התייעצויות פעוטה בת שנתיים

[mizmuzit]

התייעצויות פעוטה בת שנתיים

היי,

מספר דברים:

1. קצת לפני גיל שנתייםהבת שלי, שכיום בת שנתיים וחודש,הביעה התעניינות בלעשות צרכים בסיר. קנינו לה סיר וישבנון ובפעם הראשונה הצליח . אחרי זה כבר עשתה בתחתונים ולא היה לה רצון ללכת לסיר או לישבנון .רק פעם אחת נוספת עשתה בסיר. לאחר מספר ימים שהיתה בבית נשלחה לגן עם תחתונים ובגן ישבה בשירותים אבל הגננת אמרה שהרגישה לא בנוח. וכשהתפספס לה היא מאוד בכתה והשפיע לה על מצב הרוח, ולכן כדאי להפסיק. גם אני מצדי הרגשתי שנכון להפסיק כי הילדה לא משתפת פעולה. כרגע הילדה בכלל לא רוצה ולא מביעה עניין ללכת לשירותים/לסיר רק לפעמים מבקשת לשים תחתונים אבל לא רוצה ללכת לשירותים או לסיר. עושה פיפי בתחתונים ואז רוצה שיחליפו לה לחיתול.
רציתי לדעת מה עושים? לחכות? זה יבוא ממנה עוד כמה חודשים?לא רוצה שתהיה להטראומה ממשהו ושהכל יעשה ברוח חיובית. יש לציין שכל פעם שהתפספס אמרנו לה לא נורא פעם הבאה נעשה בסיר או בשירותים.

2. לאחרונה היא מעדיפה אותי (אמא) על פני אבא או כל אחד אחר.
אם אני לידה או שהיא יודעת שאני בבית אז רוצה רק אותי . במיוחד זה מפריע כשאבא שלה רוצה לרחוץ אותה או רוצה להשכיב לישון והיא רוצה רק אמא. עד לא זמן הסכימה גם שאבא יקלח וגם ישכיב . אתמול נסיסנו ללכת ביחד לחדר אמבטיה ואמרתי לה שאני הולכת לזרוק את הבגדים שלה לכביסה ועוד מעט אבוא. אז האבא המשיך והיתה רגועה ולקראת הסוף התחילה לבכות.
מה עושים?

תודה!

2.

 

[שושן בשם אחר]

כמה דברים

אנ לא חושבת שהצבת גבולות תעשה לילדה טראומה ולחילופין אני לא חושבת שנכון וצריך לתת לפעוטה בת שנתיים כל כך הרבה כח על העולם. זה מפחיד ומערער עבורה להבין שהיא יכולה לגרום לכולם לעשות כרצונה. זאת אמירה כללית שלא מתייסת ספציפית לשאלות שלך, אבל אפשר לבחור אם וכמה ליישם אותה.
לגבי גמילה - אפשר להמתין שזה יבוא ממנה ואפשר לקבוע שאתם ההורים שלה ואתם החלטתם שהגיע הזמן שלה ללמוד לעשות צרכים במקום שהוא לא החיתול. כך או כך לא אמורה להיגרם לילדה טראומה בהנחה שאתם לא צועקים עליה, מרביצים לה וכדומה. זה לא שיש עדיפות בהכרח לשיטה אחת על פני האחרת. יש מי שמאמין ופועל בהתאם לאחת ויש מי שפועל בהתאם לאחרת.
לגבי העדפת אמא, שוב, אפשר לבחור לזרום איתה ואפשר להתעקש שלא היא קובעת, ואפשר למצוא דרך ביניים שבה כל עוד זה לא מפריע להתנהלות השוטפת אז מותר לה לבחור וכשזה כן מפריע אז יקלח אותה מי שפנוי ולא משנה אם היא כועסת או לא. אין פה כללים אבסולוטיים. רק ממליצה לשנות את צורץ החשיבה ולהבין שהיא פעוטה בת שנתיים ואתם ההורים שלה. תפקידכם לחנך, להציב גבולות וכן, לפעמים לקבוע עובדות בשטח, בלי פחד.

 

[איןאריותכאלה]

שתי הצעות

לגבי הגמילה - יש דרך ביניים, קוראים לה 'טרום גמילה' והיא עוזרת להגיע לגמילה מלאה בדרך הדרגתית יותר. מורידים חיתול, בהחלט, אבל רק לזמן קצר, נניח בשעה שלקראת האמבטיה אחה"צ, ולעוד חצי שעה בבוקר בזמן שמתארגנים, ואז שמים את הסיר במקום קרוב.
***** אני מאד מאד ממליצה לגמול עם סיר ולא עם ישבנון - הוא נייד, נמוך, תמיד אפשר למקם אותו ממש בסמוך לילד, ואין צורך בעזרת מבוגר בכלל כדי 'להשתלט' על השימוש בו = מקסימום עצמאות לילד ******

לאורך זמן (כמה שבועות) רואים את מידת ההיענות וההצלחה של הילדה בהתמודדות עם האתגר. אם לא הולך והיא מעדיפה חיתול אני אישית הייתי מוותרת, כי לא נראה לי קריטי להמתין לאביב ולנסות אז שוב. יש כמובן הורים שהיו מתעקשים בכל מקרה. את צריכה לחשוב מה נכון לך.
אני יודעת שיש המון סיפורים על ילדים שנגמלו תוך שבוע ולגמרי מעצמם ויבשים עד היום, אבל אני טרם פגשתי אותם, ובמרבית המקרים גמילה היא תהליך ממושך (לפחות כמה שבועות ובהרבה מקרים כמה חודשים) והוא דורש סבלנות, פניות ושיתוף פעולה הורה-ילד.


לעניין ה'רק אמא רק אמא' - אנחנו לרוב נכנענו, ובמקרים ששנינו היינו בבית ואחד הילדים התעקש שאני אקלח / אצחצח / אלביש / אספר סיפור / ווטאבר - אני פשוט עשיתי את זה. לשמוע ילד צורח כל המקלחת 'אמא אמא אמאאאאא' היה לי יותר קשה מאשר לקלח בעצמי, וזה לא היה מקום שהיה לי מאד חשוב להציב גבולות. לא נרשם נזק, זה לרוב תקופתי וחולף. כמובן שכשאבא היה לבדו בבית לא היתה שום בעיה, ולכן - אם היה לי חשוב להתאוורר / לחנך שאבא יכול בדיוק כמוני - פשוט לא הייתי בבית.

 

[סמי הכבאי7]

אני רק עניין קטן

את מוזמנת אלינו הבייתה לפגוש את מספר שלוש שלי, היום בת 5, נגמלה בגיל שנתיים תוך 48 שעות, כולל לילה.
אם תגיעי, תוכלי לפגוש גם את מספר 4 שלי, שכרגע בן שנתיים וחודש וכנראה יישאר עם טיטול עד הצבא... כנראה שתוכלי רק להציץ בו, כי הוא 'רק אמא רק אמא' הולך אחריי ומחזיק לי במכנסיים. כשבנזוגי קם אליו בלילה ושואל מה הוא רוצה - מים, מוצץ, חיבוק - התשובה תמיד תהיה 'אמא'. הוא גם עדיין יונק, התינוקי שלי. פעם ראשונה שיש לי את השילוב הזה- תינוק יונק שעדיין קם בלילה ורוצה רק אמא, בתוספת התנהגות נלוזה של גיל שנתיים הנורא ואיום.

 

[אורים כהורים]

ייתכן ושני הדברים קשורים אחד לשני...

כלומר, נשמע שהיא זקוקה כרגע להרגשת בטחון מוגברת. הרבה פעמים קורה שילדים רוצים להוריד את החיתול ואז אחרי כמה פעמים מתחרטים או נרתעים או שפשוט זקוקים לעוד קצת הבשלה לפני הפריצה הגדולה! זה בסדר גמור. וגם בסדר גמור להמשיך ולהיות קשובים לקושי שלה כרגע להתמודד עם גמילה ולאפשר לה את המנוחה הרגשית שהיא מבקשת באמצעות ההתנהגות והתגובות. וכשילד בגיל שלה זקוק למנוחה רגשית ולעוד בטחון למי הוא פונה ישר בדר"כ? - לאמא

(איזה כיף

) , אז נכון שלפעמים זה לא מתאפשר... אני בגישה של גמישות בעניין הזה כדי לענות על הצרכים הרגשיים של קרבה ותחושת בטחון. יחד עם זאת, גם האבא יודע לתת את המענה המתאים ולכן אם לא מתאפשר לך להיות איתה אז לקחת בחשבון שאולי יהיה לה קשה יותר כי היא מתגעגעת אלייך ורוצה קרבה של אמא , אבא יכול לנחם אותה ולחבק אותה ולהבטיח שכשאמא מתפנה היא תגיע (וזה בסדר אם זה לא משכנע והיא ממשיכה לבכות. ככה אנחנו פורקים את העצב). בהצלחה!

 

[עוגיית מזל36]

רק בנושא העדפה...השנקל שלי

זו תקופה כזו אצל הרבה מאד ילדים. העדפה של הורה מסוים ולא בגלל שאין אהבה להורה האחר.
פשוט עניין של זמינות, צורך רגשי מסויים, נכוחות חסרה או מוגברת של אחד ההורים וכן הלאה.
יש שתי גישות, האחת שציעו לך וזה לא לריב ואכן אם היא מעדיפה רק את אימא אז ככה.
הגישה השנייה, בו אנחנו נקטנו בעקבות התייעצות היא כזו:
אין בעיה תפיסתית עם זה שהיא מעדיפה אותך. אבל, לא נותנים לילד כזה כח לקבוע את סדר היום שלכם ואת הצרכים שלכם. אי אפשר שרק אימא תעשה ורק אימא תספר ורק אימא תשכיב לישון. לא רק בגלל שההורה השני מרגיש ש"אין בו צורך" יותר אלא גם שגם לך יש דברים שאת צריכה/רוצה לעשות ואי אפשר שתעצרי את החיים שלך.
הגישה שלנו הייתה היום התור של אימא והיום התור של אבא. אין פה שום עניין רגשי (לא להגיד משהו כמו אבא יעלב, או אימא עסוקה או זה לא יפה שאת לא מרשה לאבא). הפשוט מאד, תקבעו בינכם מי משכיב, מי מאכיל, מי רוחץ וכן הלאה. כמגיע היום או הפעילות עם אבא, פשוט לומר בקול נעים "היום התור של אבא להשכיב ולספר לך סיפור" "היום התור של אימא לרחוץ".
נכון, אולי בהתחלה יהיה קצת בכי והתמרמרות, אבל אם תמשיכו עם המנטרה של היום תור אבא. בסוף זה מחלחל ואני יכולה להעיד שהגדול בן ה 4.5 זה עבד איתו ועד היום מידי פעם אחה"צ הוא שואל אותי של מי התור להשכיב אותו לישון (יש לי ולבעלי דרכים שונות ויפות לסגור איתו את היום וככה הוא יודע למה לצפות ומה יהיה)