ילד שלא מוכן ללכת לאבא

[liri251]

ילד שלא מוכן ללכת לאבא

הבן שלי בן שנה וארבע. לא מוכן שאבא יבוא אליו בלילה. בבוקר שקמים לא מוכן שאשאר במיטה. אם אבא שלו לוקח אותו הוא נעמד ליד המיטה שלנו ולא מפסיק לצרוח.
כשאנחנו ביחד שלושתינו תמיד מעדיף אותי. עדיין יונק. הצלחתי לגמול מהנקה בלילה והיה ישן רצוף עד ארבע וחצי בבוקר עד עכשיו.
התחיל לקום בשתיים בצרחות אימה ולא נרגע בשום צורה. גם נשברתי והנקתי ולא עוזר.לוקח לו כשעה וחצי לחזור לישון.
כשמתארגנים בבוקר רודף אחרי לכל מקום.
זה התחיל בגיל 7-8 חודשים כשהתחיל להבין מה זה אמא. וזה רק מחמיר מאז.
גם שאנחנו לבד רוצה הרבה ידיים אבל לא תמיד אני נותנת והוא יודע יפה מאוד להעסיק את עצמו ולשחק. אם סבא וסבתא אין את הבעיה הזאת. הולך אליהם בשמחה שהם באים או שאנחנו שם.
בעלי אומר שהכול בגללי. שאני מפנקת ושאפסיק להניק . ניסיתי להסביר ליושלבכות זה בסדר ובסוף הוא יתרגל אבל נוח לו לזרוק אותו עלי. הוא מנסה דקה ואז מביא אותו אלי.
מה עושים? אני כבר מותשת וזה יוצר אצלי כעסים רבים. אני מרגישה שהכול נופל עלי

 

[חייבתלהגיב]

מה קורה כשרק האבא איתו?

נניח, כשהוא לוקח אותו לגן משחקים או משהו כזה? יש בעייה?

 

[liri251]

הכול מעולה

אין לו שום בעיה להיות איתו לבד.
אבל פעם אחת שאיחרתי הוא עשה הכול ושם אותו במיטה ולא הצליח להרדים אותו אבל לדעתי זה רק בגלל שהוא לא רגיל לא לראות אותי יום שלם והוא תמיד יונק לפני השינה.
כל השאר כמו מקלחת סיפור ואוכל הלך בקלות.

 

[חייבתלהגיב]

אז אני לא רואה פה בעייה.

אם את רוצה, תגמלי אותו מהנקה לפני השינה, כך שגם בעלך יוכל להשכיב אותו (באופן כללי מומלץ לגמול מתלות בהנקה לשינה ממילא). אבל אם הבעייה היא רק שהוא מעדיף אותך כששניכם שם, פשוט תדאגו לכך שיהיו מספיק מצבים שבהם את לא שם, כך שגם בעלך יזכה לטפל בו וליצור איתו קשר טוב (מבחינת שניהם), גם אם הוא עדיין מעדיף את אמא כשאת שם (בין אם כי את מניקה אותו ובין מסיבה אחרת).
בסך הכל מה שאת מתארת נשמע מצב טוב מאוד.

 

[liri251]

לא נרדם בהנקה

יונק עם אור דלוק. אחר כך סיפור. נשיקות לכולם ונרדם לבד במיטה.
אי אפשר לגמול מעבר למה שגמלתי. רק לגמול סופית ואין לי כוח לזה.
הוא יונק לפני השינה ובבוקר במקרים נדירים כמו אתמול פעם אחת בלילה
זה מעודד מה שאמרת. פשוט קשה לי עם זה שאחרי לילה שאני קמה אליו אף פעם אין לי את האפשרות לישון עוד קצת. אני קמה איתו קבוע בחמש חמש וחצי בכל ימות השבוע.
לפעמים ישן רצוף עד ארבע וחצי ולפעמים יכול לקום 3 פעמים בלילה.
אני איתו גם רוב הזמן. אחרי שנרדם יש גם את כל עבודות הבית.
בקיצור מחפשת קצת זמן לעצמי.

 

[חייבתלהגיב]

ודאי שאפשר לגמול מעבר. אני הנקתי את הבכורה, למשל,

רק בבוקר ובערב (בסביבות 6) - אבל בלי קשר לתהליך השינה בכלל. כך שאפשר להמשיך לינוק בלי לינוק לפני השינה.
לגבי זה שאף פעם אין לך אפשרות לישון עוד קצת - למה אין? במקרים כאלה אפשר, למשל, שבעלך יקום, יביא אותו אלייך, ותניקי אותו במיטה ותשנו יחד. לפחות אצלי זה עבד יפה בתקופות שעשיתי את זה.
לגבי "יש גם את כל עבודות הבית" כשהוא נרדם - מה עם בעלך? הוא לא נוטל חלק בעבודות הבית? לדעתי חלק מהעניין של זוגיות הוא באמת לתת לבן/בת הזוג לנוח מדי פעם, כשהם צריכים.
אצלנו אני מאז ומעולם הייתי זאת שמתעוררת לילדות (בתחילת הלילה, באמצע הלילה, בסוף הלילה, וכו') - בין היתר כי לבעלי יש בעיות שמיעה. אבל אם היה צורך בגלל מחסור חמור בשינה אצלי, הייתי מעירה אותו שיביא את הילדה אליי, או הייתי משלימה שעות שינה בזמן אחר, כשהוא מחליף אותי בטיפול בילדות, וכו'. רק בשנה האחת שהוא גר בעיר אחרת במשך השבוע הייתי צריכה באמת לטפל בילדות לגמרי לבד במהלך השבוע (בסופי שבוע הוא היה מגיע), וזה באמת היה מאוד קשה, ומראה כמה חשוב שיהיה עוד בן אדם לחלוק איתו את הנטל במהלך השבוע - אבל זה בלי קשר לעניין ההנקה וההתעוררות בלילה, שכאמור, גם אצלנו היה עליי באופן כללי.

 

[חייבתלהגיב]

רק נקודה שלא הייתה ברורה לי:

איפה הילד נמצא במשך היום? את איתו בבית או שאת עובדת בחוץ והוא במסגרת כלשהי?

 

[shibolet101]

שני הילדים שלי כאלה

זה משתפר עם הגיל
אבל לא מספיק
הגדולה כבר בת ארבע , משוגעת על אבא שלה כשמשחקים קוראים סיפור וכו אבל אם הוא ניגש בלילה למשל היא בוכה שרק אמא
עברנו תקופות שהיא היתה בועטת בו וצורחת "לא אתה לא רק אמא"
כן גילינו שזה יותר קל כשהוא איתם לבד
גם אם אני צריכה לצאת מהבית בערב אנחנו מקפידים שהוא יהיה מוקדם בבית ויהיה איתם כבר מהמקלחת ואת כל ההשכבה כי אם אני כבר שם אני לא אצא עד שירדמו בלי צרחות אימים מהקטן (כמו שאמרתי עם הגדולה זה כבר הרבה יותר טוב)
נשאר לנו רק לחכות שייגדלו עוד קצת
ולעודד אותו כי זה מאוד מתסכל להיות בצד שהם לא רוצים
ובנתיים שהאבא ימלא את חלקו בדברים אחרים שצריך לעשות ולא חסר כאלה

 

[mafe]

זה קורה המון, ועובר...

לגדול דווקא הייתה תקופה הפוכה, רצה רק את אבא...
הקטן בן שנה וחצי, ללא ספק מעדיף אותי כששנינו איתו. ואני לא מניקה.
בעלי טוען שאני מפנקת אותו (כן, לגברים יש טיעונים דומים כנראה), כי כל פעם שהוא רוצה ידיים אני מרימה אותו. אבל עובדה היא שכשבעלי מציע להרים אותו על הידיים, אם הוא יודע שאני בבית הוא תמיד תמיד יחפש אותי.
אנחנו קובעים עובדה - אצלנו ההשכבה והמקלחת היא יום אמא יום אבא. ועם הסיפור- יום אחד אני מקריאה לגדול ובעלי לקטן ולמחרת להיפך. קבוע. אז כשאני לוקחת אותו לסיפור ולישון, הקטן רץ אליי, וכשזה התור של בעלי, הקטן בוכה. אבל בסוף מתרצה ונהנה איתו. לא נותנים לו לקבוע מי בא אליו כשהוא בוכה, העיקר שאחד מאיתנו שם.
(אציין ש"קל" לי להגיד כי בסך הכל אצלי הוא בסוף מתרצה ונרגע עם בעלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היה ממשיך לצרוח שעות).

 

[yaelal1]

אוי, שומעים את הקושי...

זה קשה. אין מה להגיד.
קודם כל אני מאוד מאמינה שאת בתור האמא יודעת הכי טוב מה הפתרון ואני רוצה לחזק אותך להאמין באינסטינקטים שלך.
&nbsp
דבר שני, את חושבת שהנקה היא לא לב העניין כאן אבל בעלך תולה את הקושי בכך. קודם כל נסי להבין את בעלך. זה ממש לא פשוט כשהתינוק שלך שאתה משוגע עליו רק רוצה את אמא. מידי פעם כותבים פה הודעות קורעות לב "הבן שלי שונא אותי"... וכמובן זה לא כך אבל ברמה הרגשית - זה חותך בבשר. אז בעיני אמפטיה לבן הזוג זה דבר ראשון.
אני לא יודעת אם ההתעוררויות קשורות להנקה או לא אבל על פי דברייך נראה שהיית רוצה לגמור כבר עם העניין. אז העצה שלי אליך היא שאם בנך אוכל יפה, וגם מקבל סידן בדרכים אחרות כמו יוגורט או חלב בכוס, אז הכי טוב בשבילך יהיה לגמול אותו לחלוטין. זה נכון שזה קשה בהתחלה אבל האמת שקושי שבגמילה מתגמד לעומת הקושי של תחזוק ההנקה בעיקר עם לילות כאלה.
&nbsp
אני מבינה את הקושי הרב. גם לי יש תינוקת בת שנה. וגם היא הפסיקה לישון טוב בלילות לפני חודשיים. זה מתיש. מתיש. מתיש. אצלה אני במאבקים מול אבא שלה להפסיק את הבקבוק בלילה כי הוא עדיין בדעה של לתת בכל זאת (נקודתית פותר את העניין אבל כבר ישנה לילות שלמים בגיל 10 חודשים ועכשיו מתעוררת 10000000 בלילה). אבל למזלי יש לי עוד אחת גדולה ואני זוכרת שיש אפס אנד דאונס בעניין הזה והקושי עוד יחלוף.

 

[galilit11]

סיטואציה מוכרת

מציעה לך לחזור ולגמול בלילה, דווקא עדיף שבעלך יהיה איתו בלילות האלו, ובעלך צריך להתאזר בהר-בה סבלנות כי הבכי לא ייגמר תוך דקה, אפשר לתת לשתות מים כתחליף, וגם אם תתעוררי ותשמעי את זה מהמיטה, תימנעי בכוח מלקום אליו. אצלנו תוך שניים שלושה לילות קשים כאלו, הקטן הבין שהוא לא מקבל הנקה בלילה + אבא מרגיע אותו ואמא לא קמה אליו.
אני עשיתי את זה גם, קל זה לא היה. אבל זה איפשר לי להניק במהלך היום (ולא בלילה שזה באמת קשה ומתיש) עד גיל שנתיים וחצי, וזה היה משמעותי וטוב עבור שנינו.
לגבי הרצון שלו כל הזמן להיות איתך, מציעה שתחליטו על כלל שיהיה פשוט להבנה ולהפעלה עבורכם ועבורו: למשל יום אמא יום אבא מארגן/ לוקח לגן/אוסף מהגן/מקלח. כל מה שתבחרו, כדי שהוא יבין שאתם מטפלים בו ביחד. אצלנו זה עבד, שיננו את הכלל הזה בלי סוף ועד היום כל בוקר הילדים בודקים "תור מי" לקחת אותם.
&nbsp
&nbsp