התבכיינות תמידית.
אנחנו קצת מתחרפנים.
הקטן בן 1.10 התחיל לאחרונה לדבר בהתבכיינות. כל הזמן. אפילו באמצע דברים כייפים- סיים להתגלש ואנחנו בדרך לעוד סיבוב במגלשה, מתבכיין כל הדרך "מגלשה, מגלשה", למרות שנהנה מאוד. כל בקשה שלו, בקיצור, כל הזמן.
בשבועיים האחרונים זה ממש החמיר, ובעלי ואני התחלנו להיות תקיפים בקטע הזה: "רוצה תפוח? אין בעיה, תבקש יפה, קשה לי להבין כשאתה מדבר ככה". וגם חיזוקים חיוביים: "איזה כיף שביקשת בצורה יפה! ככה ממש נעים לי, הנה התפוח".
אבל בינתיים אין שום שיפור.
יש רעיונות?
אנחנו קצת מתחרפנים.
הקטן בן 1.10 התחיל לאחרונה לדבר בהתבכיינות. כל הזמן. אפילו באמצע דברים כייפים- סיים להתגלש ואנחנו בדרך לעוד סיבוב במגלשה, מתבכיין כל הדרך "מגלשה, מגלשה", למרות שנהנה מאוד. כל בקשה שלו, בקיצור, כל הזמן.
בשבועיים האחרונים זה ממש החמיר, ובעלי ואני התחלנו להיות תקיפים בקטע הזה: "רוצה תפוח? אין בעיה, תבקש יפה, קשה לי להבין כשאתה מדבר ככה". וגם חיזוקים חיוביים: "איזה כיף שביקשת בצורה יפה! ככה ממש נעים לי, הנה התפוח".
אבל בינתיים אין שום שיפור.
יש רעיונות?
. באופן פרדוקסלי, השיפור יגיע כשהוא יוכל לחוש בטחון "להתבכיין". בהצלחה!
