שנת לילה לאחר גמילה ממוצץ- שאלה

הייבי

New member
שנת לילה לאחר גמילה ממוצץ- שאלה

נפרדנו מהמוצץ לפני שבוע. במשך היום המצב טוב מאוד ואת השנת צהריים בגן הצלחנו לפתור עם טטרה כחפץ מעבר. נשארנו עם שנת הלילה או יותר נכון עם ההירדמות בלילה. לבקשת הדרדס הוא לוקח איתו טטרה ואת מיקי למיטה אבל מהרגע שנכנס למיטה ובמשך שעה הוא קורא לנו ובוכה שקשה לו לישון. ניסינו לשנן איתו שלא חייב לישון אלא רק לשכב במיטה עם עיניים עצומות ולנוח. הבטחנו לו שאנחנו שומרים עליו מהסלון אבל כלום לא עוזר. שעכשיו זמן שכל אחד שוכב במיטה שלו בשקט וכו' בדרך כלל אחרי שעה/שעה ורבע הוא איכשהו נרדם (כנראה מהמותשות). אשמח לטיפים להתמודדות. מה כדאי לומר לו? האם יש הכנה כלשהי שאפשר לעשות מראש? אני לא חושבת שזו בעיה של שעת שינה כי לפני זה בימי המוצץ היה הולך לישון באותה שעה בלי כל הטרגדיה הנלווית
 
יש לכם טקס שינה?

אתם מקריאים לו סיפור לפני השינה, למשל? בהעדר מוצץ צריך משהו אחר שירגיע אותו ויכניס אותו למצב של מוכנות לשינה. בבתים רבים סיפור (או כמה) עובדים היטב. זה מה שאנחנו עושים עם השלישית (עם הגדולות היה טקס ארוך ומורכב יותר שסיפור היה רק מרכיב אחד שלו, כי היה שם עניין של ירידה ממיטת המעבר שרצינו למנוע. עם הקטנה עברנו למיטת מעבר הרבה יותר מאוחר וזה הרבה פחות אישיו, ולכן מספיק העניין של הסיפור. לרוב הסדר אצלה הוא פיג׳מה, סיפור, צחצוח שיניים, עוד סיפור וזהו.
 

הייבי

New member
יש טקס שינה

צחצוח שיניים, פיפי ואז סיפור אחד לבחירה ליד המיטה ועוד סיפור קבוע שמספרים במיטה. הבכי "אמא קשה לי" מתחיל רק אחרי שאנחנו יוצאים מהחדר ומכבים את האור. בקוק לנו שאם נשב לידו אז בסוף הוא ירדם אבל אנחנו לא רוצים להגיע לשם ואני עתידה ללדת עוד חודש וחצי אז זה גם לא הרגל שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו ליצור.
 
שנה אחרי הגמילה, אנחנו במצב ממש דומה

עד שהיא נגמלה מהמוצץ בגיל 3.4, ההשכבות שלנו היו שגר ושכח. גם אם נשארה ערה יותר מחצי שעה, היא היתה שקטה ונשארה בחדר שלה בלי שנצטרך להיות מעורבים. רק בגמילה הבנו ששגר ושכח היה בזכות המוצץ.
מאז ומעולם ישנה עם טטרה (גם בתקופת המוצץ). לפני כחצי שנה הוספנו גם בובה קטנה. כשישנים מחוץ לבית, היא מסתדרת עם חיתול בלבד, בבית מתעקשת שחייבת גם את הבובה.
בהתחלה נקטנו באותה גישה שאתם נוקטים, אח"כ ניסינו עוד כל מיני דברים ולבסוף "נשברנו" ואחד מאיתנו יושב איתה עד שהיא נרדמת.
טקס השינה אצלנו כולל סיפור שמקריאים לה בזמן שהיא שוכבת במיטה.
בתקופה שעדיין ישנה בצהריים, השכבות לילה היו אורכות שעה ויותר, ממש כמו שאת מתארת.
מאז המעבר לגן עיריה ומכיוון שכבר אין שנ"צ, לרוב היא נרדמת תוך 5 דקות. לפעמים אומרת שעייפה מדי בשביל סיפור, לפעמים נרדמת תוך כדי הסיפור, ולפעמים כמה דקות אחריו.

מחכה לראות מה האחרות יענו לך, אולי אמצא בתגובות שלהן פתרון גם בשבילנו.
 
גם אצלנו היא בלי שנ"צ, וזה תורם לעייפות.

אצלנו היא לא לבד בחדר, כך שאין צורך שמישהו יהיה איתה. עם הבכורה הכל היה שונה לגמרי - נהגנו להרדים אותה עם נדנודים על הידיים עד גיל שנה ומשהו, ואז הפחתנו נדנודים עד שהיא נרדמה סתם כשהנחנו אותה. לא זוכרת מה היה בהמשך, אבל אף פעם לא ישבנו לידה עד שתירדם.
 

מ י כ ל10

New member
אולי הוא רוצה שישבו לידו?

ברור לי שאתם מעדיפים שלא, אבל זה מצב זמני וחולף, ונראה שכרגע יש צורך.
אצלנו שיר ערש מאוד עוזר.
אם הוא נרדם הרבה יותר מאוחר עכשיו הייתי או משכיבה מוקדם יותר, או משכילה דווקא סמוך לשעה שנרשם בה, כדי לקצר את זמן הקושי.
* הילדים שלי הרבה יותר גדולים, ועדיין צריכים עזרה לפעמים. אצל הבכורה הבעיה נפתרה רק כשלמדה לקרוא לבד, ועכשיו היא פשוט קוראת עד שנרדמת
 

הייבי

New member
ברור שזה עוזר לשבת איתו

אבל זה לא ישים מבחינתנו. פה ושם כשיש לו יום קשה במיוחד אנחנו יושבים איתו אבל אנחנו לא יכולים להפוך את זה להרגל קבוע כתחליף למוצץ. ועד שהוא ילמד לקרוא יש עוד קצת זמן...
 

iameden

New member
אפשר לשבת לידו לכמה ימים עד שיתרגל

כעיקרון, הרעיון הוא לא לשבת לידו מעכשיו והלאה אלא להוריד את התלות הזו לאט לאט.
לדוגמא
יום ראשון לשבת לידו עד שהאדם.
ביום השני לשבת לידו כמה דקות ואז לומר שאת רק הולכת לעשות פיפי וחוזרת (ולחזור) ואז רק הולכת לסגור את הדוד ובעיקרון לאט לאט, אחרי כמה ימים להגדיל את הזמנים שאת לא לידו.
אחרי כן כבר אפשר להתעלם לזמנים ארוכים יותר ולחזור עד שבסופו של דבר הוא נרדם בלי נוכחותכם.
בסופו של תהליך את כבר אומרת לו שאת בסלון מקפלת כביסה מלכתחילה ואם צריך באה אליו ואומרת לו שעכשיו ישנים ואת פה ליד.
בסוף הוא כבר ישן בלי לקרוא לך יותר מדי, אם בכלל...

אופציה אחרת היא לשבת לידו עד שנרדם אבל כל יום-יומיים להזיז את הכיסא לכיוון הדלת עד שלא רואה אותך אלא רק שומע אותך ואז כבר את בחוץ...

אם את ממש לא רוצה לשבת לידו אז אפשר לחזור אליו כל פעם שקורא לכם ולומר לו משפט מנטרה בצורה הכי משעממת וחברות אינטראקציה שיש- ששש.. עכשיו ישנים. אני בסלון אם תצטרך אותי (או רק ששש... עכשיו ישנים).

זה לוקח קצת זמן. מוצץ זה סוג של "סם" מבחינתם וזו תלות שקשה להגמל ממנה (אבל איזה כיף כל עוד זה שם ומרגיע בכל מצב) אבל עם קצת עזרה, זה עובר...
 

הייבי

New member
תודה

אנחנו הלכנו על לבוא כשקורא ולחזור על המנטרה. יש לנו ניסיון לא טוב עם לשבת לידו. אחרי שהוא חולה זה לוקח לנו אחר כך שבועות עד שנפסק הבכי "תשבו איתי". מקווה שכמה ימים ויסתדר. זה מתחיל לעייף....
 
אין לי פתרון - רק הזדהות...

אנחנו גמלנו לפני כשלושה שבועות.
גם קודם ההירדמות לקחה זמן (עדיין ישן בגן), אבל הוא היה שוכב במיטה בשקט עד שנרדם.
עכשיו אנחנו גם בבלאגן כל ערב. הוא אומר לי שהוא לא רוצה לישון, הוא לא מוכן לשכב, רק לשבת. בוכה שרוצה משחקים למיטה (ואני אומרת לו שאני מרשה רק אם הוא שוכב, אבל הוא לא מוכן לשכב). בקיצור - כל ערב סיפור שלם.
בינתיים עוד לא מצאתי פיתרון. מקווה שהזמן יעשה את שלו...
 
אני בדעה ש...

אין צורך לגמול ממוצץ.
זה ממלא אצל הפעוט הרגשת חסר (נטישה).
בדומה לדובי לשינה, שלא מומלץ לקחת מהפעוט.
 
בשימוש לא מבוקר

בשימוש לא מבוקר (לאורך רב היממה, למעשה לא במקרה של מציצה לפני השינה) יתכן שהמוצץ מעלה סיכון לשיניים עקומות. יתכן שיש קשר בין מציצה מרובה לדלקות אזניים.
כל הנ"ל משמועות רחוקות, ממש לא תחום המומחיות שלי ויתכן שאני טועה. לא נתקלתי אישית כיון שהילדים שלי נגמלו עצמאית כתינוקות ( ופיתחו 'ענינים' אחרים ;) )
 
וגם דובי פחות "ממכר"

למשל מוצץ קשה להגביל רק לשינה
סביר שהילד ימשיך לבקש את המוצץ גם בשעות העירות
להבדיל מדובי שקל יותר להגביל רק לשינה
 
למעלה