אני הגעתי לארה״ב דוברת אנגלית,
שאותה למדתי מהטלוויזיה. אני אכן שולטת באנגלית היום ברמה גבוהה. אבל בנוסף גרנו עד לפני מספר שנים במשך כ-6 שנים באמריקה, ולכן שתי הילדות הגדולות שלי דוברות אנגלית בלי כל קשר אליי (אחת הגיעה לשם בגיל שלוש וחצי והשנייה בגיל חצי שנה). לעומת זאת, אחותן הקטנה נולדה שם ועזבה בגיל שלושה חודשים, וביקרה שוב במשך שני קיצים לפני גיל שנתיים. היא מבינה אנגלית ברמה גבוהה ומדברת ברמה די נמוכה (היא לא עושה את זה הרבה) - והידע שלה ברובו הגדול מסרטונים באנגלית באייפד ומסרטי ילדים באנגלית. אף אחד בבית לא מדבר איתה אנגלית, אבל הבנות הגדולות מדברות ביניהן אנגלית לא מעט, ולפעמים גם איתי. בכלל לא ידענו שהיא מבינה אנגלית עד שגילינו את זה במקרה לפני חצי שנה-שנה או משהו בסגנון. כך שמהניסיון שלי טלוויזיה מספיקה כדי להבין אנגלית בצורה מעולה, אבל דיבור שוטף לרוב דורש תרגול מסוים (כלומר, מישהו שהילד יוכל ממש לשוחח איתו באנגלית ולהתחיל לצבור בטחון בלהוציא את המשפטים החוצה. במקרה שלי הגעתי לארה״ב בסוף כיתה ד׳, וכבר כן דיברתי שוטף כי היו שיעורי אנגלית בכיתה ד׳ כך שכבר הייתי צריכה לדבר בפועל - והרמה שלי גם בדיבור נהייתה גבוהה מהר מאוד. המורה הדרום אפריקנית שלי לא הבינה למה היא מדברת אליי במבטא דרום אפריקני ואני עונה לה באנגלית שוטפת במבטא אמריקני. בארה״ב הילדים לא האמינו לי שאני ממדינה אחרת, וגם לא האמינו לי שאני לא יודעת מה המשמעות של מילים גסות, שבימים ההם לא הופיעו בטלוויזיה).
