איןאריותכאלה
New member
מתוסכלת
לאמצעי שלי (בן רבע לחמש) קשה. משהו עובר עליו ואני לא מצליחה להגיע אליו ולעזור לו כמו שהוא צריך וכמו שהייתי רוצה.
מרגישה תסכול וחוסר אונים.
אנחנו עוברים איתו התקפי השתוללות (כמעט) על בסיס יומי, והם לא קצרים. היום למשל שיחקנו במשחק חדש שקיבלנו. הוא הבין די מהר את החוקים וכולנו צחקנו והיה מאד מאד כיף, ואז ברגע אחד עולה אצלו התסכול (ספציפית שהוא לא מספיק טוב במשחק, אבל זה יכול להיות כל דבר) והוא 'ננעל' ומשתולל באופן כזה שאני חייבת לעזוב הכל ולנסות להרגיע אותו (ללא הצלחה יש להדגיש).
ניסיתי עונשים, שיחות, מדבקות, תשומת לב חיובית מרובה, והמון זמן איכות אישי עם אמא (לקחת אותו אחרון / לאסוף אותו ראשון / להקריא רק לו ספר ארוך ואהוב / לאפות ביחד / לתת לו אחריות / לפנק אותו במיוחד). הוא נרגע כשהוא נרגע (הרבה זמן כבר אמרנו?)
מה שכן עובד - לקלח אותו מהר מהר לפני כולם, וכשהוא נכנס להשתוללות שלו לקחת רק אותו לחדר (לא כעונש, כהזדמנות להירגע) ולתת לו לשתות מים קרים. לרוב הוא נרדם.
חלק מהעניין פיזי, הוא גובה עכשיו, וההשכבות התאחרו לי (בחורף הייתי משכיבה עד 1930, עכשיו בקיץ ובחום הרבה פעמים רק ב 2000 אפילו 2015) . אז יש הרבה ימים שהוא עייף.
חלק מהעניין רגשי - אני מבינה את ההתנהגות שלו כרצון לזכות בתשומת הלב שלי / של בעלי (זה קורה גם איתו ובאותה המידה) בכל מחיר.
ברקע אחות קטנה בדרך וקושי פיזי ממשי שלי לעשות חלק מהדברים (אוי, כמה הרצפה מרגישה רחוקה...) הוא ילד מאד מאד רגיש ואמפטי ולפעמים יכול להגיד לי (בלי שביקשתי) 'אמא, אל תתכופפי, אני ארים לך את זה' ואני חושבת שיש קשר. למעשה אני בטוחה שיש קשר. אנחנו מתמודדים עם ההתפרצויות בערך חודש, וזה תואם את הזמן שבו סיפרנו לילדים על ההריון.
עצותיכן הטובות יתקבלו בברכה.
לאמצעי שלי (בן רבע לחמש) קשה. משהו עובר עליו ואני לא מצליחה להגיע אליו ולעזור לו כמו שהוא צריך וכמו שהייתי רוצה.
מרגישה תסכול וחוסר אונים.
אנחנו עוברים איתו התקפי השתוללות (כמעט) על בסיס יומי, והם לא קצרים. היום למשל שיחקנו במשחק חדש שקיבלנו. הוא הבין די מהר את החוקים וכולנו צחקנו והיה מאד מאד כיף, ואז ברגע אחד עולה אצלו התסכול (ספציפית שהוא לא מספיק טוב במשחק, אבל זה יכול להיות כל דבר) והוא 'ננעל' ומשתולל באופן כזה שאני חייבת לעזוב הכל ולנסות להרגיע אותו (ללא הצלחה יש להדגיש).
ניסיתי עונשים, שיחות, מדבקות, תשומת לב חיובית מרובה, והמון זמן איכות אישי עם אמא (לקחת אותו אחרון / לאסוף אותו ראשון / להקריא רק לו ספר ארוך ואהוב / לאפות ביחד / לתת לו אחריות / לפנק אותו במיוחד). הוא נרגע כשהוא נרגע (הרבה זמן כבר אמרנו?)
מה שכן עובד - לקלח אותו מהר מהר לפני כולם, וכשהוא נכנס להשתוללות שלו לקחת רק אותו לחדר (לא כעונש, כהזדמנות להירגע) ולתת לו לשתות מים קרים. לרוב הוא נרדם.
חלק מהעניין פיזי, הוא גובה עכשיו, וההשכבות התאחרו לי (בחורף הייתי משכיבה עד 1930, עכשיו בקיץ ובחום הרבה פעמים רק ב 2000 אפילו 2015) . אז יש הרבה ימים שהוא עייף.
חלק מהעניין רגשי - אני מבינה את ההתנהגות שלו כרצון לזכות בתשומת הלב שלי / של בעלי (זה קורה גם איתו ובאותה המידה) בכל מחיר.
ברקע אחות קטנה בדרך וקושי פיזי ממשי שלי לעשות חלק מהדברים (אוי, כמה הרצפה מרגישה רחוקה...) הוא ילד מאד מאד רגיש ואמפטי ולפעמים יכול להגיד לי (בלי שביקשתי) 'אמא, אל תתכופפי, אני ארים לך את זה' ואני חושבת שיש קשר. למעשה אני בטוחה שיש קשר. אנחנו מתמודדים עם ההתפרצויות בערך חודש, וזה תואם את הזמן שבו סיפרנו לילדים על ההריון.
עצותיכן הטובות יתקבלו בברכה.
