הילד בוכה

[מירילולי]

הילד בוכה

היי אשמח לעזרה
בני בן 2.10
בזמן האחרון הוא פיתח לעצמו הרגל
כל פעם שהוא מקבל סירוב למשהו
הוא מתחיל לבכות ולצרוח והוא לא נרגע!
אני מנסה להסביר לו למה אסור את אותו דבר, מנסה להרגיע
אבל הוא בשלו!
זה ניהיה באופן קבוע,
איך מתמודדים עם מצב כזה?
הוא יכול לבכות גם במשך חצי שעה...

 

[חייבתלהגיב]

אני מצחיקה את מי שבוכה,

ואז מייד מרגיעה אותו ומדברת אליו בהגיון. אבל הצחוק דרוש כדי לקטוע את הבכי.

 

[הייבי]

לשנות נושא/אווירה

כשהם נכנסים להיסטריה של בכי, קשה לגרום להם להירגע רק באמצעות היגיון. מה שעובד בשבילנו זה לשנות נושא- להציע משהו אחר שאפשרי מבחינתך. אפילו לא באותו נושא. לדוגמא אם בוכה כי אמרת שאי אפשר עכשיו לקבל עוגיה, אז לקחת לחדר צעצועים ולהציע שעכשיו נשחק ביחד בבצק/מגה בלוקס/סמי הכבאי... הרבה פעמים עוזר גם לצאת מהחדר בו התחילה ההיסטריה כדי לנתק את הדרדס ממקור הבעיה. ולגבי לדבר בהיגיון - צריך להתאים את רמת ההיגיון לגיל. תנסי לשמור על הסברים קצרים. עדיף מהניסיון שלי לבחור הסבר אחד ולחזור עליו ולא לבלבל אותם עם אלף נימוקים.

 

[איןאריותכאלה]

לגמרי - שינוי סביבה ואוירה באופן חד לרוב בולם את ההיסטריה

להצחיק, לדגדג, להניף באויר, לשאול "רגע, מה זה שם בחלון, ראית מטוס?" ולזוז מהמקום, להציע פעילות שונה לחלוטין ---
"בוא נתקשר לסבתא, נכון היא הכינה מרק נורא טעים אתמול?"
"רגע, איפה שמנו את הצעצוע הירוק בבוקר? אתה יכול לעזור לי לחפש?"
"רצית קרקר או ביסקויט? בו נלך למטבח לבחור"
דיבור בהגיון לא עובד בכלל, הייתי מוותרת עליו לחלוטין במצבי היסטריה.

 

[שושן בשם אחר]

אני מוסיפה (או מרחיבה) את מה שנאמר לגבי הסחת דעת

הרבה פעמים זה באמת עובד אבל אם לא נוח לך עם הסחת הדעת, ויש הורים שמרגישים שזה לא פתרון טוב כי זה כאילו מתעלם מהקושי והרגשות של הילד, אז הדרך האחרת היא להכיל את התסכול/כעס/עצב ולהציע עזרה בהרגעה אם הילד יבחר בה. כלומר זה לא התפקיד שלך להרגיע ובוודאי שלא תצליחי לשכנע למה אין לו סיבה לבכות. מבחינתו - יש לו ויכול להיות שזאת זכותו המלאה. אז אפשר להגיד אתה מאוד כועס כי לא הרשתי עוד עוגיה עכשיו. אנחנו אוכלים רק עוגיה אחת ביום. אתה רוצה חיבוק שיעזור לך להירגע? כן - יופי. לא - אז אני אשב פה לידך/אז אני פה מקפלת כביסה עד שתצליח להתגבר ואם תרצה שאני אעזור לך להירגע או שנלך לשחק במשהו אז תגיד לי. וכל כמה דקות להציע שוב. אתה רוצה שנלך לשחק עכשיו? כן - יופי. לא - אתה עדיין כועס. טוב, אני מבינה. אני אמשיך לקפל כביסה ותקרא לי אם תרצה.

 

[mafe]

מסכימה עם כל מילה

אני ממש לא מרגישה נוח עם הסחות דעת, ומאוד לא נעים לי כשאחרים עושים את זה עם הילדים שלי.
אני מחבקת כשהם נותנים לי, ומאפשרת להם "לבכות את זה". אני מנסה להבין מה קרה, ומנסה לעזור אם אפשר. בדיוק כמו בדוגמאות שהציעה שושן. אצל הילדים שלי זה עובד נהדר.
הסחות דעת אולי יעבירו את הבכי באותו רגע, אבל הילד נשאר אח"כ "נודניק" וימצא סיבה אחרת לבכות. אני מרגישה כאילו שהוא לא הוציא את זה...

 

[חייבתלהגיב]

אני רואה בשיטה הזאת חסרון אחד גדול ויתרון אחד גדול.

החסרון שאני רואה, ולכן נרתעת מלהשתמש בה בעצמי, הוא שדווקא השיטה הזאת נותנת לי תחושה של התעלמות מהילד - הילד בוכה ואת מתעלמת, וזה עוד על אף שאת זאת שבעצם גרמת לו לבכות כי אסרת עליו משהו. זה גורם לי להרגיש כאילו הילד מקבל מסר שהעצב שלו לא משנה לאמא שלו.
היתרון שאני רואה בעצם מתחלק לשניים - אחד הוא שהילד לא מקבל חיזוק לבכי (אפילו השיטה שלי של הצחקה היא סוג של חיזוק, וגם מציאת משהו מעניין לעשות - שלא לדבר על לתת לו את מה שהוא רוצה... אמנם גם החיבוק הוא סוג של חיזוק, אבל החיבוק הוא חלק משני בשיטה שלך - אלא אם הילד נרגע מייד עם החיבוק, שאז זה משהו אחר, ואז זה מעולה). והשני הוא קושי שהילדות שלי נתקלו בו - שבעולם האמיתי, עם הילדים האחרים, בכי לא משיג להן את מה שהן רוצות בכלל - וגם לא אמפתיה. הילדות שלי פשוט לא הבינו מה קורה והזדעזעו - איך יכול להיות שהן בוכות וזה דווקא גורם לילדים האחרים לעשות שוב את המעשה שגרם להן לבכות.
כך שיש פה גם יתרון וגם חסרון, אבל חשבתי שכדאי להעלות גם את הנקודות האלה לאם ששוקלת באיזו שיטה להשתמש.
אגב, השיטה שמשתמשים בה תלויה גם במצב הספציפי שבו הילד נמצא - למשל מבחינת רמת הבכי. בסופו של דבר רוב האמהות משתמשות בכל השיטות שצוינו, לדעתי, רק התדירות אולי משתנה מאמא לאמא...

 

[איןאריותכאלה]

צריך לבחור את הקרבות

וכדאי לבחור אותם בחוכמה, כי לרוב יש שלב שהילד מתפרץ בו (כמעט) על כל דבר. אם זה עניין שולי - אני מסיחה את הדעת (נפל לה הדף שהיא מצאה על הרצפה והלכה איתו מהגן הביתה).
אם זה עניין עקרוני - אני עומדת על הסירוב שלי ואז אני גם תמיד מסבירה את ההגיון שמאחוריו, גם אם אין באמת מי ששומע באותו הרגע, אבל לאורך זמן ההסבר מחלחל.
הפעוטה שלי למשל אוהבת לשטוף ידיים עם חצי מיכל של סבון נוזלי + חצי כנרת. זו לא זירת קרב שאפשר לפתור בהסחת דעת - רק בעימות ישיר ולאורך זמן וזה מה שעשיתי. אחרי זמן היא הפנימה וכשהיא הולכת לשטוף ידיים היא מודיעה לי מראש "אמא לא חצי כנרת".
לפעמים עובדת אצלי השיטה השלישית, של התעלמות. ההיסטריה כל כך גדולה ששום דבר לא יעזור- לא חיבוקים, לא הצחקה, לא אוכל. אם אני שואלת מה היא רוצה אני מקבלת את המבט הנעלב, הידיים השלובות, והביטוי הנצחי "כלום דבר !!!" ואז אני יודעת שזה אבוד והיא תבכה עד שתרגע בכוחות עצמה.

 

[שושן בשם אחר]

אני לא חושבת שיש בזה התעלמות.

את אמורה לתמלל לילד את התחושות שלו ולהציע מדי פעם עזרה או פתרון. את לא משאירה אותו לבכות לשעה והולכת. את גם נשארת קרוב יחסית כדי להיות איתו בקשר עין ולראות אם הוא זקוק לך ואת יכולה להפעיל שיקול דעת. יש ילד בוכה ופורק ויש ילד משתולל, דופק את הראש ברצפה ולא מצליח להתגבר. מין הסתם תגיבי לשניהם בצורות שונות.
בכל מקרה זאת לא בהכרח השיטה "שלי". זאת רק עוד שיטה ואת צודקת שיש לה יתרונות וחסרונות, כמו לכל דבר.

 

[פרפרי אהבה]

ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות הראשון

לא להתרגש מהבכי- זו הדרך שלו להביע תסכול, וזה בסדר- לגיטימי להיות מתוסכל. הוא עדיין יחסית קטן,אז לפני הכל הייתי מחבקת אותו ומנסה להרגיע ככה. אם לא עובד- אז מה שהייתי עושה כמו שהציעו פה - להסב את תשומת הלב שלו: להציע לו משחק, אוכל וכו'.
&nbsp
הרבה פעמים גם פשוט עדיף פשוט להמשיך לעשות משהו אחר לידו ובסוף נרגע- אם רואה ששום דבר לא עוזר. יש ילדים כמו מבוגרים שפשוט זקוקים לזמן של שקט להירגע ואז כאילו לא קרה כלום

 

[MotheRonit]

בלת"ק. תתני לו לבכות

יש לנו נטייה להילחץ/להישבר מהבכי שלהם
ולנסות להפסיק אותו בכל מחיר
זה מדרון חלקלק למניפולציות
&nbsp
בצורתו הטבעית בכי הוא דרך לגיטמית להביע רגשות
- תסכול ואכזבה (וכו') כשלא קיבלנו מה שרוצים
&nbsp
כאשר הוא נרגע להגיד לו אני מבינה שאתה X (שם של רגש) כי לא קיבלת Y אבל אני מוכנה/לא מוכנה ש(לאשר/לווסת התנהגות מקובלת)
&nbsp
את צריכה לתת לו מאגר של כלים שיאפשרו לו לפרוק
[לגבי הצרחות, את צריכה לבדוק אם זה משהו שנסבל מבחינתך, אולי לפרק זמן מסוים, אולי לשאוג ביחד וכיו"ב]
&nbsp
כמו גם חשוב לא לעשות את זה בזמן הסערה. כי הרגש דוחק את ההגיון, והוא ממילא לא פנוי להקשיב לך ולהכיל אותך