שוגון הקטנה
New member
טוב, אני אתחיל מזה שלפי דעתי הפישול המרכזי היה שלנו
הגדולה בת 3.5, התחילה עכשיו מסגרת לראשונה (עד עכשיו הייתה איתי) והיא אחות גדולה לקטנה בת 5 חודשים.
נגמלה בפסח לפני שנתיים (קרי לפני שנה וחצי), כמעט בלי שנרגיש. לא ברח, בטח לא שלוליות. מאז, יש שיתוף פעולה עולה ויורד עם הנושא, יחד עם תקופות טובות ותקופות לא טובות של שיתוף פעולה בהליכה לנסות.
בתקופה האחרונה (נגיד חודשיים? לא בטוחה) יש החמרה רצינית. מחליפים תחתונים כמעט כל חצי שעה בבית(היא שותה המון!), חוזרת מהגן עם כמה בגדים שהוחלפו לה. אין כמעט בכלל פעמים שהיא תגיד לבד ואם אנחנו אומרים לה זה יוביל לקרב רצונות ענקי [בעיני פה הפישול הגדול שלנו, אבל תכף אני אפרט יותר].
אני יודעת שעכשיו זה לא הזמן להכנס בזה. רק התחילה גן, אחות קטנה וכו. אבל אני צריכה דרך פעולה. משהו שיעזור אפילו רק מקיום תוכנית או תחילתה של תוכנית.
ניסינו הכל מהשיטות הרגילות (ובכולן נשארנו הרבה זמן, ככה שלא הייתה התייאשות או משהו), אבל לא נראה שזה בכלל עושה משהו.
מבחינתה היא אומרת שלא תמיד מרגישה שיש לה פיפי ועד שהיא מרגישה היא כבר נראה לי בהתנגדות מטורפת ללכת. כשהיא רגועה ואנחנו מדברות על זה היא תגיד שלא מפריע לה להיות עם פיפי ושלל דברים כגון אלה.
אני מרגישה שהיא יודעת שזו נק 'מלחמה' אצלנו, והדרך שלה היא להמנע מכל הסיטואציה. כמובן שזו דרך מאוד לא יעילה כי אז בורח לה, וכל המעגל מתחיל, אבל כיאה לבת3.5 אם היא לא העלתה את הנושא אז הוא לא קיים.
מהצד שלנו (ההורים) אנחנו מאוד מאוד מתקשים לא לכעוס עליה. אני יודעת שזו טעות ענקית, אני מנסה נורא לשנות את זה ולא מצליחה (רעיונות איך לעשות בזה שינוי יתקבלו גם כן בברכה. ביקורת פחות בברכה). מדובר בילדה בוגרת, רהוטה, נעימה ברמה מטורפת. והקטע הזה פשוט שובר אותנו. את כולם
מה עושים? כל עצה (אפילו הפנייה ליועצ/ת) תתקבל, אשמח לקבל עזרה
תודה מראש
