התייעצות - פספוסים

[mafe]

התייעצות - פספוסים

אנחנו קצת מיואשים, אשמח לדעתכן.
הגדול בן 4. הורדנו חיתול בגיל שנה ו-10. הגמילה הייתה ארוכה ומייגעת, בעיקר בגלל מיליון פספוסים (הוא זרם בכיף עם הישבנון, לא התנגד לשבת עליו).
דווקא פספוסי קקי נעלמו די מהר ונשארנו עם פיפי. עד היום מפספס הרבה. נניח, פספוס אחד כל יומיים. בד"כ כשהוא עסוק ושוכח. לרוב בבית, אבל גם בגן.
אנחנו משתדלים להזכיר לו כל הזמן, ובין "תחנות" (פיפי ואז יוצאים לטיול, פיפי ואז משחק אחר). כשאנחנו ממש ממוקדים על זה, לרוב אין בעיה. מספיק ששכחנו שעתיים - פספוס.
בלילה עדיין עם חיתול. עושה פיפי לפני השינה וגם בבוקר, אבל כנראה עוד אחד בחיתול באמצע הלילה. זה פחות קריטי בעיני, יותר חשוב לי שימשיך לישון 11 שעות רצוף...

לפני שובעיים ניסיתי שיטה חדשה - טבלה של כל הימים, בה הוא יכול להדביק כוכב בימים שיבש כל היום, ואחרי 5 כוכבים מקבל הפתעה. הוא התלהב מאוד, אבל לא היה שינוי במספר הפספוסים.
כשחוזר מהגן עם ריח של פיפי שהתייבש (אם לובש בגדים כהים לא רואים את הפיפי ולא מחליפים לו...), הוא אומר: "זה היה בטעות" ומהר משנה נושא, שלא נחפור לו על זה.

עזרה?!
וסליחה על האורך...

 

[אורים כהורים]

אני הייתי מניחה לו לגמרי, ובאמת גם בלי ציפיות

כי נשמע שהוא מתבייש בעצמו... וזה מוסיף לחץ ושוב מביא לפיספוסים. זה בסדר שהוא עדיין מפספס (גם אם הוא בן 4, כל אחד והקצב שלו), זה המסר שהוא צריך לקבל. להצטייד בבגדים להחלפה ולעזור לו להחליף אם צריך בלי לדבר על פיספוסים או לנסות "לתקן" . האם שללתם עניין פיסיולוגי/ בריאותי?

 

[אנה חדשה]

ולהלביש בעיקר בגדים בהירים

כדי שיראו שהוא רטוב. לא בריא שיסתובב ככה, במיוחד אם יש מזגן.

 

[איןאריותכאלה]

משתפת מה אנחנו עשינו בבעיה מקבילה

עם ילד יותר גדול (עכשיו בן רבע לחמש, עולה לגן חובה) - שהיו נשארות לו באופן קבוע טיפות של פיפי בתחתונים וזה מסריח ולא נעים. כל ההסברים וההדגמות לא נשאו פרי, והרגשנו שהוא מתחיל ממש להתבייש ולהיות נבוך.

קודם כל אסרנו על כולם (כולם- כולל סבא וסבתא וכל הגננות חוץ משתיים, בבוקר ובצהרון) לדבר על הנושא בכלל (סבתא למשל היתה עומדת באמצע הבית ואומרת בקולי קולות - מוישה, אוי, שוב ברח לך, בוא, אני אחליף לך צ'יק צ'ק והוא היה מת מ-ת מבושה).

הפכנו את עניין הפספוסים לענין פרטי (בגלל הבושה שלו) שלא מדברים אותו (אוי, למה ברח, שוב ברח, מתי ברח וכאלה) אלא מתנהגים אותו (מוישה בוא איתי שניה, נורא חם, נכון מקלחת זריזה זה רעיון טוב? / כשלא רצה מקלחת - בוא נעבור לתחתונים נקיים של בית, תוריד את הבגדים של הגן) ועבדנו מאד מאד באינטנסיביות על עניין הניעור + הניגוב (בהתחלה ניגב גם עם נייר טואלט).
זה לקח כמה וכמה שבועות טובים של תשומת לב בלתי פוסקת כ-ל בוקר + כ-ל אחה"צ + כ-ל הסופ"ש + המון רגישות והליכה על ביצים כדי לא להביך אותו או לבייש אותו -
וזה השתלם.

עברנו ממצב של בושה, כעס וסירוב לטפל בבעיה (ותחתונים רטובים ומסריחים כמעט כל יום ) למצב של ילד הרבה יותר נמרץ ואנרגטי (כשהיה לו רטוב הוא היה חברותי פחות), בתחתונים יבשים (כמעט) כל הזמן, וכשלפעמים קצת רטוב הוא ניגש לזה הרבה יותר בענייניות.

הייתי מדברת איתו ומחפשת אשת צוות שנוח לו איתה ושהוא מוכן שתחליף לו בדיסקרטיות.
ממש לא הייתי שולחת בצבע בהיר אם ברור שהוא מובך מהמצב. והייתי 'יושבת' עליו בכל הכוח (כלומר - כל הזמן).
לא יהיה יותר קל כשהוא יהיה יותר גדול. הבושה גדלה, לא קטנה, הסובלנות החברתית פוחתת.

דבר אחרון - רציתי להקל עליו את משא הבושה, אז סיפרתי לו שגם לי היה מאד קשה עם הפיפי ושלפעמים היה בורח לי וכמה הייתי מתביישת ודוחפת את הבגדים המסריחים למכונה שאמא לא תשים לב. זה סיפור של החברה הכי טובה שלי ולא שלי, אבל הסיפור הזה עזר באופן יוצא מגדר הרגיל. הוא ביקש לשמוע אותו שוב ושוב (ושוב) ושאל מליון שאלות (מה, אמא, אפילו לך היה קשה? באמת? היית מתביישת? מה היית עושה? אמא שלך היתה כועסת? ועוד ועוד). אולי זה דבר שכדאי לחשוב עליו. זה כמובן יכול להיות כל אחד ולאו דווקא את, או דמות מספר שהוא מאד אוהב. לי התאים לדבר בגוף ראשון וזה הוביל להמון הזדהות ושחרר משהו רגשי.

 

[אורים כהורים]

מקסים ממש - עניין הדוגמא שלך על עצמך

זה בדיוק מה שהילדים כל כך מחפשים לשמוע... שגם אנחנו עוברים ועברנו את אותם הדברים. זה כל כך מרגיע ומחזק , וגם מקרב

 

[איןאריותכאלה]

 

[ליאת של עדי]

מקסים לקרוא

אלופה

 

[mafe]

הקטע הוא שזה לא מביך אותו!

אני מנסה תמיד להיות דיסקרטית, כשנמצאים במקומות שיש הרבה אנשים תמיד מלבישה כהה למקרה של פספוס שלא ירגיש רע וכו'...
אתמול אספתי אותו מהצהרון, והוא צועק לי מקצה המדרגות למעלה בקולי קולות: "אמאאאאא!!!! היום פספסתי קצת בצהרוווווון!!!!". בשיא הטבעיות.
לגבי העצה של ליאת של עדי פה למטה, אני לא מחליפה לו מיידית, לפעמים מפספס ב-15:00 בצהרון ואם לא ראו, אני מחליפה לו רק ב-16:00 בבית. הגננות בצהרון מקסימות, ממש לא כועסות ומחליפות בשמחה אם שמות לב, הוא פשוט לא אומר לאף אחד, ונשאר רטוב עד שמישהו שם לב או שמתייבש לבד.

בקיצור, אנחנו עדיין לא יודעים איך לגשת לזה.
בעלי עושה לו שיחות וחפירות, שהוא צריך ללמוד להפסיק משחק באמצע כשמרגיש פיפי ומיד יכול לחזור וכו'. בעיני זה מיותר, אבל אני לא רואה מה כן.
כאמור, עשינו טבלה שבה הוא מקבל כוכב על כל יום יבש. אתמול הוא אמר לי: "אמא, היום פספסתי, אז לא אקבל כוכב, נכון? לא נורא, נעשה X".
בקיצור, הטבלה לא עושה עליו רושם. אז מה כן?!

תודה לכן!

 

[koryz]

נשמע שזה מביך אתכם

ובכללי מפריע לכם יותר מאשר לילד.
אתם מעט מיואשים, "כשאנחנו ממש ממוקדים על זה, לרוב אין בעיה".
בסך הכל אתם צריכים להיות דרוכים וממוקדים רק בו כדי שזה יצליח..
אלא שאת לא מעוניינת בכך.
מצד שני את ממשיכה לתת לו תשומת לב... כוכבים, טבלה, אולי כדי להיות דיסקרטית את קרובה אליו יותר פיזית ולוחשת בשקט וזה משמח אותו ומרגיש לו כרגע אינטימי ביניכם?
תשומת הלב הוא מקבל גם מבעלך שמשוחח איתו. הוא למד איך להיות במרכז תשומת הלב של שניכם בשביל כמה טיפות, הייתי אומרת שמנקודת המבט של הילד זו עשויה להיות עסקה משתלמת.

אילו היה הילד מבוגר יכול להיות שהיתה מתנהלת שיחה:
הילד: "מאז שהפכתי להיות גדול אני מרגיש שאין לי תשומת לב מלאה מכם כפי שהיתה לי בעבר. אני לא יודע מה עלי לעשות כדי שתהיו ממוקדים בי. יש הצעה?"
ההורים: "יש לשנינו פחות כוחות מאז הלידה האחרונה כך שתהיה לנו פחות תשומת לב חיובית זמינה עבורך אבל, אם אתה מוכן גם להסתפק בתשומת לב שלילית תוכל להרטיב מידי פעם ואני וגם אבא נמלא אותך בשיחות ותשומת לב ומדבקות ואם תלמד לשחק היטב גם תוכל לקבל פרסים, גם אני וגם אבא עסוקים אז תצטרך להזכיר לנו את נושא הפיפי מייד כשאנחנו מגיעים הביתה כדי שנתרגל לסדר היום החדש".


ברמה הפרקטית הציעו לך עצה טובה: להחזיר לילד את האחריות, והייתי מוסיפה:
לתת לו זמן מסוים עם כל אחד מההורים באופן קבוע מידי כמה ימים כשאפשר, ולתת לילד תשומת לב חיובית באופן בלתי צפוי על דברים שהוא כבר היום מצליח ואתם גאים בכך. נראה שהוא זקוק לתזכורת איך הוא יכול להרוויח תשומת לב חיובית מכם. הילד נשמע פיקח,כשתראו לו דרך להשיג שיחות איתכם ותשומת לב בדרכים נוספות במשך הזמן הוא יפסיק מעצמו לחפש לספק לכם תירוצים.

אני חושבת שהטבלה יכולה מאוד להעליב את הילד.
יש בה משהו שגורם לרצון להצליח ולתחרותיות ומצד שני התחרות לא הוגנת מכיוון שלא מדובר ביכולת רצונית אלא בנושא שעדיין לא הפך להיות במאה אחוז ביכולות הרצוניות של הילד. אם המטרה היא לא לתסכל אותו- מוטב לעזוב את הנושא ולהיפך להדגיש כמה הוא חשוב ויקר לכם גם כשהוא לא מצליח תמיד במאה אחוז.
ואם עבר שבוע כשהוא לא הצליח- אתם מעריכים אותו על ההשקעה ונותנים לו את המתנה שרציתם כשישיג כמה כוכבים.
תתחילו לשמוח בילד שלכם. כל כך צעיר וכבר למד איך להשפיע על אבא ואמא עמוקות ויודע מה לעשות כדי להשיג את הצרכים שלו מכם. הוא הוכיח שיש לו תושיה יצירתיות ויוזמה לקידום הנושאים שחשובים לו. אתם יכולים להיות גאים בו.

הזכרת לי את "פספוסים"

 

[mafe]

תודה על התשובה המושקעת

ובכלל, תודה לכל המגיבות, קראתי הכל בעיון.

נראה לי שלפעמים בפורום לא תמיד מצליחים להסביר בהודעה אחת את המצב, וגם קשה להתייחס להתנהלות הכללית של המשפחה, כי לא מכירים...
במקרה שלנו זה לא קשור לתשומת לב, הילד מקבל המון תשומת לב, זמן איכות עם אמא לבד ועם אבא לבד, אבא חוזר מוקדם מהעבודה כמעט כל יום, לפעמים אוספים אותו ביחד כשהאח הקטן עם סבתא כדי לתת לו זמן איכות משותף עם שני ההורים... בקיצור, זמן איכות עם ההורים בהחלט לא חסר לו. אנחנו גם מאוד מאוד מודעים לצורך הזה ונותנים הרבה מעבר למשפחה ממוצעת.
אני יכולה להבין שהטבלה עלולה להעליב ילדים. הילד שלי ממש אוהב את הטבלה, נהנה לבחור את הצבע של הכוכב כשהוא מצליח, ומספר בבוקר בגאווה לגננת שאתמול לא פספס ולכן קיבל כוכב אדום!
חוץ מזה, תקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שפספופסים ביום זה כן עניין רצוני, בטח כשהוא בלי חיתול כבר מעט שנתיים וחצי. לפחות אצלו, הוא באמצע משחק ולא בא לו לקום לפיפי ומעדיף להמשיך לשחק עד שכבר לא מצליח להתאפק ובורח.. לא הייתי נוהגת בשיטה כזאת בלילה (כאמור, ישן עדיין עם חיתול ולא עושים שום דבר בנידון).

לעזוב את הנושא - זה אומר שהוא יעשה בתחתונים ויישאר ככה עד שאגיד לו ללכת להחליף. אולי ננסה גם את זה. בטווח הקצר זה מתכון בטוח ל-5 החלפות ביום, אבל אולי זה יעבוד בטווח הארוך...

 

[koryz]

תודה על המשוב

אני מסכימה איתך שאפשר לנתח לא נכון ולהגיע למסקנות שגויות, יחד עם זאת נראה שלילד יש הרבה מה להרוויח, הוא גם במרכז אבל גם קצת מנהל אתכם רגשית- וזה המון כוח!
כלומר, הוא משיג הרגשה של כוח, ולכן אולי לתת לילד אפשרות לבחור ולאפשר לו להמשיך לפספס יוצא את העוקץ- וכוונתי היא בהחלט לטווח הארוך.
כלומר, לפחות חודש, בלי לומר לו שום דבר בכלל, רק לעזור לו, להסביר לו מראש היכן החיתול היכן המגבות היכן המצעים וכל דבר אחר שהוא צריך ולעדכן אותו שאתם סומכים עליו ומעבירים לו את האחריות על הגמילה.
מבחינתכם אין טעם בכוכבים וכו'.
אם הוא מצליח או לא זה שלו, ואתם שמחים איתו ובו בלי קשר. (זה המסר לדעתי שכדאי להעביר).

שלא יהיה מצב שהילד ירגיש שהוא עושה לכם טובה או משפיע עליכם רגשית אם הוא נגמל כבר או לא (למרות שכתבת במפורש שזה כמעט גורם לכם לייאוש- אתם צריכים לעבוד על עצמכם).
הוא לא צריך לצעוק ולא ללחוש וגם אתם לא- הנושא הזה בכלל לא צריך להיות על הפרק. באופן דומה שזה עניינו עם מי הוא משחק בגן ומה הוא אוכל שם, כך זה עניינו של הילד מתי הוא נגמל. השאלה אם אתם מוכנים "לשחרר" אותו ולהעביר אליו את האחריות לתקופה ארוכה ולקחת בחשבון שבאופן זמני המצב ידרדר.

 

[mafe]

אני מסכימה איתך.

קשה מאוד מיישם, אבל נראה לי שצריך. באמת לקחנו לו את האחריות על זה.
כנראה מחכה לנו עבודה על עצמנו...
תודה!

 

[אורים כהורים]

איזה ילד מקסים יש לכם

נשמע שניסיתם הכל ואם לו עצמו זה לא מפריע אז חבל על האנרגיות שזה מוציא מכם להסביר ולמצוא פתרונות. לדעתי פשוט לחכות שהזמן יעשה את שלו.

 

[mafe]

תודה! הוא אכן מקסים

יש מצב שזה מה שנעשה, כמו שכתבתי בתגובה מעל.
תודה לכולם על התשובות!

 

[galilit11]

זה נשמע שעניין השירותים נשאר באחריות שלכם

אתם מתזכרים אותו כל הזמן כשצריך לעשות פיפי, ממש מתזמנים מתי עשה בפעם הקודמת, וזה הופך לאישיו ביניכם לבינו.
אני חושבת שכדאי להחזיר לו את האחריות על הנושא הזה וזה גם יחזיר את השליטה. לא לתזכר בכלל, רק לעזור לו להתנקות ביעילות ובלי ביטויים רגשיים כשמפספס (אכזבה, ציפיה וכו'). וכמובן לחזק אותו שהוא גדול ואחראי וכולי.
ככה לכל הפחות זה עבד לנו עם גמילת הלילה של הגדולה. כשלקחנו לה את האחריות היא גם פספסה יותר. כשהחזרנו לה את האחריות היא לאט לאט הפסיקה לפספס.

 

[ליאת של עדי]

אין לי ניסיון ממשי אבל

כמיטב הבנתי, הגמילה לילדים של היום קשה יותר בגלל הטיטולים הסופר-משוכללים שמונעים הרגשה של פיפי.
הייתי מציעה לך כשהוא מפספס, לא למהר להחליף לו (כשאתם בבית כמובן). לתת לו להרגיש את הפיפי על הגוף לכמה דקות, לחדד את התחושה. לא לומר לו שום דבר, להתייחס לפספוס בשוויון נפש, רק שאת במקרה בדיוק עסוקה.. שימתין רגע... משהו אגבי..
אני מאוד מאמינה שברגע שתחושתיות מתחזקת, ההבנה מתחזקת והרצון, לקחת על עצמו את האחראיות כן ללכת לשירותים בזמן.
ובנוסף למה שאמרו לך, לא לדבר על פספוסים בכלל. לא להעיר על הריח. לדבר באופן כללי על היגיינה, מקלחת, ריח טוב ובושם, אבל לא להזכיר פספוסים כדבר בעייתי. אומרים שתהליך גמילה זה אחד השלבים המשפיעים על חיי האדם הבוגר....