ילד בן שנתיים שדבוק אלי כל הזמן ולא משחק לבד

[liri251]

ילד בן שנתיים שדבוק אלי כל הזמן ולא משחק לבד

סתם תוהה.. הקטן המתוק שלי כבר בן שנתיים. מאז שנולד היה דבוק אלי . היה דבוק אלי לציצי עד גיל שנה וארבע ומאז שגמלתי אותו דבוק לציצי אבל עם היד.
ילד מאוד חברותי. מדבר שוטף. בגן משחק מאוד יפה ובכלל שאנחנו בחוץ עם ילדים פורח. הבעיה בבית. הוא לא מוכן שבעלי ירדים אותו ובוכה בכי תמרורים. כל פעם שבעלי רוצה לקלח אותו הוא אומר היום אמא. מרגע שמגיעים מהגן ואני יושבת על הספה הוא מתיישב לידי מחבק אותי ומכניס ידיים לציצי. הוא יכול לשחק איתי אבל רק איתי. לא מסוגל להעסיק את עצמו יותר מכמה דקות. בבוקר קם בחמש וחצי ומעבירה אותו אלינו. שקם ישר צורח אמא והולך לחפש אותי. אין מה לדבר על הפרידה בבוקר בגן שמלווה בצרחות אימים. אני גם חושדת בהפרעת קשב בגלל שהרבה פעמים שאני יושבת איתו על משחק אחרי דקה משתעמם ומתחיל להפוך. למשל מדבקות הופך את השקית ותולש את המדבקות שהדבקנו. עושים בצק אז הוא מפרק את הצורות שעשינו ואומר להרוס לאמא. בכלל בוחן גבולות כל הזמן.
בקיצור אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד איתו. אולי באמת יש בעיה ואולי זה סתם פינוק? בשישי שבאתי לקחת אותו מהגן לא רצה ללכת וישב חצי שעה שלמה לעשות פאזל!
אני בהריון עם תאומים ומפחדת פחד מוות ממה יהיה בהמשך

 

[רi תם]

חושבת....

שרק מלקרוא את מה שכתבת...יש לך ילד מקסים!מפונקי גדול.ילד ציצי אהוב ושאפו עליך על תקופת ההנקה.מרגיש לי שהוא "בודק גבולות".אמא שם בשבילו ובכי תמיד עוזר

.נסי "לפרוץ" התלות הזו בדרך שאת מוצאת לנכון."הורס לאמא"?חחח השובב בודק גבולות פיקס

.
בהצלחה ותאומים?!?כיף.זכית.אני אמא לתאומים.תענוג צרוף

 

[אורים כהורים]

בעיני לא בעיה ולא פינוק ולא נעליים

פשוט רוצה את אמא ורק אמא וכל הזמן אמא וזה נורמלי לגמרי

זה יעבור לו עם הגיל וזה עובר כל כך מהר שאז אנחנו מתגעגעות לזה... , אמנם את כותבת שהוא כבר בן שנתיים , ואני רוצה להזכיר שהוא רק בן שנתיים .
בגיל הזה או יותר נכון במצב הזה שאת מתארת אני השתדלתי "לתת" עוד לפני שהילד "מבקש" , זה קצת מוריד מהלחץ וההיסטריה של החיפוש אחרי אמא ומרגיע את הילד גם לעתיד לבוא.
למשל, לגבי השינה, אם הילד מתעורר באופן קבוע אל תוך החיפוש אחרייך, אני הייתי מקפידה להיות לידו בהתעוררות שלו , בין אם פיסית ואם לא מסתדר אז לגשר בדרכים אחרות שמרגיעות ובהן הוא יכול להיות בטוח דבר ראשון שהוא פוקח את העיניים ש- 'שאמא כאן ואיזה נעים זה'. הגישור יכול להיות משהו נחמד שלך או ממך שאת משאירה לו ליד המיטה ואומרת לו שזה יזכיר לו שאת מצפה לו ברגע שהוא מתעורר. אולי איזושהי יצירה שאתם עושים ביחד ואז זה יכול להיות כמו סימן מזכרת בשבילו ממך על הבוקר... את אותו הדבר את יכולה לעשות כשהוא הולך לגן.
ככל שיהיו לו יותר פעמים בהם הוא יחווה שהמענה שלך אליו קודם לבקשה שלו את אמא, כך לאט לאט ה"מרדף" ישכך.
אגב, דרושה הרבה מאוד סבלנות וריכוז עבור ילד בן שנתיים לשבת להרכיב פאזל חצי שעה! נשמע שכשמשהו מעניין אותו הוא מרוכז מאוד.
מה דעתך?

 

[רi תם]

כשאת צודקת-את צודקת

 

[אורים כהורים]

מה זה אומר? שלפעמים אני לא צודקת?

איזה בעסה לי :-

D
וזה מזכיר לי שרציתי לפתוח דיון על שבחים.. אז בהמשך.
שיהיה לך יום נפלא !

 

[liri251]

מגיבה לשתיכן

אכן ילד מקסים. מדבר שוטף ומאוד סקרן.
מקסים מקסים מקסים. אבל צריך תעסוקה תצידית וכמובן מעדיף את חברתי

פוחדת פחד מוות מהיום שיוולדו התאומים. והוא בוחן עכשיו גבולות בלי סוף. כל דבר דווקא.
רעיונות למשחקים שיכולים לעניין בן שנתיים סקרן ושובב שמדבר שוטף יתקבלו בברכה

 

[רi תם]

משחקים זה אורים

אורים כהורים-את פיקס!

.מתמידה לקרוא אותך פה

.
ולירי-הצוציק המתוקי עוד יבדוק גבולות בטח ובטח לאחר שתלדי ואז את תהיי פנוייה קצת פחות עבורו.קחי בחשבון שתזדקקי ליםםםם של סבלנות

.אצלי החבר'ה בני 4 ולא זוכרת מה היה להיט בשנתיים אבל חושבת שכל צעצוע שמנגן ומהבהב ויש בו משהו "דידקטי"/מלמד יכול להלהיב אותו.
בזמנו היה לנו צב עם צורות וצבעים שדיבר וביקש ללחוץ על הצבע/הצורה וכששגו הבהב ורמז להם מה נכון.הם מאוד אהבו הצעצוע הזה.
והשאר.....אורים

תהני ממנו.

 

[אורים כהורים]

ה-'דווקא' שלו זה לא נגדך , את בטח יודעת...

זה בעדו, הוא לומד להכיר את עצמ(א)יותו ואת הרצונות שלו.
אכן צריך הרבה מאוד סבלנות ואורח רוח , יחד עם זאת לדעתי נקודת המבט על העניין חשובה ויכולה מאוד להקל כשזוכרים שזה לא באמת בכוונה או מכוון נגדינו.
&nbsp
לגבי תעסוקה ומשחקים, בגיל הזה אני הייתי הרבה זמן במטבח אז מה שעשיתי , פניתי מדף שלם תחתון בארון המטבח וסידרתי שם כלים מעניינים שמתאימים בטיחותית וזה הפך להיות להיט ועזר הרבה מאוד לתעסוקה עצמאית מצד אחד וקרוב לאמא מצד שני.
&nbsp
גם סידרתי פינות בבית (בעיקר בסלון) למשחקים, למשל עשיתי בסלון פינת ספרייה - שמתי מזרון גדול עם כריות באחת מהפינות בסלון וסידרתי ספרים קשיחים בתוך סלסלה , גם זה נתן תעסוקה עצמאית לזמן ממושך , כשאני ליד ומקפלת כביסה או משהו כזה.
&nbsp
&nbsp
בפינה אחרת שמתי ארגז עם כל מיני כלי נגינה קטנים, כלי הקשה , פעמונים, רשרשנים וכו'
&nbsp
עוד ארגז עם קוביות מכל מיני סוגים גדלים צבעים וצורות. גם היה לי ארגז עם חומרים ממוחזרים מעניינים שאפשר ליצור מהם משחקים (קופסאות שונות, פקקים גדולים, סוגי מיכלים שונים וכו').
&nbsp
בקיצור, אני אוהבת יותר לאפשר משחק חופשי של יצירתיות ושימוש בדמיון . זה מצריך גם ממני קצת יצירתיות , אצלנו זה תמיד עבד.

 

[liri251]

נראה לי שהבנתי את הבעיה

מאז שעברנו לבית החדש כל הצעצועים בחדר שלו ולא בסלון.
אז או שאשב איתו בחדר ואקפל כביסה שם יש לי איפה. או שבאת אביא לו דברים לסלון. זה רעיון מצוין!!
שאני במטבח הוא פשוט פותח את כל מה שלידי כולל את המקרר כדי לזכות בתשומת לב

 

[כבשה0פועה]

עונה בקצרה

אצלנו תמיד היתה שידה פתוחה אחת עם ספרי פעוטות וכמה צעצועים בסלון, מהטעם הפשוט שרב הזמן אנחנו היינו בסלון/מטבח וטבעי שגם התינוק (ונודה על האמת - גם הילדים).
מבקשת להעלות מחשבה לגבי המטבח. כתבת שהוא פותח את הכל כדי לזכות בתשומת לב. אבל - וזה כמובן בלי להכיר את הפעוט שלך אלא מתוך התבוננות באלה שלי וגם בכאלה שראיתי בסביבתי) אולי לא בגללך אלא משום שזה מענין אותו או גורם לו גאווה כשהוא 'מסדר' את הכלים של המבוגרים?
בהצלחה בתקופה הקרובה, מניחה שהיא לא תהיה פשוטה בהתחלה, אבל מתישהו יהיה אושר גדול בחבורה שלכם.

 

[אורים כהורים]

בסוף תמיד כולם מתקבצים בסלון או במטבח

רוצים להיות בעניינים (או ליד אמא

)

 

[MotheRonit]

תעשי לו האריה שאהב תות - תדבקי את אליו בכל שנייה

עד שימאס לו

 

[איןאריותכאלה]

מחשבות על נפרדות

מבין השורות אני קוראת כמה קשה לך ההיצמדות של בנך המקסים, היצמדות שהיא לא רק מרחבית אלא פיזית ממש (מכניס ידיים לציצי). לי כאמא זו נשמעת חוויה טוטאלית מדי לקראת לידת תאומים, שמעמיסה על הקושי הנוכחי והעתידי.
גיל שנתיים הוא גיל בו קיימת הבנה מסויימת של המציאות, ובוודאי שקיימת הבנה של נפרדות הגוף. בקרוב השדיים שלך יניקו שוב ואני לא חושבת שיהיה לך נעים שבכל רגע נתון בו אין עלייך תאום יונק, יש עלייך יד של פעוט שזקוק לקרבה הפיזית הזאת.

נשמע שאת לא מעוניינת לשדר לו שום מסר של דחייה והרחקה - רק של הבנה והכלה - ולכן מותר לו להכניס את היד לחולצה כמה שהוא רוצה, ולכן רק את מקלחת אותו, ולכן הפרידה ממך בגן מתנהלת בצרחות אימים.
בעיני כדאי להתחיל ולהציב מולו גבולות. כן, אמא תקלח אותך מחר, אבל היום אמא מאד עייפה, והנה, יש פה איש מאד מאד נחמד, קוראים לו אבא, אתה מכיר אותו, הוא יקלח אותך היום.
אם בהתחלה זה קשה כדאי לך לצאת מהבית לחצי שעה/ שעה בערב (הליכה, קפה, כל דבר שמאוורר אותך) ולהניח לאבא לנהל את שגרת הערב בעצמו.

הפעוט שלך (כן, הוא כבר לא תינוק..... התינוקות בדרך) צריך לאט לאט ללמוד שלא הוא מנהל את העולם שסביבו - בשביל זה יש חוקים בגן וגננת וסייעת, ובבית יש אבא ואמא שמכתיבים את שגרת החיים. מתן כוח יתר לפעוט עלול דווקא להחליש אותו ולא לחזק אותו, כי הוא לא לומד איך להתמודד עם סירוב ועם מרחק ופחות מפתח כישורים של עצמאות. בגלל שנשמע שהנקודה הזו מתרחשת איתך ולא במסגרת או עם אבא, אולי יהיה לך הכי קל ליצור מרחק פיזי בהתחלה - לצאת מהבית, אח"כ להסתגר בחדר השינה ביום שאבא מקלח, עד שהוא יתרגל.

גילוי נאות: גם אני עברתי תקופות של "רק אמא, רק אמא" עם הילדים, בעיקר עם הבכורה שלי אבל לא רק - והייתי מוכרחה ליצור איזושהיא נפרדות מהם ולו בשביל שלוות הנפש שלי, כדי שאוכל להיות אדם רגוע יותר (שאין עליו כל רגע נתון פעוט או תינוק) וכתוצאה מכך גם אמא טובה ומכילה יותר. אני כמובן לא מתכוונת לתהליך אגרסיבי ונוקשה, אבל מצב של 'יד על הציצי' כל אחה"צ הוא מופרז בעיני לפעוט בן שנתיים ומן הסתם גם עבורך.

אי הנפרדות היא שמעוררת בך אימה, אני חושבת, כי את מרגישה שלא תוכלי למלא את כל צרכיו אחרי הלידה (ואת לגמרי צודקת) - אבל איפה כתוב שמילוי כל הצרכים של הילד היא הדרך הנכונה? בעיני זו דרך שגויה לפסוע בה, ילד צריך להכיר אילוצים, ללמוד גבולות, להבין חולשה אנושית ושלל עצום של חסמים המונעים מכל אחד מאיתנו לקבל כל מה שאנחנו רוצים כשאנחנו רוצים.

 

[liri251]

וואו. כל מילה בסלע

אבא כן מקלח. אבא כן נמצא. ואני כן מציבה גבולות אבל כנראה לא מספיק. אתמול הלכתי לאסיפה בגן והסברתי שאמא הולכת ואתה נשאר עם אבא. היה בכי אבל בעלי דיווח שנרדם יפה והכול היה טוב. יש ימים שבאה מהעבודה נכנסת למיטה ואומרת אמא ישנה עכשיו. הוא בוכה על הדלת. או כשאני מתקלחת דופק על הדלת. לטעמי זה החריף בגלל שבילינו יחדיו שבועיים רצוף בחופש. אשתדל להציב יותר גבולות אבל מצד שני יש בי את הידע שלא נשאר לי עוד הרבה זמן איתו לבד.... אף אחד לא חלם על תאומים. זה הפתעה לכולם. שיהיו בריאים כמובן! כרגע בעיניי ההריון הוא פיקציה. אני מדחיקה עד אחרי הסקירה וגם כנראה אעשה מי שפיר.