סתם משתפת...

shira11114

New member
סתם משתפת...

הילדה שלי בת 3, הגיעה לעולם לאחר טיפולי פוריות..
היום אנחנו שוב נמצאים בסרט הזה של הטיפולים, אבל לכל הלחץ והחרדות מתווספת גם הדאגה שמא חלילה הילדה תישאר לבד בלי אחים, ומפחדת שיגיע הרגע שתתחיל לשאול שאלות (ילדה מאוד חכמה, ולכל החברים שלה יש כבר אחים קטנים)
אם מישהי פה נמצאת במצב הזה ויכולה קצת לשפוך אור על איך היא עוברת את התקופה הזאת זה יהיה נחמד :)
תודה וסופש נעים
 
איכשהו ברגע האמת, התשובות מגיעות מעצמן

בת 4 ורבע, לכולם מסביב יש אחים קטנים, אחים גדולים, אמהות בהריון.
ב-3 השנים האחרונות עברתי 4 הריונות. כל ההריונות הסתיימו בידיים ריקות. לא סיפרנו לה שאנחנו מנסים ולא סיפרנו לה על ההריונות.
בתקופה שניסינו טיפולי פוריות, היא ידעה שאני הולכת לבדיקות מוקדם בבוקר (הייתי יוצאת מהבית בשעה 06:30), ואחרי שאיבה לא יכולתי להשתולל איתה או להרים אותה, אז הסברתי שכואב לי בבטן או בגב.

מדי פעם היא שואלת למה ל-X נולדה אחות ולה לא. אני עונה ביובש שלא יצא לנו עדיין.
פעם ביקשה שבעלי ואני נתחבק חיבוק מיוחד של מבוגרים כדי שתהיה לה אחות מקסימה כמוה. אמרתי לה שזה לא כל כך פשוט.
בתחילתו של אחד ההריונות, היא נגעה בבטן שלי וטענה שיש לי עובר* בבטן. בימים הבאים היא שאלה האם יש לי עובר בבטן, עניתי שאני לא יודעת.
* היא יודעת שכל עוד התינוק בבטן, הוא לא תינוק אלא עובר. רק אחרי שהוא נולד הוא הופך לתינוק. ההסבר הזה נובע מהרגישות שלי עקב האובדנים.

אני לא יכולה להתכונן לכל השאלות שהיא עשויה להעלות, והשאלות צצות בזמנים לא צפויים. היתה פעם אחת שהרגשתי שאני לא יכולה לענות באותו הרגע, כי רציתי לנסח תשובה טובה. אז אמרתי שאני צריכה לחשוב על תשובה מתאימה והיא התעקשה שאני אענה לה באותו הרגע את מה שאני יכולה. אני לא זוכרת מה עניתי, אבל התשובה סיפקה אותה.
הדבר העיקרי מבחינתי זה לא להראות לה כמה קשה לי להתמודד עם השאלות הללו. התגובה שלי אמורה להיות רגועה בדיוק כמו שאני רגועה כשהיא שואלת אותי מתי נפגוש את סבא וסבתא או למה הירח בשמיים למרות שבוקר.
 

tallykr

New member
אצלנו

פער של 4.5 שנים, מהן 3 הוקדשו לטיפולים. אנחנו לא הצלחנו להסתיר, אז סיפרנו, וגם לא תמיד היה לי סידור בשבילה אז היו פעמים שהגיעה איתנו לשאיבות וכו'. פשוט אמרנו שאנחנו צריכים עזרה מרופא כדי להכנס להריון, וכשזה לא הצליח אז אמרנו שהרופא לא הצליח. לא עורר אצלה יחס מיוחד. הסטרס שתישאר לבד היה אדיר. אין שאלה.
 
אין לי עצות, אבל מאחלת מכל הלב שתצליחו במהרה

מאחלת לשתיכן, שירה ומרעישה (ידידתי), שתזכו כל אחת להריון תקין שיסתיים במועד ובידיים מלאות.
&nbsp
 
מצטרפת לאיחולים החמים של כבשונת

הלוואי והיה לי מטה קסמים של הריון בריא. אני מאד מבינה את הכמיהה ואת התסכול. מחזיקה לשתיכן אצבעות. ולעניין השאלות: אני בעד לספר את האמת ברמה שמתאימה לגיל של הילד ולא בעד הסתרה, כי הרגש עובר אליהם.
 

בלונד23

New member
אצלנו

לקח 4 שנים. בגיל 3 בערך היא התחילה לשאול למה אין, לבקש, בעיקר סביב הגן ויום המשפחה. אין מה לומר שזה קשה.
בסוף כשגדלה כבר ושאלה הרבה סיפרתי לה את האמת שאמא מנסה להביא לה אח או אחות ולא מצליחה. התפללנו יחד לשם שיעזור לנו ואז באמת הצלחנו. אנחנו אוהבות להיזכר איך התפללנו יחד ונענינו. מסקנה שלי: לא להסתיר. בתקופה שהסתרתי, היא רק היתה בסטרס נוראי סביב השאלה למה אני כל הזמן נעלמת בבקרים ובימי שאיבה, ולמה לא יכולה להרים אותה. ברגע שאמרתי את האמת היתה הקלה ענקית.
ב ה צ ל ח ה
 

rain31

New member
היי מבינה אותך מאוד

הילדה שלי בת 5 וחצי כבר, הגיעה בהריון ספונטני לגמרי. לפני כשנה התחלנו לנסות ולא הולך, כרגע אנחנו בשלבי בדיקות ובירורים, טרם הוחלט על טיפול כלשהו.
הבת שלנו לא שואלת על אחים ולא מבקשת, נראה לי שהיא אוהבת להיות נסיכת הבית ,כל תשומת הלב מתרכזת בה. אם עולה איזו שאלה, אני תמיד עונה לה שיש הרבה סוגים של משפחות, יש משפחות עם 2 או 3 ילדים, יש משפחות עם 5, יש משפחות עם ילד אחד, יש משפחות שיש להן רק אמא או רק אבא וכו'...
מאחר ואנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה, אני לא רוצה להעביר לה את התסכול שאני חווה שאין לי בינתיים ילדים נוספים ומסבירה לה שיש כל מיני משפחות וזה בסדר.
גם להיות בלי אחים זה בסדר.
אני רוצה עוד ילד או שניים לא בשביל שיהיו לה אחים, כי היא ילדה מאוד מסופקת גם בלעדיהם. אני רוצה בשבילי, כי אני רוצה לחוות אימהות לעוד ילדים ורוצה משפחה גדולה.
 
הזכרת לי שפעם ישבתי עם הבכורה

באוטו, כשהיא הייתה בת שנתיים בערך (ועדיין הייתה בת יחידה). היא ישבה בכיסא הבטיחות שלה, והסתכלה על האוטו הסמוך, וראתה שיש בו שני כיסאות בטיחות. אז היא אמרה משהו כמו "יש להם שני ילדים. למה צריך שני ילדים?"
.
 
למעלה