דרושה עצה לגבי ממתקים בימי הולדת

הי בלונדי

אני מחלקת את התשובה שלי לשתיים:
1. לא נראה לי שלתת עוד משהו לפני המסיבה יעזור. נשמע שאת מאד מודעת וגם היא אבל שלנוכח השפע קשה לה, כמו רבים מאיתנו העיניים אוכלות ראשונות ובמיוחד אצל ילדים בגילה. מציעה באמת למעט הסוכרייה על מקל, לא למנוע שום דבר אלא להגביל בכמות דרך החלטה שמותר (מאד חשוב להשתמש במילים חיוביות ולא באסור) לקחת כוס חד פעמית עם חטיפים, ומותר כדור שוקולד אחד, ומותר נגיד גם ארטיק וזה מספיק. שנעים וטעים לאכול חטיפים ובכמות שהחלטנו זה בסדר גמור. להדגיש שיהיה לה בתיאבון, שתאכל לאט ותיהנה מהאוכל. שזה יום הולדת וביום הולדת מותר.

2. פה זה מופנה אלייך. מאד מוכר לי נושא המאבק במשקל, הפחד שהילדים שלנו לא יצאו "שמנים" כמונו, שיאכלו בריא ולא יפריזו בממתקים. כן, היום יש שפע שבזמננו לא היה (אצלי, ותבני כמה שאני זקנה, גג היה שוקולד פרה, במבה וופלים. זהו). מה שחשוב בעיניי וזה קשה, דורש עבודה וגם עזרה, זה לא להעביר את הפחדים והחששות שלנו בנושא. אני יכולה להגיד לך שאני שומעת ילדות בכיתה ד' מדברות על זה שהן "שמנות" ועל "הדיאטה" שהן צריכות לעשות ואני מתחלחלת! ילד/ה צריכים ללמוד לאהוב את הגוף שלהם, ללמוד שיש צורות שונות של גוף ושכולן יפות. זה שלך וגם לי (מודה ומתוודה) יש תפיסת גוף שמנה זה לא אומר שצריך להעביר את זה לילדינו.
תעזבי את הבטן שלה, תעזבי את המשקל שלה, כי זה שלה ולא שלך! כל עוד בדיקות הדם חוזרות תקינות ואין אינדקציה לסכרת חלילה או לאנמיה וכו', תעזבי אותה וכן, תני לה לאכול, במידה. למדי אותה מידה מה היא. למדי אותה להקשיב לגוף שלה מתי היא שבעה. למדי אותה לקבל את הגוף שלה לא משנה מה צורתו. למדי אותה שאת אוהבת אותה כמו שהיא. למדי אותה לאכול בריא לא בגלל משקל אלא כדי שתיהיה בריאה עם כח לשחק וליהנות.
אני יכולה להעיד על עצמי שהיו לי תקופות כנערה שנורא השמנתי, אכלתי המון בגלל התבגרות קשה. יאמר לזכות אימא שלי שהיא שתקה! לא אמרה מילה. כשבכיתי לה שהשמנתי שאלה אם אני רוצה ללכת לקנות בגדים שמתאימים ואם אני רוצה עזרה בעניין האכילה (שהיא תעזור לי או שנלך יחד לשומרי משקל). מעולם לא נזפה בי, מעולם לא אמרה לי אל תאכלי את זה או את זה (ואימא שלי הייתה שמנמנה מאד חלק ניכר מחייה). בקיצור, היום אני לומדת להיות אימא שלי בנושא. מנסה לא לעשות אישיו מאוכל מול הילדים. מאד משחררת אצל סבא וסבתא, משחררת במסיבות באם יש כאלה שמחלקים ממתקים. ובעיקר בעיקר מלמדת אותם להקשיב לגוף שלהם, לרעב שלהם וכן, מלמדת גם לאכול אוכל מזין ובריא.

לכי חבקי את המקסימונת שלך, תאהבי אותה בדיוק כמו שאת יודעת, בקשי סליחה אם צריך או אפשר ותתחילו דף חדש לשתיכן.
בהצלחה! הכל בר תיקון ושינוי אם רק רוצים
 

בלונד23

New member
אני מבינה את המאבק שלך

נשמע שהיה לך מאוד, ממש קשה כשאכלת בגלל הבעיות בהתבגרות. אצלי אבל, באמת אין שום מאבק רגשי בנושא המשקל. הייתי כל החיים חתיכה ובמשקל סביר, אחכ עליתי לאט לאט, ואחרי ההריון האחרון לא ירדתי מספיק אבל לא מוטרדת ולא מטרידה אחרים. אני מעולם לא הייתי בדיאטה ואני מרגישה טוב עם עצמי גם בעודף.
בכלל לא שמתי לב שהבת שלי משמינה עד שהרופאה פנתה אלי ואמרה לי שעלתה באחוזונים מאוד ולהפסיק את מה שאני עושה וללכת לדיאטנית. כי מה שעשיתי זה לא הגבלתי, והילדה מאוד אוהבת אוכל ואין לה שליטה עצמית מספקת. היא אכלה פרי אחרי פרי, צלחת אחרי צלחת... לכן הרופאה הסבירה לי שעלי לעזור לה אחרת היא פשוט תהיה שמנה. הלכתי בלעדיה כמובן לייעוץ של דיאטנית ילדים שבכמה פגישות עזרה לי מאוד להבין ולשנות.
לסיכום - אין לנו אישיו בבית של בעיות אכילה. בכלל לא. להפך, הדבר היה לא מוכר לי, מין בעיה חדשה שנלוותה לגידול הילדה שהיא בעלת תיאבון מאוד בריא.
וזה בדיוק הפוך ממה שאת מתארת שאני כביכול מנסה לשלוט יותר מדי באכילה שלה. מעולם לא אמרתי לה את המילה השמנה/שמנה/דיאטה. היא פעם אמרה לי אמא למה יש לי בטן גדולה (מזמן כשזו היתה באמת בעיה) ועניתי שהיא יפה כמו שהיא ולעצם השאלה, שאם אוכלים הרבה מדי אז גדלה הבטן, משהו כזה. הגבלתי לה את כמויות האוכל לפי הוראות הדיאטנית, פשוט.
אני באמת צריכה לחזור לאותה דיאטנית כי עכשיו הבן שלי באחוזון כלום וחצי ומסרב לאכול כמעט הכול... בעיה הפוכה.
לגבי ממתקים זה עניין של בריאות, אין קשר לסכרת, אנמיה, היה קשר ישיר לבריאותה בכך שהיא פשוט היתה בעודף משקל. באמת הדיאטנית לימדה אותי לדבר איתה על תחושות של רעב ושובע, מלאות.
 

giraffelle

New member
מעניין שכולן פה דווקא נגד הסוכריה על מקל

אם נשים בצד את העניין של סכנת חנק - אני מעדיפה שהילד יסתובב שעתיים עם סוכריה בפה מאשר שהפה שלו יהיה פנוי באותן שעתיים להכניס כמויות גדולות הרבה יותר של סוכר ושומן טראנס.
גם הנזק לשיניים לא נראה לי שונה מהותית - בשעתיים של מסיבה השיניים של הילד מלאות בשאריות של ממתקים בכל מקרה.
 
את צןדקת - אבל אצלי האיסור הוא גורף לגבי סוכריה

על מקל
ואיכשהו נראה לי פחות מזיק ללעוס משהו ולבלוע מאשר למצוץ באופן רציף סוכריה
&nbsp
 

giraffelle

New member
כשזה ממתק אחד וזהו, זה אכן יותר מזיק לשיניים

אם כי ממתקים שנדבקים לשיניים, כמו טופי וביסקוויטים (!),מזיקים לא פחות.

מבחינת הערכים התזונתיים, לא רואה הבדל בין סוכריות לממתקים אחרים.

בכל מקרה, גם אם יש איזשהו הבדל, אישית אני מעדיפה לא להגביל סוגי ממתקים אלא רק כמות. כמה שפחות ליצור את החיכוך הזה של "קיבלתי משהו ואסור לי". [זה קורה מספיק כשמדובר בממתקים עם סכנת חנק, שעליהם אני מאד מקפידה בגילאים הרלוונטיים].
בהנחה שצריך לבחור את המלחמות ואי אפשר לתסכל את הילד יותר מדי, אני חושבת שהרבה יותר משמעותי להגביל את הכמות מאשר את הסוג.
 
הבעיה שלי עם הסוכריה

חוץ מלפתוח אותה
שהיא סותמת לילד את הפה ואת הידיים.
זה בעיני כמו ילד שמסתובב עם מוצץ בפה.
 

בלונד23

New member
הבעיות שלי עם סוכריה

חשיפה ארוכה לסוכר בפה מקלקלת מאוד מאוד את השיניים. אין מה להשוות עם אכילת ממתק קצרה, זה משנה את הסביבה החומצית בפה ופשוט הורס שיניים.
זה מסוכן, סכנת חנק.
וזה הרגל רע.
אגב, תוך כדי מציצת הסוכריה והחזקתה ביד היא כן אכלה מליון ממתקים אחרים - זה לא מנע ממנה לאכול עוד שטויות, כמו שמישהי כתבה פה...
&nbsp
 
מה ההבדל

בין סוכריה כזו (ואני שואלת כי אני באמת לא יודעת, אם את יודעת אשמח שתשתפי)
לבין מסטיק או סוכרית טופי? מעבר לזמן בפה, מבחינת אפקט הדבק על השן, ריכוז של סוכר גבוה וכן הלאה?

זה שהיא החזיקה אותה ביד ואכלה בינתיים ביד השניה , לא טוב. זה אפקט הבליסה שכתבת עליו. זה לא הצורך בממתק ובאוכל אלא בבליסה.
 

בלונד23

New member
ההבדל הוא משך הזמן בפה

טופי זה דקה בערך. סוכריה ענקית על מקל זה שעתיים מציצה. זה הבדל ענקי.
 
אבל את צריכה להתחשב

בעוד פרמטרים. גם אצבע או מוצץ זה לשעות. טופי הוא דבק. הוא יכל לתלוש את השן - שלא לדבר על סתימה. והוא גם מסוכן מבחינת חנק (אגב, בקורס עזרה ראשונה לתינוקות וילדים אומרים שהממתק הכי מסוכן זה מרשמלו, כי ברגע שהוא נכנס הוא לא נמעך ולא יוצא. מי היה מאמין....)
 

galilit11

New member
בעיה ידועה וכאובה

נושא הממתקים בימי ההולדת מוכרת גם לנו. את כל ההתפרעות ההורים עושים שם..
הדרך שבה אני מתמודדת עם נושא האוכל בכלל הוא לחנך את הילדים, ממש שטיפת מוח, לגבי מהו אוכל בריא (מזין) ומה לא אוכל בריא (אבל כיפי ולכן מותר לאכול במידה), לבדוק את הרכיבים של כל מוצר, להבין שכמה שיותר הוא רחוק מהטבע הוא פחות בריא וכולי.
אבל אני לא משתדלת שלא לקשר את זה להשמנה שלהם. בגלל שאצלי זו בעיה קשה, ואני רואה אחורנית בילדות כמה דברים שעשו לי אישיו עם זה, אני משתדלת לגרום להם לאכול מזין ובריא, ולא להגביל בעצמי. גם אם יהיו בעודף משקל קל, וישחקו עם זה, זה עדיף על פני דימוי גוף נחות שמוביל לדיאטות שמביאות בתורן להשמנת יתר.
בנוסף, לאחר שהיו כמה פעמים שניסיתי לשלוט באופן שבו בתי "התנפלה" על אוכל בימי הולדת, בתי באחד מימי ההולדת הסתתרה מתחת לשולחן ואכלה שם ממתקים. ראיתי והזדעזעתי והבנתי שזה אך ורק תוצר של ההגבלות האלו.
מאז הפסקתי להגיד בימי הולדת "די" ו"מספיק". בזמן יום ההולדת, שתעשה מה שהיא עושה. אני משקיעה ב"שטיפת המוח" לפני כן, ובהכנה שלהם. כך למשל לאחרונה היא הלכה ליום הולדת שאני לא יכולתי להישאר בה, וסיכמנו בינינו שהיא תאכל עד שתי כוסות ח"פ עם ממתקים, ושתאכל גם ירקות ופירות. בסוף בעלי הלך איתה ואמר שהיא אכלה כוס ח"פ אחת וכוס נוספת עם ירקות. לכן אני חושבת שדווקא השליטה בידיים שלה יותר חשובה, ובדגש לא על השמנה אלא על בריאות.
 
לבלונד - משתפת מה אני עשיתי עם "מפלצת הממתקים" הפרטית שלי

קודם כל, מאד מבינה את התסכול שלך ומבינה אותו. די מייאש לעבוד כל כך קשה על משהו (הרגלי תזונה בריאים) ולהרגיש שאנשים (כמעט) זרים מקלקלים לך את ההישגים במחי יד.

ראשית - ההישגים לא מתקלקלים. הבית הוא המקום הכי חשוב. ההרגלים שאת מקנה עמוקים וקריטיים בהרבה מכל כמות ג'אנק שהיא מצליחה לדחוס במהלך 5 מסיבות בשבועיים האחרונים של שנת הלימודים.

לעניין המסיבות - אני מאד מאמינה בחופש, מגיל צעיר לא נשארת עם הילדים במסיבות אליהן הם מוזמנים, וחשוב לי באופן עקרוני לא להגביל אותם ולהניח להם לנסות ולטעות בעצמם, בטח במה שנוגע לגוף שלהם וכמובן כשאני לא שם.
פעם אחת ניסיתי להגביל כשהייתי איתה במסיבה - ומה שקיבלתי זה ילדה מלאת סוכר (היא חוטפת יותר מהר משאני משכנעת להניח בצד) + כמות גבוהה של תסכול של שתינו (סיטואציה נוראה לכל הדעות) + אפס הישגים חינוכיים (כי זה מרגיש כמו נסיון לשליטה ולא כמו חינוך אמיתי).

כמו שאת מבינה יש לי ילדה עם שן מאד מתוקה (הרבה יותר משלי) - אז מה שעשיתי בשלב מסויים, מעבר להסברים על בריאות השיניים ועל תזונה מאוזנת - זה להראות לה מה הסוכר עושה לגוף שלה.
הסברתי לה מה זו נפילת סוכר - איך הגוף מקבל המון אנרגיה זמינה מהממתקים, וכמה מהר ההשפעה של הסוכר מתפוגגת ומשאירה את הגוף במצב של חוסר נעימות - והרשיתי לה לאכול בתנאים מבוקרים (בבית) כמות לא מבוטלת של סוכריות (זה מה שהיא הכי אוהבת), עד שהיא הרגישה לא טוב.
הנסיון ההוא נחרת לה חזק מאד בזכרון. מעבר לפעם ההיא המשכתי לחלק ממתקים באופן הרגיל של הבית (מפרטת בסוף).


עד היום אני לא מגבילה במסיבות יום הולדת ומותר הכל וכמה שרוצים - כולל סוכריות על מקל (מסכימה איתך שהן אויב) - ויצא לי לראות את ילדיי היקרים לא פעם אומרים "אמא, זה מתוק מדי" ומשליכים לפח סוכריה אחרי כמה דקות של מציצה, או חצי גביע גלידה, או כמה סוכריות טופי - לא האמנתי שזה יקרה
ומבחינתי זה חזון אחרית הימים.


בבית יש ממתקים בעיקר בסוף השבוע ולפעמים כשבאמת חייבים (מרגישה על הילדים שהצורך במתוק עולה לשמיים) - אבל אני לא מרשה לקחת לבד אלא מחלקת. שתיה מתוקה בשבת בלבד (וגם אז מהולה) והמון המון תעמולה חינוכית נגד שתיה מתוקה. אישית שותה רק מים / סודה.
אני אופה איתם לפחות פעם בשבוע עוגיות או עוגה ואז כמובן מותר לאכול ממנה ולרוב גם לוקחים שאריות למסגרות בבוקר למחרת.
 

בלונד23

New member
אצלי גם באחרית הימים לא יבוא המשפט אמא זה מתוק מדי

הילדה באמת, יכולה להכיל טונות, טונות של ממתקים. והיא משמינה במהירות.
לגבי להראות לה מה עושה הסוכר באמת לא ניסיתי, אבל גיסתי ניסתה. ביומולדת אחד של בתה היא הרשתה לה מה שהיא רוצה וכמה שרוצה וסיפרה לי אחכ שהילדה ממש התפרעה. היא אכלה ככ הרבה שוקולדים שפשוט זה היה רחמנות ולא הפסיקה עד הלילה. היא לא למדה מזה כלום... במבט לאחור כך גיסתי חשה שהיא עשתה טעות שהרשתה לה לבצע "ניסוי כזה".
 
אם אפשר, אני אעשה הפרדה בין

אכילה שבעקבותיה עולים במשקל
ואכילת ממתקים בנק' מאוד ספציפית בכמות גדולה.
אני אתחיל מהנק' השניה לרגע - לי יש ילדונת מאוד רזה, והגבלה של קשקושים בבית מטעמי בריאות וחינוך לתזונה נכונה (מאוד מקפידה ביני לבין עצמי על איך להציג את הדברים וכמה, כי יש לי רגישות לנושא הפרעות אכילה בגלל הורים). ככה שכאשר היא היתה מגיעה לימי הולדת היתה קצת התנפלות. היתה נכנסת ולוקחת חופנים של פופקורן, ואז גומים ואז קפאקייקס. (בשלב מאוחר יותר את הפיצה ולעוגה כבר לא היה לה מקום וויתרה כמעט תמיד).
עשינו שיחה בנושא וקבענו קצת כללים, עשינו את השיחה בגיל 5.
הסברתי את נושא ההפעלה וחשיבותה מול האכילה והמנעות מהפעילות.
קבענו שאפשר לקחת גומי בכניסה - או משהו קטן וזריז ואז לפעילות וכשכולם אוכלים לקחת עוד משהו.
יום הולדת הבא היא כבר שיחררה יותר, ואחרי זה אפילו יותר.

הנושא השני זו אכילה שבעקבותיה משמינים. אני לא חושבת שילדה שאוכלת בריא ובכמות נכונה 6 ימים בשבוע תשמין בגלל שיום אחד היא קצת יותר מתפרעת. אם זה מה שמפחיד אותך את צריכה לשים לב לשאר ימות השבוע וביום הזה לאפשר קצת יותר קלוריות. גם בדיאטות לטוח רחוק עולה אפשרות של יום קצת יותר משחרר אחת לכמה זמן.

לגבי סוכריות על מקל, אני מתעבת אותן. קודם כל העטיפה הארורה, אני אף פעם לא מצליחה לפתוח אותה כמו שצריך. חוץ מזה אני מתעבת מסטיקים ובלא מעט סוכריות יש כזה בפנים ואני לא מרשה. ודבר אחרון, הסותם פיות הזה (בדיוק כמו שתיארת), תקוע לילד בפה שעה-שעתיים ומשבית אותו כמו מוצץ לבן שנה. לא מרשה.
כן, היא מדי פעם אוכלת אצל אבא שלה (גרושים), אבל בגדול גם מזה עם הזמן, היא שיחררה. היא יודעת מה יותר בסדר מבחינתי ומה פחות ונוטה ללכת עם הזרם והבקשות שלי.

תנסי.
 

בלונד23

New member
אני חושבת שהילדה שלך מאוד שונה

היא רזה. היא בעלת גבול פנימי באוכל (ככה זה אנשים רזים בד"כ). זה שונה מהותית מאנשים שאין להם גבול פנימי באכילה.
למשל כשאת כותבת לחטוף משהו ואז לפעילות - אז בתי לא תשתתף בפעילות כי היא תעמוד ליד שולחן המתוקים במקום להיכנס לפעילות. זה מה שהיא עשתה במסיבה הזאת, לצערי היא לא השתתפה אלא רק התרכזה בשולחן הארור ההוא...
ההגבלה הכמותית היא דבר שכל הזמן נמצא אצלנו בעבודה, ו5-6 מסיבות פשוט מקלקלות את כל ההישגים שעמלתי בשבילם קשה.
 
נכון, אבל אני לא


אז אני מבינה את הבת שלך

אבל, כמו שכתבתי, גם הבת שלי היתה עומדת וטורפת במקום הפעילות. ובגלל זה דברנו שהיא תיקח משהו אחד ואז כן תיכנס לפעילות. כדי שלא תפסיד אותה כי היא היום הולדת.

כמה מסיבות כאלו יש לכם בשבוע?
בהנחה שיש אחת, אז יום אחד נכון, היא משתוללת. אבל את יודעת שבשאר הימים היא מתאזנת.
 
הגבלה בממתקים ביום הולדת

לדעתי כשמגבילים מתוך סמכות ולא מתוך הבנה ושיתוף פעולה, זה יוצר את האפקט ההפוך... לפחות מהניסיון שלי. קיבלת טיפים מעולים, רק חשוב לזכור שזה יהיה עם שיתוף פעולה ולא להכריח. בהצלחה.
 

koryz

New member
מכיוון ש"מים גנובים ימתקו", עדיף לשחרר

לא נראה לי הרעיון להאביס את הילדה לפני במזון סתם כדי למלא אותה.
בקרוב היא תלך לבית ספר, ולא תוכלי ללוות אותה, במקום לאסור-
עדיף כמה שיותר לתת דוגמא אישית, ולהתמקד באכילה בריאה בבית
שפעם היא תשמע אותך או את בעלך אומרים: "כמה מתחשק לי עוד פרוסת עוגה. אבל זה לא בריא כל כך הרבה מתוק".

בקריאה נוספת דווקא נראה שהילדה מחפשת קצת שתגבילי אותה..
נדמה לי שאת קצת מסבירה יותר מידי, והיא נכנסת ללחץ מהחרדה שאת מראה.
אם את בלחץ שהיא מגזימה את יכולה לומר באסרטיביות: "זהו, מספיק עם המתוקים להיום".
כתבת שהגרגרנות השתלטה עליה- תהיי חזקה, תעצרי אותה, זו הבת שלך ואת אחראית עליה, נכון שלא תמיד תוכלי לעצור אותה- אבל אם את שם ואת רואה שהיא זקוקה לעצירה שלך תעזרי לה.

לפעמים צריך להגביל בעדינות, ולפעמים - בעצמה. ולפעמים לשחרר.
תעבדי על עצמך להגביל באסרטיביות בלי רגשות אשם.
אגב, אם שעה 16 מועדת לפורענות, למה לא מביאים פיתות עם חומוס או משהו יותר משביע? פשטידה זה לגדולים יותר.. ילדים אוכלים אוכל פשוט, ביצים, נקניקיות, שניצל, פתיתים, אולי היא פשוט הייתה רעבה?
מספיק שתציעי להביא כמה פיתות וחומוס או מאכל אחר שיהווה תחליף- אחרי שהילדים יתמלאו באוכל לא יחפשו תחליפים..


כל הורה עושה טעויות, העיקר הוא שהילד ירגיש את ההורה בטוח בעצמו. תארי לעצמך מנהל שמשדר התלבטות מול הכפופים לו? אם את חוששת מרופא שיניים שבעלך ילך. בחרי בחכמה את ההתמודדויות.
 

בלונד23

New member
גם אני שאלתי למה לא הביאו אוכל אמיתי

זו חלק מהבעיה.
כל מה שכתבת נכון וחכם מאוד, תודה.
 

koryz

New member
יש כאן הזדמנות שלך להגיע עם אוכל אמיתי לבתך ולכולם

תעדכני את האמא שאצלה המסיבה: הבת שלי ב16 רעבה, זה בסדר שאגיע עם כמה פיתות וחומוס? תבקשי מראש ותעדכני שתביאי שיהיה גם לאחרים אם ירצו. חשוב מאוד שלא יקנאו בבתך ושלא יהיה מחסור.
ברגע שתביאי, אני מניחה שיורמו עוד ידיים בשביל הפיתה עם ה"אוכל האמיתי" (ופיתה זו דוגמא, זה יכול להיות כל דבר אחר שהבת שלך אוכלת בשעות האלו).
את יכולה להוביל שינוי. בסוף זה יגיע מהילדים אחרי ניסיון אחד או שניים מוצלחים.

לפעמים כולם מחכים שמישהו ינהל, ומי שמנהל עושה את זה עקום.
אפשר לבקש שינוי מאחרים אבל במקרים שאנחנו יכולים לפעול, לפעמים זה עדיף..
גם אם זה קצת יקר- אני חושבת שזו השקעה שתהיה פורה לטווח הארוך.
כתבת שיש לך ילד אלרגי- זו הזדמנות שלך להכניס לתפריט מאכלים שטובים עבורו. אם אחרים יאהבו- זה אולי יהפוך לנורמה.
נסי לא להסתכל על המצב כבעיה, אלא להיפך את זו שרואה שיכול להיות יותר טוב. יש לך חזון - שהילדים יהיו בריאים, שבעים, רגועים, ואת יודעת שיום הולדת שמח לא חייב להיות עתיר בממתקים! עכשיו נשאר לך להוכיח זאת לשאר ההורים.
לפעמים זה מגיע מרגשות אשם, שההורים עובדים ורוצים להרגיש שהם "נותנים בשפע מכל הלב" כשהצורך הוא של ההורה יותר משל הילד, לפעמים חיקוי- ולפעמים פשוט לא יודעים דרך אחרת.
אז תובילי. תעזי, תיזמי, תיקחי סיכון להיות זו שתזעזע את הסירה. מקסימום- זה לא יצליח. תתכונני מראש- זה ניסיון, תצטרכי להסביר את עצמך להיתקל בשאלות ואולי בסירובים נחרצים, אך אולי הצלחה תוביל להצלחה ולהתלהבות? לא תדעי אם לא תנסי...
 
למעלה