ילד מרביץ בגן

[הייבי]

ילד מרביץ בגן

הדרדס בן 3.4. עד עכשיו אף פעם לא היו לנו בעיות של מכות, הצקות או נשיכות. בעשרה ימים האחרונים אנחנו מקבלים דיווחים כמעט יום יומיים מהגן שהוא מציק לילדים אחרים או מרביץ. בבית אין בעיות כאלה וגם אחה"צ שנפגש עם חברים ההתנהגות הזו לא חוזרת. אנחנו מדברים איתו וחוזרים על כך שאסור להרביץ ושככה החברים בגן לא ירצו לשחק איתן. אנחנו יודעים שהוא מבין ופשוט אומר - אבל בא לי. אני אציין שזה התחיל שהגננת שלו חלתה בדלקת ריאות ואושפזה וטרם חזרה לגן. יש כמובן גננת מחליפה. בגן. בגן כועסים עליו שהוא מרביץ ושולחים אותו לשבת בצד לכמה דקות. אשמח לעצות מה אנחנו כהורים יכולים לעשות.

 

[חייבתלהגיב]

הוא עונה "אבל בא לי"?

 

[חייבתלהגיב]

טוב, בהנחה שזה מה שהוא עונה -

לדעתי ההסבר שלכם לוקה בחסר. יש סיבה לא להרביץ, והיא לא שאסור, וגם לא שהחברים לא ירצו לשחק איתו. הסיבה היא שכשמרביצים למישהו כואב לו, וזה לא טוב להכאיב למישהו אחר ולגרום לו לסבול ולהיות עצוב. אני מגיל צעיר אומרת לילדות שלי משהו בנוסח "לא הבאתי ילדות לעולם הזה כדי לגרום סבל לאנשים אחרים" (או ליצורים חיים אחרים אם מדובר בנמלה או חלזון או משהו), והן מאוד הפנימו את העניין הזה. לא חייבים לנסח את זה בצורה חריפה כמוני, אבל בהחלט כדאי להעביר את המסר שלא מכאיבים לאחרים - ולא סתם כי זה אסור או כי הם לא ירצו לשחק איתנו, אלא כי לא רוצים לגרום להם כאב.
אני בהחלט לא יודעת איך זה ישפיע על המכות בגן, אבל לדעתי זה מסר שחשוב להעביר אליו.

 

[Lhuna1]

 

[הייבי]

תודה

את כל המסרים הוא מכיר. אנחנו שיננו הרבה זמן שלא מרביצים כי זה כואב וכו.. ובבית באמת אין מכות ואם פעם ב.. הוא כן מרביץ הוא יודע לבוא לשאול אם זה כאב לי ואם אני כועסת. הוא ילד מאוד ורבלי וחכם. אני תוהה אם יש משהו שכהורים אפשר לעשות אחה"צ שיהיה לו השפעה על משהו שקרה כמה שעות קודם בגן או שזה רק במגרש של הגננות. הן מתקשרות לעדכן אבל זה מעמיד אותי בפוזיציה דיי חסרת אונים כי אני מרגישה שכמה שעות אחרי נזיפה שלי או נאום או שיחה הם קצת חסרי תוחלת בהשוואה לזמן אמת.

 

[חייבתלהגיב]

מה שמוזר בתאור שלך

הוא שעל אף שהוא, לכאורה, יודע שזה כואב וכו', התשובה שלו הייתה "לא בא לי". זה לא ממש תואם להבנה של הבעייתיות במכות. יכול להיות (לא בטוח, אבל אולי) שמה שהוא יודע לגבי הבית ולגבי לתת לך מכה, הוא לא מבין לגבי הגן (מה שנראה משונה עבור ילד חכם וורבלי - אבל גם ילדים חכמים עושים לפעמים טעויות כאלה של אי הכללה ממצב אחד לאחר). כך שעדיין הייתי מדגישה, במיוחד בעקבות תגובה כזאת, שזה לגמרי לא לעניין, ושזה כואב לילדים, והם עצובים, וזה לא בסדר, וכו'.
לגבי השאלה הכללית, אם יש משהו ספציפי שאת יכולה לעשות ביום שבו הוא מרביץ שתהיה לו השפעה גדולה על מה שהוא עשה - לדעתי התשובה היא לא ממש. באמת התגובה המיידית היא החשובה - והתגובה הזאת היא בידי הגננות. הדבר העיקרי שאת יכולה לעשות את כנראה כבר עושה - דיון בעניין של מכות באופן כללי. להעניש אותו בבית אחרי כזה דבר זה אפשרי (למשל לשלול ממנו משהו שהוא אוהב לעשות), ואולי יעבוד איתו (ילדים הם שונים) - את יכולה לנסות. אבל יכול בהחלט להיות שזה לא יעבוד. אצלי בבית זה לא עובד. הילדות לא עושות משהו שאסור לעשות בגן או בבית הספר אם הן מבינות שזה לא בסדר או בגלל התגובה של הגננות/מורות - התגובה המאוחרת שלי לא ממש משפיעה, והן מוכנות לספוג את העונש המאוחר, ולא משנה מה הוא - במיוחד הבכורה.

 

[שלגיה73]

הייתי בסרט הזה

ילד שהגיע לגן חדש, לא הסתדר חברתית והפך להיות ילד אלים.
גם אני חשבתי שמספיק שהגננת בגן מענישה ובבית אני מדברת איתו על זה.
מהר מאוד זה התדרדר והילד סיגל לעצמו תגובה אלימה על כל דבר קטן, ואחרי תקופה זה אפילו זלג מידי פעם הביתה
היום, אחרי שנה וקצת של עבודה אינטנסיבית עם ליווי מקצועי זה מאחורינו
&nbsp
מה אני יכולה לייעץ לך-
לא להיות שאננה, אחרי כל מקרה כזה ממש לתחקר את הגננת לעומק ולהבין מה בדיוק קרה לפני ומה תוך כדי ומה אחרי. להבין לעומק מה עובר על בנך בגן, ממה הוא לא מרוצה. בהנחה שזה ילד שלא חשוף להתנהגות אלימה או מסרים אלימים בבית- אם הוא פועל כך פתאום אז משהו השתנה לרעה. ואולי הוא לא יודע לשים על זה את האצבע, או אפילו לקשר בין הדברים אבל זה לא קורה סתם פתאום
ומצד שני- אם זה נמשך אז כן להחיל סנקציות גם בבית- שהילד ידע שאת מעודכנת בדיוק בכל מה שהיה בגן ושאת תעזרי לו בכל מה שהוא צריך אבל אלימות זו לא דרך לפתור בעיות.
&nbsp
&nbsp

 

[danakama10]

בגלל שזה התחיל בדיוק כשהגננת הקבועה איננה

אני מתארת לעצמי שיש קשר הדוק. אולי היא לא גננת טובה והוא מביע את תסכולו במכות, וצריך לבדוק אם היא לא נוקטת בשיטת המכות בעצמה והוא מחקה אותה. מזעזע, אך היו דברים מעולם.

בבית, אתם צריכים לעבוד איתו על אמפתיה, שזה בדיוק הגיל שבו ילדים לומדים זאת. להסביר, להקריא ספרים, לשחק משחקי תפקידים, עד שלאט לאט יתחיל להפנים. לדבר איתו על סיטואציות שונות כמו - אסף דחף את עידו כי רצה את מה שעידו החזיק ועידו קיבל מכה וכואב לו. מה אתה היית עושה אם היית אסף? מה היית עושה אם היית עידו? אם היית עומד מהצד ורואה את עידו בוכה, מה היית עושה? ואחרי שהוא אומר את הרעיונות שלו, תתני לו עוד רעיונות שהוא לא חשב עליהם, ככה הוא ילמד עוד דרכים לפתרון בעיות.
וגם כשהוא לא מכה, את יכולה לדבר על איך פותרים סיטואציות, ואפילו להתכונן לסיטואציות בעייתיות לפני שהן מתרחשות. למשל - איתי, עכשיו אני צריכה ללכת לסופר ואתה צריך לבוא איתי. זה יקח קצת זמן, ואולי ישעמם לך ואולי יתחשק לך שם שאקנה לך ממתקים ותהיה עצוב ותכעס כשאסרב. איך אתה חושב אפשר יהיה לגרום גם לך וגם לי להיות מרוצים בסופר? הוא יביא רעיונות, את תביאי רעיונות, תיישמו אותם, ובסופר וכשיוצאים מהסופר כל הזמן תשבחי אותו איך הוא מתנהג יפה וכמה ההתנהגות היפה והבוגרת שלו עוזרת לך.
מאוד מאוד חשוב לשבח כמה שאפשר כשאת תנקלת בהתנהגות מתחשבת שלו "איזה יופי שהבאת לי עכשיו חיבוק. הייתי כל כך טרודה בעניינים שונים והחיבוק שלך גורם לי אושר רב ומאוד עוזר לי".
כמה שיותר להגיד דברים כאלו. כך הוא יתרגל לחשוב על עצמו כעל ילד טוב.

עוד משהו, תבקשי בגן שלא "יכעסו עליו". שידברו איתו באסרטיביות רגועה. יפרידו בינו ובין הילד שהוא היכה ויגידו - אני לא אאפשר לך להרביץ. זה כואב לילד שאתה מרביץ לו. בנוסף הם צריכים לקשר עבורו בין הסיבה והתוצאה: אמיר בוכה עכשיו כי דחפת אותו חזק. ושיחכו לראות איך הוא מגיב. אם אין תגובה, שישאלו - אתה אוהב שמרביצים לך?האם אתה שוב תכה את החברים שלך? אם התשובה היא כן, אפשר לענות - אני לא ארשה את זה. עכשיו תשב בצד ל- X דקות. אחרי זה שוב שואלים אותו אם הוא מתכוון שוב להכות.

אם הם לא לוקחים את הזמן להסביר אלא בוחרים בפתרון הקל - עונש לא רלוונטי כלשהו - יהיה קשה לראות שינוי.