אני לא נותנת רשימה סגורה.
אני שואלת אותה מה היא רוצה ללבוש, נניח, והיא מתלבטת. לא אכפת לי מה היא תלבש, אבל כדי לזרז עניינים אני מציעה לה כמה אפשרויות, בזו אחר זו. לפעמים אחת מהן מוצאת חן בעיניה והיא בוחרת בה. אבל לפעמים (ואי אפשר לדעת מראש) היא מחליטה מתישהו שהיא רוצה לבד - ואז כל מה שהצעתי עד אותו רגע (או מה שאציע בהמשך אם לא אוכל להתאפק) היא בוודאות לא תבחר.
לא מדובר בסיטואציה שבה חשוב שתבחר בין האפשרויות שהצעתי אלא באמת במתן בחירה חופשית וניסיון לסייע בבחירה.
לפעמים היא מכריזה מראש שלא משנה לה ואומרת את המשפט המופלא מהגן "מה שיוצא אני מרוצה".
אני באמת לא רואה סיבה להכריח אותה לבחור בין אפשרויות שאני הצעתי כשזה לא חשוב, וגם אין פה ריב - אני מנסה דווקא לפתח בה את היכולת לבחור בין הרבה אפשרויות (תחום שלאחת האחיות שלה יש קושי לא קטן איתו).
כשזה כן חשוב או כשבאמת מספר האפשרויות מוגבל היא באמת בוחרת בין האפשרויות כי זה מה יש...
מבין הילדות שלי היא דווקא הכי ממושמעת, ולא מתווכחת אם היא, נניח, מבקשת משהו ואומרים לה לא (מקסימום מציעה פשרה אחת ואם אומרים שוב לא - אז זהו).