ניתוח כפתורים ופוליפ

ניתוח כפתורים ופוליפ

בוקר טוב,
ביום שלישי פשושה עוברת ניתוח כפתורים ופוליפים. בת שנתיים וחודשיים.
לא התלבטנו הרבה לפני ההחלטה - עיכוב בדיבור וירידה בשמיעה שגורמים לה לתסכול גדול, נחירות וחרחורים בלילה, ליחה בלתי נגמרת.
מעבר לפרטים ולהנחיות שקבלנו מהרופא, נשמח לעצות, התייחסויות וחוויות כדי להתכונן (אורך ההתאוששות, כאבים, קשיים וכו'...) בעיקר לגבי האדנואיד שהבנו שזה החלק היותר מציק וכואב בניתוח.

כל מידע יתקבל בברכה....תודה מראש!
 
הי

אצלנו בת 3.5 עברה לפני כחודש ניתוח כפתורים ושקד שלישי (אדנואיד/ פוליפים).
אכן נראה שהסרת האדנואיד הוא החלק הקשה יותר. בהתאוששות היו ילדים שעברו רק כפתורים ,והם התאוששו יותר טוב ויותר מהר ושוחררו תוך שעתיים. ואילו הבת שלי שוחררה רק אחרי 5 שעות (וזה היה מאוד מתסכל ,כי ממה שקראתי -ציפיתי שנשתחרר אחרי שעתיים).
הבת שלי נכנסה לניתוח ב 8:00 ( בערך אחרי 45 דקות נתנו לנו להיכנס אליה. הניתוח עצמו נמשך 15-20 דקות, אבל ההתאוששות לוקחת זמן). האף שלה דימם, הפה היה מלא דם וגם האוזניים (מלחיץ קצת).
היה לה מאוד קשה עם ההרדמה , היא היתה מבולבלת ,והרגישה לא טוב.
בהתאוששות האחות הסבירה שחומרי ההרדמה גורמים לתחושה ממש מעיקה ולא טובה, וקצת בלבול. הקטנים לא מבינים מה קורה איתם, וכמובן לא יודעים לבטא מה שהם מרגישים. זה משהו שהשפיע כל אותו יום. כמובן שעם הזמן באותו יום, היא "התעוררה" והיתה יותר ערנית ומודעת , אבל עדיין היתה במשך כל היום "כבדה", עצבנית וברור שהיה לה לא טוב. היא כל הזמן רצתה גם להוציא את העירוי וזה משהו שהיינו צריכים להילחם בה ולשמור עליה.
אחרי הניתוח אסור לאכול ולשתות, ובגלל שעוד קצת היה לה דימום מהאף אז האריכו את האיסור לאכול ולשתות-אבל לבת שלי זה לא הפריע,לא ביקשה לאכול.
היתה בחדר טלוויזיה,והיא היתה מרוכזת בה.
אחר כך כשכבר היה מותר לה לאכול-אז לפי הנחיות האחות קנינו לה גלידה, וזה מה שהיא בעיקר אכלה באותו יום-גלידות,קרטיבים, מעדן וכד' (וגם בשבוע שאחרי צריך לשמור על תזונה רכה ולא חמה)
למחרת בבוקר קמה כרגיל לחלוטין!
כבר למחרת פחתה הנזלת, ואחרי כמה ימים נעלמה לחלוטין (היתה נעלמת קודם ,אילולא היתה מצוננת).

זהו,
אם יש לך עוד שאלות,אענה בשמחה.
המון בהצלחה!
 

winterfell

New member
הבן שלי עבר ניתוח שקדים ואדנואידים בגיל הזה

השאירו להשגחה ללילה.
זה כבר היה מזמן אז אני לא ככ זוכרת... ההתעוררות מההרדמה היתה קשה. הוא בכה המון ורצה רק להיות עלי. אח"כ נרגע ונרדם עד 20:00!!! ואז התעורר רעב... נתתי בקבוק פורמולה שהוא עוד היה מקבל, והוא ביקש עוד אחד, ואז עוד אחד...
מרגע שהוא התעורר התחילו לתת משכחי כאבים מסביב לשעון. אמרו לנו בימים הראשונים פשוט לתת כל הזמן, לא לחכות לראות אם הוא סובל.
התזונה בשבוע אחרי הניתוח צריכה להיות רכה. לי היה הילד היחיד בעולם שלא הסכים לאכול מעדנים וגלידה, אז במשך שבוע הוא אכל גבינה מותכת ("גבינת משולשים") ופתיתים קרים.
&nbsp
נזכרתי: בבוקר הניתוח צריך להיות בצום. הוא היה רגיל לקבל בקבוק, אז נתנו תה באותו הבקבוק ועבר בשלום.
תביאו טלפון טעון היטב. 30 דקות לולי ברצף הוא החבר הכי טוב שלכם...
 
תודה לשתיכן (וגם לשסק בפרטי)

עזרתן מאוד
גם בהתארגנות לקראת, גם בהרגעה, וגם בהבנה שלניתוח יש תוצאות ששוות את הסבל והבאסה....

תודה.
 

מ י כ ל10

New member
שיהיה בהצלחה! התאוששות מהירה ובריאות שלמה


 
רפואה שלמה.

עברתי ניתוח מורכב אבל עם תינוקת בת שנה אז לא ממש יכולה לעזור. גם ממליצה לקחת (עבורך) משהו להרגעה לזמן הניתוח וגם אוכל לזמן שאת איתה. לא תמיד אפשר לצאת ולקנות. אני אכלתי די הרבה נמס בכוס. לא באמת הייתי מסוגלת לאכול מההיסטריה אבל לשתות משהו סמיך עזר לי.
 
אפשר לשאול אותך למה החלטת לנתח?

אתמול נאמר לנו שהקטן צריך לעבור ניתוח, ואני נורא חוששת. במיוחד שככל הנראה זה יסתדר עוד שנה מעצמו.
ואת רשמת שממש לא הייתה התלבטות. האם היה סיכוי שהכל יסתדר מעצמו?
 

Rossay

New member
אצלנו כשעברנו ניתוח

עברנו עם הילד קצת לפני גיל 4 , אז היה גדול יותר, ניתוח לאדנואיד (שקד שלישי)
בעקרון יכול להיות שהיינו צריכים כבר בגיל שנתיים כי ההבחנה הייתה בערך מאז, (נוזלים באוזניים, עיכוב בדיבור, נשימה לא סדירה וכו')
בסוף נתחנו בגיל 4 , בגלל הפסקות נשימה בשינה בלבד
לא יודעת לגבי כפתורים אבל שקד שלישי מוגדר ניתוח יותר פשוט, הקושי היה בהתעוררות מהרדמה, ובשעתיים הראשונות אח"כ, בגלל הכאבים.
אצלנו קיבל מנה כפולה של גלידה והרבה טלוויזיה, השתחררנו בצהריים ואחה"צ הוא כבר השתולל והתרוצץ
 
ממה שהבנתי, כפתורים זה ממש ניתוח קל ואין כאבים

אבל בכל ניתוח יש סיבוכים אפשריים.
 
ניתוח. אנחנו אחרי.

ראשית - עבר בשלום ובהצלחה על פי הרופא.
הקטנה כבר משתוללת בבית ואוכלת מעדני סויה כאילו אין מחר.
תודה רבה רבה על כל העצות האיחולים. מאוד עזרתן.

אני כן חייבת לומר שההתעוררות מההרדמה הייתה נוראית. היה לה ממש קשה, ולמרות כל המאמצים שלנו היא הצליחה להוציא את העירוי. למזלנו - ובעיקר למזלה - היא לא נזקקה לעירוי. שתתה קצת, נרדמה שוב אחרי משהו כמו רבע שעה, ישנה והתעוררה בסדר.

למה כמעט לא התלבטנו?
אפילו לא בדקנו הפסקות נשימה.
קודם כל - בגלל העיכוב בדיבור. יש לה ירידת שמיעה של 45% בערך. היא כמעט ולא מרכיבה משפטים ואוצר המילים שלה די דל. וזה מתסכל אותה ברמות נוראיות. היא מצליחה לבטא את עצמה באמצעות מחוות, ובסך הכל מבינה הכל, אבל ברור שהיא שומעת מעוות, וברור שהיא נורא רוצה שיבינו אותה ולהבין אחרים וכשלא - זה ממש מבאס אותה.
יש לה המון ליחה, בגלל הליחה היא נושמת רע - היא לא ישנה טוב, וגם בעירות שומעים שקשה לה.

הרגשנו שזה משפיע עליה ועלינו לא טוב. בעיקר רגשית. היא מתוסכלת, נאבקת על שליטה, והבטחון העצמי שלה נפגע. הרבה פעמים היא היתה עצבנית כי לא ישנה טוב, מה שהשפיע על איכות החיים שלה ושלנו.

במקביל הורדנו לחלוטין את מוצרי החלב - מה שבהחלט עזר, אבל החלטנו לטפל בסיפור כירורגית, כי נראה היה לנו גם אם נמשיך לנסות "ליבש" באמצעים תרופתיים, או תזונתיים - בסוף נגיע בכל זאת לניתוח, והיה לנו חבל על הזמן.

כמה מילים על סיכונים -
אנחנו עשינו גם "כפתורים" וגם אדנואידים.
החלק של הכפתורים הוא הקל יותר בניתוח. ילדים שהיו איתנו בהתאוששות ובחדר המתנה עם ניתוח כפתורים בלבד - יצאו אחרי 10 דקות מחדר ניתוח, היו משהו כמו שעתיים בחדר התאוששות ושוחררו.
להבנתי, ומההסברים שקבלנו - הסיכונים מתחלקים לשני חלקים:
1. ההרדמה - סיכון שאי אפשר לזלזל בו, והוא זה שהטריד אותנו יותר, אבל זה הסיכון היותר נדיר. הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה.
2. סיבוכים שקשורים לניתוח עצמו - קרע בעור התוף, נפילה מוקדמת של הכפתורים או השארות שלהם באוזן ליותר משנתיים, כל אלה דורשים התערבות כירורגית נוספת.

ואחרי כל זה, זו החלטה לא קלה, שקשורה גם בעולם הערכים האישי, והאמון במערכת הרפואית הממוסדת. אנחנו הרגשנו שזה יותר נכון לנו, וגם רצינו לטפל בעניין מהר ככל האפשר, והפתרון הניתוחי נראה לנו מתאים.
במשפחה שלנו עברו כמה ילדים ניתוחים דומים, שעזרו להם מאוד.
אבל בעיני כל החלטה היא לגיטימית, בתנאי שהיא נעשית אחרי בדיקה, ובלב שלם.

בכל החלטה שתעשו, שיהיה בהצלחה
 
אצלי הוא עוד קטן

לא מרגישה שהוא מתוסכל. אבל הוא בן שנה וחצי, לא קרוב לומר אמא. אומר מים, סבתא, בננה, ציצי, אבא בלי להתכוון לאבא. זהו. בגיל הזה אמור להתחיל עם לצרף מילים למשפטים. כמה זה קריטי, אני לא יודעת.
 

Rossay

New member
עד כמה שאני יודעת

בגיל שנה וחצי צריך להיות לו בערך 20 מילים או נגזרת של מילה,
לא צרופי מילים
 
העדר צירופי מילים זה בעייתי רק בגיל שנתיים.

אמא זו מילה קשה וגם אצלנו היא מגיעה הרבה אחרי אבא סבתא מים ובננה לא משנה באיזה גיל התחילו לדבר. ציצי זו לא מילה אצלנו אלא ״לינוק״. וחוץ מזה, הוא לא אומר ״את זה״?
 
לא אומר

והוא גם בן רביעי, וגם הולך לגן, כך שחשוף להמון דיבורים.
וכן, צירופי מילים רק אמורים להתחיל.
 
אני לא יודעת

על האוכל והשתיה הוא מצביע ואומר מים. כל השאר פשוט משיג בעצמו. הוא ילד מאד נוח וחכם.
לפי השאלה שלך, נראה לי כבר יש לו נזק התפתחותי מעבר לדיבור. אוף.
 
ממש לא. אם כל מה שהוא מבקש זה אוכל

דווקא יותר הגיוני (ומתקדם) שהוא משתמש במילה לאוכל כדי להבהיר מה הוא רוצה. "את זה" לא נחשב "צרוף מילים" בהקשר הזה, אלא מילה אחת, וילד שאומר "את זה" בהחלט לא נחשב מפותח יותר מבחינה שפתית מאשר ילד שאומר מילה שמבטאת משהו יותר מדויק על הדבר שהוא מבקש.
 
מתערבת לגבי "את זה"

"את זה" אכן נחשב מילה אחת, אבל לא כל הילדים משתמשים בה.
הבת שלי לא השתמשה בה כי אנחנו לא השתמשנו בה. כשהיא הושיטה יד אל חפץ מסויים, שאלנו "את רוצה את הכדור הצהוב?", "את רוצה את הבקבוק הגדול?", "את רוצה תפוח?" וכן הלאה.
 
רוצה לומר עוד משהו

אני שומעת שזה מאוד מטריד אותך, ושאת מתלבטת.
אני חושבת, שבנוסף ל"אבחנות", של "נזק התפתחותי" "עיכוב שפתי" וכדו'. שווה לנסות להבין עם עצמך מה הילד חווה.
לנסות ולחשוב על החוויה של ילד בן שנה וחצי שחוץ מאוכל ומים לא יודע לתקשר עם הסביבה ולבקש את מה שהוא רוצה ונאלץ להשיג את הכל לבד.
הייתי מנסה לחשוב גם על זה במערך השיקולים שלי, ומשם פועלת.
אולי ניתוח זה לא הפתרון היחידי, אבל כן הייתי מכניסה גם את זה למערך השיקולים שלי, ומחליטה איך לפעול.
אישית, לא הייתי מחכה.
 
למעלה