך את המוצץ שלו ליותר זמן ממה שנקבע לו?
אני שוב חוזרת למשהו עקרוני - אנחנו המבוגרים לעולם לא היינו מסכימים שיתייחסו אלינו באופן מסויים שאנחנו מחשיבים אותו כחדירה לפרטיות / לעבור את הגבול/ חוסר כבוד/ חוסר רגישות וכו'... אבל נדמה שבכל הקשור לילדים אותם הדברים דווקא מקובלים וזה בסדר כשמתנהגים אליהם כך באופן שאנחנו המבוגרים לעולם לא היינו מוכנים לסבול.
&nbsp
מעלה שאלה - נניח כשאת במצב של לחץ / סטרס כלשהו או פשוט צריכה להרגע בגלל עומס יתר, איך היית מגיבה אם מישהו היה מקציב לך זמן להרגע? או אומר לך מספיק לבכות עכשיו, ואם יש משהו פיסי שעוזר לך להרגע - היה לוקח אותו ממך.
&nbsp
יש פה עניין לשים לב אליו, לגלות רגישות , להסתכל מעבר לכללים וגבולות. בעיני מוצץ הוא בכלל בכלל לא קשור לגבולות. אם כבר אז לגבולות שלנו עם עצמינו כי האמת היא שילד גדול עם מוצץ מביך *אותנו* המבוגרים. זה מפגיש אותנו עם תחושות לא נעימות בתוכנו של שונות, של דחייה, של בושה... הילד והמוצץ הוא רק מראה עבורינו ....
אם הילד עצמו מרגיש שרוצה מוצץ וזה מה שעוזר לו - לא נכון בעיני להחליט שמותר לנו למנוע ממנו רק כי אנחנו המבוגרים והוא הילד.
 

מ י כ ל10

New member
בקשר ל: למה המבוגרים יכולים להחליט עבור הילד

אני מבינה למה את מתכוונת, ולפעמים זה כוחני או נראה ככוחני, אבל לפעמים אני יודעת יותר טוב - לא בגלל הגיל, אלא בגלל הניסיון שמגיע איתו, והפרופורציות והפרספקטיבה...
כמו שאני מצפה מחברה טובה שלא רק תכיל אותי, אלא שתדע גם להגיד לי שהגזמתי, ושארגע כבר ויאללה...
&nbsp
הנחת המוצא שלי היא שהורים (ואנשי חינוך) עושים את הטוב ביותר שהם יכולים ברגע נתון. נראה לי מאוד הגיוני שאם לגננת נראה - מתוקף ניסיונה - שהגיע הזמן לקחת את המוצץ מהילד, אז שתעשה זאת. במקרה הגרוע, אם הילד לא נרגע, אפשר להחזיר ולנסות שוב.
 

danakama10

New member
כמבוגרת היית מסכימה

שיגידו לך מתי ללכת לשירותים? מה את אוכלת? מה סדר היום שלך? מה לעשות בשעות הפנאי? מה מותר ומה אסור?
השאלות שלך קצת הזויות בעיני. יש הבדל בין פעוטות ומבוגרים. מבוגרים מלמדים פעוטות איך להתנהג ואיך להתמודד עם דברים. אם הצליחו - נהדר. אם לא הצליחו, הם יקבלו ילד שהופך למבוגר שלא יכול להרגע בלי חפץ פיזי, סתם בשביל הדוגמה.

קשה לי להאמין שאת באמת ובתמים בעד שכל ילד שחפץ ישתמש במוצץ עד איזה גיל שהוא רוצה, ועוד כשאת מציגה אותך כמדריכת הורים.
ילד עם מוצץ יביך מבוגרים וילדים, כמו שילד עם חיתול היה מביך את כולם. כולם = רוב החברה בה הוא חי.
אני מתחילה לחשוב שאולי בכוונה העלאת כזו שאלה וכאילו אימצת גישה כזו על מנת לקבל טיעונים עבור הורים שעובדים איתך
 

danakama10

New member
בכלל, עושה רושם

שאת מתעלמת כמעט מכל מה שכתבו לך.
את נעולה בגישה שלפעוט ומבוגר פריבילגיות שוות, ולכן להחליט החלטות עבור הפעוט זה דבר פגום. הפעוטות יחליטו מתי הם עם מוצץ, מתי לישון, מה לאכול ואיך, האם להיות עם חיתול או לא, אסור לעזור להם בשירותים כי זה פוגע בפרטיות שלהם.
הנקודה הזו הזויה לחלוטין וההתעלמות שלך מטיעונים שטרחו לכתוב לך לשאלתך לא נאה בעיני.
לכן אפסיק להגיב בשרשור הזה, ומקווה שבכל זאת הפקת איזשהן תובנות, כדי שהורים שמגיעים אלייך כ"יועצת הורים" יקבלו גם הם תשובות.
 
שאלת שאלה לגבי הקצבת זמן לי כמבוגרת

אני חושבת שיש שוני בין ילד ובמיוחד פעוט לבין אדם מבוגר- ילד פעוט כן צריך את הגבולות ושילמדו אותו ערכים ונורמות ושידע מה מותר ומה אסור, מה כדאי ולא כדאי וכן לפעמים ילדים מתבכיינים סתם לשם ההתבכיינות או כי רגילים לקבל X Y Z ברגע שמתבכיינים וכן לפעמים צריך להציב להם גבולות אז כמובן שלא אומרת מתי לבכות או לא לבכות, אבל כן מרגיעה וכשהילד נרגע ואין צורך במוצץ- אין סיבה שישאר בפה.
&nbsp
ואת יודעת מה,לפעמים גם מבוגרים צריכים איזו בעיטה בישבן(אבל לא אמיתית
).
אני כן חושבת שצריך להציב גבולות לזמן ולמקום כאשר מדובר בגיל מסוים- אפילו עם התינוקת שלי שהיא אפילו לא בת חצי שנה אני מההתחלה הרגלתי אותה שהיא לא כל הזמן עם המוצץ וכשנרגעת היא בעצמה מעיפה את המוצץ והחיתולי (אפילו למדה השבוע להכניס ולהוציא אותו בעצמה! קצת מכניסה אותו לאף ולאוזניים במקום לפה אבל לאט לאט
).
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

MotheRonit

New member
אני לא מחליטה בשבילו כמה זמן להיות בזמן רגיעה עם המוצץ

בהעדר כל פעילות או משחק אני חושבת שברור לכולנו (אלא אם ירדם) שזה לא יהיה יותר מכמה דקות של ההתכנסות הזאת.
 

danakama10

New member
אז את מציעה לזרום עם הרצונות של הילד

כי אם הוא רוצה, סימן שיש לו צורך כזה, וחייבים למלא אותו.
אז ילד שבגיל 5 רוצה להיות עם חיתול? סבבה.
ילד שבגיל 5 רוצה רק לשתות חלב מבקבוק? אין בעיה.

ילדים אמורים לזנוח את מנהגי הינקות ולאמץ מנהגי ילדים גדולים. לא תמיד זה קל, ותפקיד ההורים הוא לא לתקוע אותם מאחור אלא לעודד ולהציע דרכים שיעזרו לילד לאמץ התנהגויות חדשות שגורמות לו להרגיש שהוא מתבגר.

מעבר לכך שמוצץ הוא כלי עזר ל*תינוק*, מוצץ מחריף דלקות אוזניים, מונע מהילד לדבר חופשי (ובנוסף גם מקשה על פיתוח טבעי של שרירי הפה והשפתיים כי הפה נעול בתנוחה לא טבעית), ופוגע לא רק בצורת גדילת השיניים אלא גם במבנה גג הפה.
הגיל האידיאלי לגמילה הוא בין שנה וחצי לשנתיים.

הורה שמתעצל לגמול את הילד, או חושב שזרימה עם כל רצונות ("צרכי") הילד היא הנכונה, טועה, והוא לא מטיב עם הילד. יש הורים שגם חושבים שזה "חמוד" שהילד עם מוצץ, הוא נשאר תינוקי חמודי, וגם זה עוול כלפי הילד.
 

michal@gal

Active member
מנהל
לא צריך לגמול בכוח

אבל מגיע שלב שבו צריך להציב גבולות לשימוש במוצץ.
&nbsp
&nbsp
 

michal@gal

Active member
מנהל
כי זה מפריע לפעילויות

כי קשה להבין ילד שמדבר עם מוצץ בפה.
כי כשמשחקים בגן משחקים המוצץ יכול ליפול ולהתלכלך.
כי מבוגרים לא נוהגים להסתובב עם מוצץ.
&nbsp
הצבת הגבולות לשימוש מובילה בהמשך לגמילה עצמית.
 

MotheRonit

New member
ברגע שזה *מפריע* לדיבור או לפעילות חופשית של היד

כי מחזיקים את המוצץ מבחינתי זה איסור מוחלט.
מעבר לכך יש לו תפקיד מאוד מוגדר - להרגיע - זאת אומרת לפני השינה במהלכה וכאשר הוא זקוק לעזרה הזאת. אין שום סיבה שזה יהיה תקוע לו בפה כל הזמן/מחוץ להקשר הזה - כאמור למשל בזמן משחק - אם הוא זקוק לפסק זמן הזה אני מבקשת לשבת בצד להתכנס כמה שצריך ואז לחזור לעיסוקיו (וזה בהקבלה שנתת בדיוק כמו עובד שיוצא להפסקת סיגריה ולא יושב איתה במשרד כל היום. או אם היה מדבר מולי מישהו עם מסטיק בהחלט היה בכך טעם לפגם)
ואני שמתי לב גם כאשר המוצץ מתפקד רק ברגעים המוגדרים האלה ההשפעה שלו הרבה יותר חזקה מאשר אם הוא ממילא שם כל הזמן.
 

בלונד23

New member
לפי רופאת השיניים שלנו

אחרי גיל 4 זה בפירוש מעקם את השיניים.
אין בכלל שאלה, זה מוכח.
בגיל 4 גמלתי.
 
אני מכירה ודיברתי עם רופאי שיניים שחושבים שונה

אבל לא זאת הנקודה...
כי נניח ואם יש ילד שהשיניים שלו באמת נפגעו כתוצאה מהמוצץ אז באמת יש כאן עניין רפואי לקחת בחשבון.
הילדים ה"גדולים" שאני כתבתי עליהם בהודעה - לאף אחד מהם אין בעיות של שיניים עקומות.
&nbsp
 

מ י כ ל10

New member
זה לא רק שיניים עקומות

זה מנשך. אבל אני לא עוסקת בשיניים ולא מבינה בזה.
מעבר לזה - לא חושבת שיש לנו בעיה עם מוצצים באופן מיוחד. יש כל מיני גמילות ותהליכים שאנחנו מעבירים ילדים כחלק מתהליך המעבר של ינקות - ילדות - בחרות. כמו שלומדים גמילה מחיתולים, כללי נימוס בסיסיים, לא לאכול עם הילדים ולהפסיק להשתמש בבקבוק. נראה לי שילדים היו מעדיפים להמשיך לאכול מבקבוק, לעשות צרכים בחיתול וכן הלאה, ובכל זאת אנחנו מלמדים אותם לעשות את הדברים אחרת, ולכל הפחות מציעים אלטרנטיבות אחרות. לפעמים צורך הופך פשוט להרגל (והרגל לטבע), ובהחלט מתפקידנו, לדעתי, לחשוף לאלטרנטיבות להרגלים ולהציע אפשרויות אחרות.
&nbsp
בת של חברים, בת 8, באה לישון בביתנו מספר פעמים. בפעם שבה היא שכחה את המוצץ היא לא הצליחה להירדם וביקשה לחזור הביתה. לדעתי זו מגבלה רצינית. האם היא צריכה את המוצץ? כן, מתוך הרגל. היא בטח לא הייתה צריכה אותו אילו היו גומלים אותה (באופן אקטיבי מאוד, כן? עובדה - היא לא ויתרה עליו לבד) כמה שנים קודם.
&nbsp
הבת שלי נגמלה - בעזרתי האדיבה - בסביבות גיל שנתיים וחצי. בגיל חמש עדיין אמרה שהיא מתגעגעת למוצץ. לא התחרטתי. את שאלת על מוצצים, אבל לי יש התנגדות עקרונית לפיתוח של קבעונות. אני רואה חשיבות רבה מאוד בפיתוח גמישות קוגניטיבית וביכולת להסתדר במגוון מצבים.
 

בלונד23

New member
תגובה מעולה, בדיוק על כל זה חשבתי

לא רק נזקים אלא עוד כל מיני סיבות התפתחותיות.
 

michal@gal

Active member
מנהל
אם היא ממשיכה להתגעגע למוצץ זו בעיה

לטעמי זה סימן ברור שגמלתם אותה ממנו מוקדם מדי.
&nbsp
את הבת השניה גמלנו ממוצץ מוקדם מדי, קצת לפני גיל 3. התוצאה הייתה שהיא התחילה למצוץ שרוולי חולצות. הגמילה הזו לקחה הרבה יותר זמן.
אני מכירה ילדים שהתחילו למצוץ אצבע בגלל שההורים "גמלו" אותם ממוצץ.
 

מ י כ ל10

New member
היא כמעט בת תשע

לא החליפה בהרגל אחר. היא הייתה מציינת שמתגעגעת, וזהו. היא גם הייתה מוכנה להמשיך לינוק אם לא הייתי עוצרת אותה...
 
למעלה